איחור בקבלת מזוודה או אובדן המזוודה על ידי חברת התעופה עשוי להוביל לפיצוי כספי. בניגוד לדעה הרווחת, חוק שירותי תעופה הישראלי (הידוע גם בתור חוק טיבי), אינו עוסק כלל בסוגיית הכבודה, איחור במסירתה, או אובדנה, ולכן בתי המשפט דנים בתביעות העוסקות באיחור בקבלת מזוודה, או באובדן מזוודה, על פי אמנות בינלאומיות.

האמנה הבינלאומית שבתוקף כיום היא אמנת מונטריאול. אמנה זו לא מבהירה באופן מפורש האם ניתן להגיש תביעה בגין עוגמת נפש נגד חברת התעופה עקב איחור בקבלת מזוודה, או אובדן המזוודה, ולמעשה ישנה אי אחידות בסוגייה זו בכל המדינות החתומות על אמנת מונטריאול.

מעוניינים לשוחח עם עורך דין אדי בליטשטיין בנושא זה? השאירו פרטים ליצירת קשר

אם המידע שאתם קוראים סייע לכם נשמח אם תשתפו אותו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

סוגיה זו מגיעה רבות גם לפתחם של בתי המשפט בישראל, וגם בין בתי המשפט בישראל אין אחידות בפסיקה בעניין איחור בקבלת מזוודה, וחלק מבתי המשפט פוסקים פיצוי בגין עוגמת נפש, וחלקם מקבלים את טענות חברות התעופה כי על פי אמנת מונטריאול אין לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש כאשר מדובר באיחור בקבלת מזוודה או אובדן המזוודה.

רוצים לקבל עדכונים משפטיים בנושא זה ובנושאים משפטיים מעניינים נוספים? הזינו מייל ונדאג שתמיד תשארו מעודכנים – השירות לא כרוך בתשלום

אנחנו לא שולחים דואר זבל אלא רק מידע משפטי שימושי. ניתן לבצע הסרה בכל שלב.

לנוכח אי אחידות זו פסק בית המשפט המחוזי, בהרכב של שלושה שופטים, הלכה מנחה לבתי המשפט השלום ובתי משפט לתביעות קטנות (רת”ק 23465-07-17 איבריה איירליינס נ’ ליאורה פלישר פלד ואח’, פסק דין מיום 20.11.2019).

קביעה נחרצת מטעם בית המשפט המחוזי בישראל – ניתן לדרוש פיצוי בגין עוגמת נפש מחברת התעופה בעת איחור בקבלת מזוודה או אובדן מזוודה

בהחלטה ארוכה במיוחד, בית המשפט המחוזי סקר את הפסיקות ברחבי העולם בעניין פיצוי בגין עוגמת נפש בעת איחור בקבלת מזוודה והגיע למסקנה שאין בדין הישראלי מניעה לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, כל עוד הפיצוי אינו חורג מהסכום המקסימלי האפשרי לפיצוי הקבוע באמנת מונטריאול.

בין היתר פסק בית המשפט המחוזי כך:

על פי סעיף 19 לאמנת מונטריאול, המוביל האווירי אחראי לכל נזק שנגרם עקב איחור בתובלה האווירית של נוסעים, כבודה ומטען, בסייג הקובע שאם המוביל, עובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים הדרושים בכדי למנוע את הנזק או שלא יכלו לנקוט באותם אמצעים כי זה בלתי אפשרי עבורם, אז לא יראו במוביל כאחראי לנזק . אמנת מונטריאול מסדירה תשתית משפטית לפיצוי נוסע בגין איחור או אובדן של כבודה, וקובעת תקרת פיצוי מקסימלי של 1,131 זכויות משיכה מיוחדות לכל נוסע, ששווין בשקלים חדשים הינו כיום כ- 1,800 דולר ארה”ב, שהם כ- 6,300 ₪.

יחד עם זאת, גם על פי הפרשנות הנראית בעיני והמקבלת כי “נזק נפשי” (לרבות עגמת נפש) נכלל בגדר הנזק בר הפיצוי לפי סעיף 17(1) לאמנת מונטריאול, אין משמעה כי הסכום הכולל, אשר ייפסק בגין הנזק, יכול לעלות על הסכום המרבי (המקסימלי) הקבוע באמנה.

משהאמנה קבעה סכום מרבי כולל, שבגינו יכול ויפוצה הנוסע הרי שבכך יש הבעת עמדה והתייחסות של החותמות על האמנה, כי זהו גדר הסיכון שעל חברת התעופה לקחת על עצמה.

מעוניינים לשוחח עם עורך דין אדי בליטשטיין בנושא זה? השאירו פרטים ליצירת קשר

אם המידע שאתם קוראים סייע לכם נשמח אם תשתפו אותו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

עורך דין אדי בליטשטיין

מאמר זה נכתב על ידי עורך דין אדי בליטשטיין, אשר עוסק בליטיגציה אזרחית - מסחרית מורכבת, תוך מתן דגש על תביעות כספיות בסכומים גבוהים. ההליכים המשפטיים בהם עורך דין אדי בליטשטיין מטפל מסוקרים באופן קבוע ובהרחבה בכלי התקשורת השונים (דוגמאות לכתבות תוכלו לקרוא באתרנו).

כתיבת תגובה

הזינו את כתובת המייל שלכם והצטרפו שמקבלים מאיתנו ללא תשלום עדכונים משפטיים חשובים ומעניינים במייל

ניתן לבצע הסרה מרשימת התפוצה בכל עת. אנחנו לא שולחים פרסומות או דואר זבל – רק מידע משפטי עדכני וחשוב