סוגיית הכפייה הדתית נדונה לאחרונה רבות בכלי התקשורת ולאחרונה אף ניתן פסק דין מעניין מאוד העוסק בסוגיית אפליית חילונים מטעמי דת (תא"מ 15978-06-17 לי ויצמן נ' עיריית ראשון לציון ואח', מתאריך 1.8.2018).

במקרה הנדון התובעת ניגשה לאחת הספריות בה התקיים פיילוט ייעודי עבור הציבור הדתי/חרדי, במסגרתו הספריות נפתחו בשעות שבהן בדרך כלל הן אינן פעילות, ונתנו שירות אך ורק לאותו מגזר דתי/חרדי.

מעוניינים לשוחח עם עורך דין אדי בליטשטיין בנושא זה? השאירו פרטים ליצירת קשר

אם המידע שאתם קוראים סייע לכם נשמח אם תשתפו אותו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

כאשר הגיעה התובעת לקבל שירות בספריה סירבו לתת לה שירות בטענה כי הספריה פתוחה אך ורק לציבור הדתי/חרדי, אך לאחר דין ודברים השירות ניתן לה.

רוצים לקבל עדכונים משפטיים בנושא זה ובנושאים משפטיים מעניינים נוספים? הזינו מייל ונדאג שתמיד תשארו מעודכנים – השירות לא כרוך בתשלום

אנחנו לא שולחים דואר זבל אלא רק מידע משפטי שימושי. ניתן לבצע הסרה בכל שלב.

התובעת הגישה תביעה בטענה כי התקיימה אפליית חילונים (למקרים בהם ניתן להגיש תביעה בגין אפליה, לרבות אפליית חילונים, ולקבל פיצוי כספי לחצו כאן).

בית המשפט קבע: אפליית חילונים היא דבר פסול

בפסק דין מנומק מאוד בית המשפט קבע כי גם אם מטרת העירייה הייתה ראויה (לאפשר לציבור הדתי/חרדי להשתמש בספריה) אין הדבר מצדיק אפליית חילונים, גם אם האפליה באה לידי ביטוי בעיכוב במתן השירות ולא במניעה מוחלטת.

בין היתר נקבע כך:

השאלה כיצד יש לראות הפליה נגד אדם על רקע היותו חילוני מצריכה פרשנות של המושגים "דת" ו"קבוצה דתית" הקבועים בסעיף 3(א) לחוק. בעניין זה עשויות להתעורר שאלות שונות ומורכבות, כגון האם החוק מתייחס רק להבחנה המבוססת על שיוך קבוצתי דתי (וככל שכך הוא, מה נחשב ל"קבוצה דתית") או לכל הבחנה המתבססת על התנהגויות או מאפיינים הקשורים לדת. אין צורך בענייננו להידרש לעומקן של שאלות אלו, שכן גם אם נאמץ גישה מצמצמת הרי שהפליה של אדם על רקע היותו חילוני נחשבת להפליה "מחמת קבוצה דתית". האיסור על הפליה מחמת "קבוצה דתית" מתייחס הן להפליה כתוצאה מהשתייכות לקבוצה דתית והן להפליה כתוצאה מאי השתייכות לקבוצה כזו. המושג "קבוצה דתית", כך נראה, כולל בתוכו, למצער, חתכי אוכלוסיה מוכרים ומזוהים בציבוריות הישראלית אשר יש להם מכנה משותף הקשור להתייחסות לדת. לפיכך, ברי כי הבחנה על יסוד היותו של אדם דתי, חילוני, חרדי, מסורתי וכיוצא בזה היא הבחנה על יסוד השתייכות לקבוצה דתית (או אי השתייכות לקבוצה כזו). הוא הדין בהבחנות המתבססות על זיהויו של אדם עם זרמים אחרים המתאפיינים בגישה מסוימת לדת, כגון רפורמים, קונסרבטיבים וכדומה. נראה, כי גם הבחנות המתבססות על חלוקות "פנימיות" יותר, כגון השתייכות לחסידות מסוימת, עשויות להיחשב כהפליה "מחמת קבוצה דתית" (השוו, עת"מ (מחוזי י-ם) 1320/03 אלקסלסי נ' עיריית ביתר עילית (21.6.2004)).

מן האמור עולה, כי הפליה כלפי אדם בשל היותו חילוני נחשבת להפליה מחמת "קבוצה דתית". כשם שעקרון חופש הדת כולל גם את החופש מדת (ראו, בג"ץ 10907/04 סולודוך נ' עיריית רחובות, פסקה 73 (1.8.2010), וההפניות שם), כך גם הזכות שלא להיות מופלה על רקע דתי כוללת את הזכות שלא להיות מופלה על רקע השתייכות לציבור שאינו דתי. בהתחשב בכך, אין צורך להידרש לשאלה האם הפליה כזו עשויה להיחשב הפליה מחמת "השקפה".

זאת ועוד, ממילא איני סבור שהנקודה החשובה היא כמה זמן בדיוק ארך העיכוב, אלא עצם העובדה שהיה עיכוב (שאינו עניין של מה בכך), כך שגם אם אניח שהערכת הזמן בתצהיר מוגזמת מעט, אין לכך חשיבות רבה.

אשר לביקור השני, טוענות הנתבעות בסיכומיהן כי התובעת לא טענה כלל כי נתקלה בעיכוב בקבלת השירות. אף טענה זו אין לקבל. מהתיאור העובדתי בתצהיר התובעת עולה, כי גם בביקור השני היא נאלצה להתווכח עם הספרנית, אשר טענה תחילה שאינה זכאית לקבל שירות, ורק לאחר חילופי דברים היא החליטה "לעשות דין לעצמה" ולהיכנס ולבחור ספר, וכששבה לדלפק אמרה לה הספרנית כי היא תיתן לה שירות (סעיף 14 לתצהיר התובעת). מתיאור עובדתי זה עולה, כי היה עיכוב מסוים במתן השירות גם בביקור השני, אם כי כנראה קצר יותר. אוסיף, כי גם מתיאור העובדות בהודעת דואר אלקטרוני ששלחה הספרנית לאחראית עליה עולה, כי חילופי הדברים ביניהן הביאו לעיכוב מסוים במתן השירות לתובעת (ראו, נספח 2 לתצהיר גב' שקד).

בענייננו, בשני המקרים סירבו הספרניות ליתן לתובעת שירות על רקע השתייכותה לציבור החילוני, הגם שכפי שציינה התובעת הן עשו זאת בנימוס ובאדיבות. התובעת קיבלה את השירות רק לאחר שנאלצה להתווכח ולהתעקש. אפיזודות אלו לא הביאו לשינוי מדיניות של הנתבעות, ומתן השירות היה בגדר פתרון נקודתי נוכח התעקשותה של התובעת. הדגש אינו על פרק הזמן שארך הוויכוח עד שניתן לתובעת שירות (הגם שלכך עשויה להיות השלכה על גובה הפיצוי), אלא על עצם העובדה שהתובעת נאלצה "לפלס" את דרכה לקבלת שירות. בנסיבות אלו, אני סבור כי העיכוב במתן השירות נחשב ל"הפליה", הגם שבמידת חומרה פחותה ממקרה בו נמנע השירות לחלוטין, עובדה שאמורה למצוא את ביטויה במישור סכום הפיצוי.

אפתח ואומר, כי אין ספק שהמטרה של הנגשת שירותי ספרייה לציבור הדתי-תורני היא ראויה וחשובה. אין ספק גם בעיניי, ולכך אדרש בהמשך, כי הנתבעות פעלו בתום לב להשגתה של מטרה זו, וכי לא הייתה כל כוונת הפליה מאחורי פעולותיהן. אלא שבפועל, לדעתי, הפרקטיקה אותה הנהיגו הנתבעות אינה חוקית, והיא אינה נכנסת לגדר החריגים לחוק איסור הפליה.

אמת, כי היקף ההפליה היה, לכאורה, זניח. מניעת כניסה לספרייה מספר שעות בכל שבוע, ביום שהספרייה ממילא אמורה להיות סגורה ולפרק זמן מוגבל של מספר חודשים, אינה נחזית להיות גזירה שהציבור החילוני יתקשה לעמוד בה. אלא שהבעיה העיקרית אינה בשירות שנמנע מהציבור החילוני, כי אם בעצם העובדה שהתקיים מצב בו נמנע מאדם שירות בשל זיהויו כמי שמשתייך או לא משתייך לקבוצה דתית מסוימת. אדם כזה עלול לחוש השפלה ופגיעה בכבודו גם אם מבחינה אובייקטיבית הצורך שלו בשירות שנמנע ממנו זניח. בהתחשב באמור, אין בידי לקבל את הטענה כי מדובר בפגיעה מינורית בשוויון, הגם שמקובל עלי גם כי אין מדובר בפגיעה חמורה במיוחד.

בנקודה זו יש להתייחס לטענת הנתבעות כי התובעת משתייכת ל"קבוצת הרוב". הנתבעות אינן טוענות במפורש כי יש בכך כדי למנוע את תחולתו של חוק איסור הפליה, אלא מעלות זאת כטענת רקע בקשר ללגיטימיות של ההבחנה שערכו ולתום ליבה של התובעת (ראו למשל, סעיף 1 לסיכומים). השאלה כיצד יש לקבוע מהי "קבוצת רוב" אינה פשוטה תמיד, ובוודאי שאין מדובר בשאלה מספרית בלבד. מכל מקום, בעניין פרוז'אנסקי קבע בית המשפט העליון, כי חוק איסור הפליה חל גם במקרה בו ההפליה ננקטת כלפי קבוצות "חזקות", היינו קבוצות שאין לגביהן היסטוריה של הפליה (פסקאות 29-20 לפסק דינו של השופט דנציגר). לפיכך, גם אם אניח שהתובעת משתייכת ל"קבוצת הרוב" אין בכך כדי להפוך את ההפליה למותרת. עם זאת, דומה כי לשאלה מהו השיוך הקבוצתי שבגינו נעשתה ההפליה עשויה להיות משמעות לעניין גובה הפיצוי הראוי.

מהאמור עולה, כי מה שהפריע לנציגי הציבור הדתי-תורני הוא הנגישות שיש בספרייה לספרים ולתכנים שאינם תואמים את ערכיו של ציבור זה. בהתחשב בכך, ניתן לתהות מדוע הייתה נדרשת כלל הגבלה על מתן שירות לאנשים חילונים, ולא היה ניתן להסתפק בהתאמת הספרייה בזמן הפיילוט באופן המדמה ספרייה המיועדת לציבור התורני (כגון מניעת גישה לאינטרנט, הצנעת ספרים "חילוניים" וכדומה). אמת, כי ייתכן שחלק גדול מהציבור החילוני היה נמנע מהגעה לספרייה שעברה התאמות כאלו (הגם שלפחות חלק מהשירותים היו נותרים רלוונטיים, ויוזכר כי הביקור הראשון של התובעת נעשה רק כדי להחזיר ספר מחשש לאיחור), אולם הדבר לא היה כרוך במניעה, במוצהר, של שירות מאדם על רקע היותו חילוני, וכך היה נמנע המסר המפלה הבעייתי שהיה בהתנהלותה של הספרייה.

יתרה מזו, כפי שצוין לעיל לאחרונה אכן נפתחה בעיר ראשון לציון ספרייה המיועדת לציבור התורני. הנתבעות הבהירו בסיכומיהן, כי אין כל הגבלה על כניסת חילונים לספרייה. מהיבט זה, וככל שעסקינן בפיילוט שנועד לבחון את האפשרות של פתיחת ספרייה כזו, דומה כי דווקא מצב בו תכני הספרייה מותאמים לציבור הדתי-תורני אך לא נמנע מתן שירות לחילונים היה עשוי לדמות "מצב אמת" יותר מאשר מניעת שירות מחילונים.

יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי מטרת העירייה הייתה מטרה ראויה ולכן גם אם התקיימה אפליית חילונים יש להעמיד את הפיצוי הכספי על הצד הנמוך. בעניין גובה הפיצוי נקבע, בין היתר, כך:

בענייננו, ככל שהדברים אמורים בפגיעה בתובעת, הרי שמצד אחד יש להביא בחשבון כי מדובר בשני אירועים, וכי אחד מהם היה בנוכחות בנה הקטין. מצד שני, יש להביא בחשבון כי נסיבות המקרה, כפי שהן עולות מתצהירי הצדדים, אינן נחזות להיות מהחמורות. כפי שציינה התובעת עצמה, הספרניות היו אדיבות ומנומסות. התובעת ידעה לעמוד על זכויותיה, ולאחר ויכוח לא ארוך הן "נכנעו" לדרישותיה, ובסופו של יום היא קיבלה את השירות. גם לרקע ההפליה יש משקל מסוים. "אכן, כל הפליה פסולה היא, אך בגדרן של ההפליות עצמן ישנן דרגות שונות. חריפותה של ההפליה נגזרת מחומרת הפגיעה בעקרון השוויון" (בג"ץ 721/94 אלעל נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' דנילוביץ, פ"ד מח(5) 749, 765 (1994)). בענייננו, הגם שמקובל עלי כי התובעת חוותה פגיעה ועלבון כתוצאה מהסירוב לתת לה שירות על רקע היותה חילונית, ובכך אין להקל ראש כל עיקר, הרי שככל שמדובר בהערכת עוצמתה של הפגיעה יש להביא בחשבון כי התובעת הייתה מודעת לכך שהיחס המפלה אינו נובע מגישה שלילית אל קבוצת ההתייחסות שלה (היינו, הציבור החילוני). התובעת גם ידעה, כי היא אינה מודרת לחלוטין מהספרייה, אלא רק לפרק זמן של כמה שעות בשבוע, ביום שממילא הספרייה אמורה להיות סגורה.

אין להקל ראש, כמובן, בכל חוויה של הפליה, אולם שעה שעסקינן בקביעת הפיצוי הראוי יש להידרש לנתונים הספציפיים של ההפליה ולהעריך את מידת ההשפלה והפגיעה בכבוד שהייתה כרוכה בה. אין דינו של אירוע כמו זה שבפנינו כדינו של אירוע של מניעת כניסת אדם למועדון בגין מוצאו או צבע עורו. לאור האמור, מכלול הנסיבות מורה, לדעתי, כי יש "למקם" את הפגיעה בתובעת בחלק הנמוך של מדרג הפגיעות האפשרי כתוצאה מהפליה.

אשר לשיקולים הקשורים להרתעת הנתבעות, אני סבור כי בסופו של חשבון אלו נוטים לצד הקולה. אכן, ישנם נתונים הפועלים לחובת הנתבעות, כגון העובדה שהנתבעות הן גופים ציבוריים; העובדה שמדובר היה במדיניות שיטתית שנמשכה מספר חודשים ולא באירוע חד פעמי; העובדה שהנתבעות לא שינו את מדיניותן אחרי קבלת פנייה בעניין זה; ופרסום המודעה בספרייה, העולה כדי הפרה של האיסור הקבוע בסעיף 4 לחוק איסור הפליה. אלא שהשיקולים המצדיקים להקל עם הנתבעות הם, לדעתי, בעלי משקל ניכר יותר. בראש ובראשונה, הדברים אמורים במניעי הנתבעות. כפי שציינתי לעיל, לא שיקולים פסולים הנחו את הנתבעות, אלא מטרות טובות וראויות. גם אם קביעתנו היא כי התנהלות הנתבעות הייתה לא חוקית, נראה כי מדובר בשגיאה בשיקול דעת יותר מאשר בהתנהלות פסולה. יש להביא בחשבון את הצורך בהרתעה, אולם לא זה המקרה בו על בית המשפט להביע את שאט נפשו על דרך של פסיקת פיצויים גבוהים.

בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, סבורני כי יש לפסוק לזכות התובעת בגין שני האירועים פיצוי בסכום כולל של 7,500 ש"ח. מדובר בסכום נמוך באופן משמעותי מזה שמקובל לפסוק בגין הפרות של חוק איסור הפליה (לסקירת סכומי הפיצוי המקובלים ראו, ת"א 1230-07-13 הנ"ל, פסקה 72; ת"א 11624-12-15 הנ"ל; ת"א (שלום חי') 43330-04-12 גורטנשטיין נ' מגה שאו בע"מ, פסקה 42 (16.5.2013); תא"מ (שלום בי"ש) 31641-03-17 מוקד רפואי ביתר נ' גל ביתר שירותי פרסום והפקות, פסקה 28 (27.5.2018)), וזאת בעיקר נוכח האמור לעיל לעניין מניעי הנתבעות.

בנוסף, נפסקו לטובת התובעת 2500 ש"ח הוצאות משפט מכיוון שהיה עליה להגיש תביעה בגין אפליית חילונים.

 

מעוניינים להגיש תביעה בגין אפליה, לרבות אפליית חילונים? צרו איתנו קשר טלפוני – 03-6427876.

ציון ממוצע

מעוניינים לשוחח עם עורך דין אדי בליטשטיין בנושא זה? השאירו פרטים ליצירת קשר

אם המידע שאתם קוראים סייע לכם נשמח אם תשתפו אותו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

עורך דין אדי בליטשטיין

מאמר זה נכתב על ידי עורך דין אדי בליטשטיין, אשר עוסק בליטיגציה אזרחית - מסחרית מורכבת, תוך מתן דגש על תביעות כספיות בסכומים גבוהים. ההליכים המשפטיים בהם עורך דין אדי בליטשטיין מטפל מסוקרים באופן קבוע ובהרחבה בכלי התקשורת השונים (דוגמאות לכתבות תוכלו לקרוא באתרנו).

כתיבת תגובה

הזינו את כתובת המייל שלכם והצטרפו שמקבלים מאיתנו ללא תשלום עדכונים משפטיים חשובים ומעניינים במייל

ניתן לבצע הסרה מרשימת התפוצה בכל עת. אנחנו לא שולחים פרסומות או דואר זבל – רק מידע משפטי עדכני וחשוב