מעוניינים לשוחח בנושא זה עם עורך דין אדי בליטשטיין? חייגו 03-6427876 או השאירו פרטים ליצירת קשר

אי מניעת עישון ברציפים תעלה לרכבת ישראל שישה מיליון שקלים

בתאריך 9.9.2016 ניתן פסק דין במסגרת תביעה ייצוגית (שלב מאוחר לבקשה לאישור תביעה ייצוגית) נגד רכבת ישראל בסוגיית אי מניעת עישון ברציפי הרכבת (ת”צ 38375-06-15 בועז אליאס ואח’ נ’ רכבת ישראל).

במסגרת התביעה נטען כי עובדי הרכבת אינם מעירים למעשנים ברציפי הרכבת ובכך אינם פועלים לצורך מניעת העישון. מנגד הרכבת טענה כי טענת התובעים בדבר אי מניעת עישון אינה נכונה, וכי למעשה לא מדובר ב”מבחן התוצאה”, כלומר, לא בוחנים האם הרכבת פעלה לצורך מיגור תופעת העישון ברציפיה על פי מקרים נקודתיים בהם אותרו אנשים מעשנים. בית המשפט קיבל טענה זו:

מנגד, מקובלת עליי עמדת הרכבת, כי המבחן שעליה לעמוד בו כדי להוכיח כי קיימה את חובותיה על פי הוראות חוק למניעת עישון, איננו “מבחן “התוצאה”, במובן זה שהתקיימותו של עישון אסור נקודתי בתחנה כזו או אחרת איננו מהווה, כשלעצמו, הוכחה חלוטה, שאינה ניתנת לסתירה, להפרתה את הדין. אם יוכיח מחזיק, כי נקט באמצעים הנדרשים ממנו כאמור בסעיף 2א(ב), הרי שגם אם במקרים מסוימים לא הושגה התוצאה הרצויה של מניעת עישון, אין בכך כדי להוות הפרה חובה חוקית מצדו של המחזיק, אלא מצדו של המעשן בלבד.

בית המשפט בחן את הפעולות שביצעה הרכבת לצורך מניעת העישון, לרבות הנחיות שניתנו לחלק קטן מהעובדים (ולא לכולם) להעיר למעשנים. בעניין זה נקבע כך:

העולה, איפוא, מן הראיות הוא שהמעשים שעשתה הרכבת בתקופת התובענה על מנת לעמוד בחובותיה על פי הוראות חוק למניעת עישון, התרכזו בהתקנת שלטים וכריזה אודות איסור העישון, כמו גם בהסרת המאפרות מהשטחים האסורים לעישון, והנחיה למנהלי התחנות כשנתקלים הם בעישון אסור, עליהם לדרוש את הפסקתו. הא ותו לא.

אמצעים אלו אינם מהווים קיום מספק של הוראות סעיף 2א(א) או (ב) לחוק, ואין הם נכנסים בגדר “אמצעים סבירים” עבור הרכבת להבטחת מניעת עבירות איסור עישון.

אי מניעת עישון – עוולה נזיקית נגד חברי הקבוצה

רוצים לקבל עדכונים בנושא זה ובנושאים משפטיים נוספים? הזינו כתובת מייל

אנחנו לא שולחים דואר זבל אלא רק מידע משפטי שימושי. ניתן לבצע הסרה בכל שלב.

לאור התנהלות הרכבת בית המשפט קבע כי אי מניעת עישון היא עוולה המזכה את הנפגעים בפיצוי:

בכך עוולה הרכבת עוולה נזיקית כנגד חברי הקבוצה: החוק למניעת עישון נועד לטובתם ולהגנתם של בני אדם מסוגם של חברי הקבוצה – אנשים שאינם מעשנים ונחשפו לעישון בתחנות רכבת בתקופת התובענה. כאמור, הרכבת הפרה את חובתה על פי הוראות החוק, חובות שנועדו לטובתם ולהגנתם של חברי הקבוצה. הפרה כזו הינה עוולה בנזיקין מכוח הוראות סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ”ח – 1968 (רע”א 9615/05 שמש נ’ פוקצ’טה (פורסם במאגרים; 5.7.06)).

בנוסף, הדעת אף נותנת, כי מדובר בעוולת הרשלנות, שכן יש לקבוע כי הרכבת חבה חובת זהירות כלפי באי התחנות והרציפים, מכוח חובה זו, שומה עליה לבצע את הנדרש על מנת להקטין את חשיפתם לעישון פסיבי, בגדרי הנדרש ממנה על פי החוק למניעת עישון. הרכבת לא השכילה לעמוד בחובות המוטלות עליה על פי חוק.

הנזק שנגרם לחברי הקבוצה הוא עישון פסיבי שלא מרצון, חוסר הנוחות ועוגמת הנפש הנובעים מכך, וכן, פגיעה באוטונומיה. 

הפיצוי שנפסק לטובת הקבוצה במסגרת תביעה ייצוגית זו הוא שישה מיליון שקלים אשר ישולמו לקרן ייעודית אשר הוקמה מכוח חוק תובענות ייצוגיות. סכום הפיצוי יוקדש לחינוך למניעת עישון ולמניעה וטיפול בנזקי העישון.

הגמול הייעודי אשר שולם לשני התובעים הוא 200 אלף ש”ח. שכר הטרחה לעורכי הדינם נקבע על מיליון שקלים.

לעיון בפסק הדין המלא לחצו כאן.

 

 

[Total: 1 Average: 5]

כתיבת תגובה

ליצירת קשר עם עורך דין אדי בליטשטיין חייגו 03-6427876 או השאירו את פרטיכם

הזינו מייל ותקבלו ללא תשלום:

הזינו את כתובת המייל שלכם והצטרפו שמקבלים מאיתנו ללא תשלום עדכונים משפטיים חשובים ומעניינים במייל

ניתן לבצע הסרה מרשימת התפוצה בכל עת. אנחנו לא שולחים פרסומות או דואר זבל – רק מידע משפטי עדכני וחשוב

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו גם בפייסבוק