הבדל בין גיפט קארד – תו קניה – קופון – הוביל לדחייתה של תביעה ייצוגית

בתאריך 9.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי בקשה לאישור תביעה ייצוגית אשר עסקה בשוני בין גיפט קארד (שובר מתנה) – תו קניה – קופון (ת”צ 29864-09-14 ברק גולן נ’ תפוזנט – פתרונות לשיווק ופרסום).

חוק הגנת הצרכן קובע הוראות שונות ביחס לכל אחד משלושת המסמכים. כך לדוגמה; סעיף 14ח לחוק הגנת הצרכן, המתייחס לתווי קניה, קובע כי על תו הקניה להיות בתוקף לפחות חמש שנים.

מעוניינים לשוחח עם עורך דין אדי בליטשטיין בנושא זה? השאירו פרטים ליצירת קשר

אם המידע שאתם קוראים סייע לכם נשמח אם תשתפו אותו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

בית המשפט ערך השוואה מקיפה ביותר בין הוראות החוק המתייחסות לשובר מתנה (גיפט קארד) – תו קניה וקופון וקבע כי על אף שהתקיימה הפרה מסוימת, לא יהיה ראוי לדון במקרה זה במסגרת תביעה ייצוגית משום שהוראות החוק מאוד לא ברורות, ואפילו הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן נאלצה לפרסם חוות דעת המבהירה מה ההבדל בין כל המסמכים.

רוצים לקבל עדכונים משפטיים בנושא זה ובנושאים משפטיים מעניינים נוספים? הזינו מייל ונדאג שתמיד תשארו מעודכנים – השירות לא כרוך בתשלום

אנחנו לא שולחים דואר זבל אלא רק מידע משפטי שימושי. ניתן לבצע הסרה בכל שלב.

בין היתר, נקבע על ידי בית המשפט כך:

תו קניה הוא אם כן, כרטיס או מסמך הנרכש בכסף או בשווה כסף, המאפשר לאוחז בו לרכוש טובין או שירותים אצל עוסק, בסכום הנקוב בו. כרטיס או מסמך המיועד לשימוש בעבור סוג מסוים של מוצר או שירות בלבד, איננו תו קניה.

חוק הגנת הצרכן אינו מגדיר מהו שובר מתנהאך הוא מחיל עליו את ההוראות הנוגעות לזיכוי“. בחינת דברי ההסבר בהקשר לחקיקתו של סעיף 14ז אינה מוסיפה דבר לעניין מהותו של שובר מתנה. החוק קובע כי ההוראות לעניין זיכוי בשל ביטול עסקהיחולו גם על שובר מתנה. מכך ניתן ללמוד כי המחוקק סבר שקיים דמיון בין הזיכוי לשובר המתנה ולכן החיל בעניינם אותו דין. לעניין הזיכוי נקבע כי הסכום הנקוב בו הוא הסכום ששולם בעת ביצוע העסקה. כך נראה כי שובר מתנה הוא שובר בסכום הנקוב בו, ששולם בעת רכישתו.

כאמור סעיף 14ח מחריג מהגדרה של תו קניה כרטיס או מסמך המיועד לשימוש בעבור סוג מסוים של מוצר או שירות בלבד. נראה אם כן כי מדובר בשובר מסוג נוסף, שניתן לכנותו קופון, שלא ניתן לקבל כנגדו שווי כספי של מוצר או שירות בסכום נקוב, אלא שניתן לקבל כנגדו שירות או מוצר מסוים, וערכם הכספי אינו רלבנטי ואינו נקוב בשובר. נוכח מהותם של שוברים אלה אפשר להבין את הרציונל שבהחרגתם מההגדרה של תו קניה. מאחר שמדובר בזכות לשירות או למוצר בעל שווי שעשוי להשתנות עם הזמן, יש הגיון בהיעדר איסור על הגבלת תקופת תוקפם להבדיל משובר מתנה ותו קניה.

חשיבות הסיווג של השוברים היא בכך שיש שוני בין תו קניה לשובר מתנה לעניין הוראות הדין הנוגעות לכל אחד מהם. שובר מתנה חייב להיות בתוקף לפחות לשנתיים מיום מסירתו ואין תוקף לתנאי המגביל את אפשרות מימוש שובר המתנה אלא אם קבע השר סייגים להוראה. תו קניה תקופת תוקפו לא תפחת מחמש שנים ואין הוראה דומה האוסרת הגבלת אפשרות המימוש שלו. השר רשאי אמנם לקבוע הוראות לעניין תנאים המגבילים אפשרות מימושם של התווים, הוראות כאלה טרם נקבעו. אשר לקופון, לכאורה מאחר שאינו תו קניה וגם אינו שובר מתנה, ההגבלות שבחוק הגנת הצרכן אינן חלות עליו בהיעדר הוראה רלבנטית.

שובר מתנה ותו קניה שניהם מסמכים בעלי ערך כספי נקוב שלא לרכישת מוצר או שירות מסוים. האבחנה העיקרית ביניהם היא העובדה שתו קניה נרכש בהנחה, כלומר הצרכן מקבל מסמך בעל ערך כספי גבוה מהסכום ששולם עבורו בפועל ואילו שובר מתנה אינו נושא הנחה וערכו הוא כערך הסכום ששולם עבורו בפועל. מכאן ההצדקה להבדל בין ההוראות השונות שנקבעו לגבי כל אחד מן השוברים.

קופון אינו שובר מתנה שכן שובר מתנה מתאפיין כאמור בכך שנקוב בו סכום, להבדיל מקופון המשמש לצריכת מוצר או שירות. ערכו של הקופון תומחר ביחס לערכו בעת הנפקת הקופון. קופון שונה מתו קניה בכך שכאשר מדובר במסמך בעל ערך כספי נקוב, אף אם תהיה עליית מחירים לא תיווצר פגיעה כלכלית לעוסק שכן עליית המחירים תגולם במוצרים או בשירותים עצמם שאותם זכאי הצרכן לרכוש באמצעות השובר. לעומת זאת אי הגבלת תוקפו או קביעת תקופת תוקף ארוכה למסמך המיועד לשימוש בשירות או לרכישת מוצר מסוים, עלולה לגרום הפסד כלכלי לעוסק שכן ערכו הכספי של המוצר או השירות בתקופה זו עלול להשתנות באופן שיאיין את הכדאיות הכלכלית של העוסק להנפיק את הקופון.

בשל האמור אני מוצאת לקבוע כי חרף העובדה שמצאתי לעניין שאלה אחת מאלה שבמחלוקת כי יש אפשרות סבירה שתוכרע לטובת הקבוצה, הרי שלא מתקיים התנאי המצטבר הדרוש בסעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות. אני סבורה כי נוכח אי הבהירות ששררה בנוגע להוראות החוק, תובענה ייצוגית אינה הדרך ההוגנת להכריע במחלוקת, בגין שוברים שהונפקו בתקופה עובר להבהרה של הגוף הרגולטורי הרלבנטי. אני סבורה כי מקום שהגוף הרגולטורי הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן מצא לפרסם חוות דעת מבהירה לאחר שהגיע למסקנה כי קיימת אי בהירות בהוראות הדין, ואף מצאה ליתן לעוסקים בתחום זמן התארגנות לאחר ההבהרה באופן שלא תבוצע אכיפה במשך תקופת ההתארגנות, יהיה זה בלתי הוגן להכריע במחלוקת בנסיבות אלה במסגרת תובענה ייצוגית.

מעוניינים לשוחח עם עורך דין אדי בליטשטיין בנושא זה? השאירו פרטים ליצירת קשר

אם המידע שאתם קוראים סייע לכם נשמח אם תשתפו אותו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

עורך דין אדי בליטשטיין

מאמר זה נכתב על ידי עורך דין אדי בליטשטיין, אשר עוסק בליטיגציה אזרחית - מסחרית מורכבת, תוך מתן דגש על תביעות כספיות בסכומים גבוהים. ההליכים המשפטיים בהם עורך דין אדי בליטשטיין מטפל מסוקרים באופן קבוע ובהרחבה בכלי התקשורת השונים (דוגמאות לכתבות תוכלו לקרוא באתרנו).

כתיבת תגובה

הזינו את כתובת המייל שלכם והצטרפו שמקבלים מאיתנו ללא תשלום עדכונים משפטיים חשובים ומעניינים במייל

ניתן לבצע הסרה מרשימת התפוצה בכל עת. אנחנו לא שולחים פרסומות או דואר זבל – רק מידע משפטי עדכני וחשוב