הגנה בתביעת לשון הרע

מאמר זה יעסוק בנושא הגנה בתביעת לשון הרע, אך תחילה אסביר בקצרה מהי לשון הרע ומה הנזקים אשר עשויים להיגרם למפיץ לשון הרע.

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965, קובע כי לשון הרע הוא דבר אשר פרסומו עלול:

  1. להשפיל אדם או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או לעג;

  2. לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

  3. לפגוע במשרתו של אדם, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

  4. לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

ללא רכיב הפרסום עילת התביעה מכוח לשון הרע איננה מתגבשת, שכן, כל אדם רשאי לומר שלא בפומבי כל העולה על דעתו, ולא יהיה בכך כדי לפגוע בגורם כלשהו. כלומר, על מנת לתבוע מכוח לשון הרע קיימת חובה שלכל הפחות אדם נוסף, מלבד הפוגע והנפגע, יחשף למידע. יובהר, ככל שמספר רב יותר של אנשים נחשף ללשון הרע, כך סיכויי התביעה טובים יותר.

פרסום לשון הרע יכול להתבצע בעל פה, בכתב או דפוס, באמצעות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

נכון למועד כתיבת מאמר זה הסעד העומד בפני נפגע מהפצת לשון הרע הוא פיצוי ללא הוכחת נזק על סך כ-75 אלף ש"ח.

אם הנפגע יצליח להוכיח כי הפצת לשון הרע נועדה כדי לפגוע בו, הפיצוי עשוי להגיע לסכום של כ-150 אלף ש"ח.

 

הגנה בתביעת לשון הרע

הגנה בתביעת לשון הרע מקורה במספר סעיפי חוק הקבועים בחוק איסור לשון הרע, וכן, בפסיקת בתי המשפט.

הגנה בתביעת לשון הרע מכוח חוק איסור לשון הרע

פרק ג' לחוק איסור לשון הרע קובע מהם פרסומים מותרים ואילו הגנות והקלות עומדות בפני מפיץ לשון הרע.

סעיף 13 קובע שורה ארוכה של פרסומים מותרים. פרסומים אלה נוגעים לפרסומים המבוצעים על ידי הממשלה, ועדות חקירה, מבקר המדינה, שופט או אדם בעל סמכות שיפוטית, פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין, ועוד. במרבית המקרים הישועה לצורך הגנה בתביעת לשון הרע לא תגיע מסעיף זה.

סעיף 14 – הגנת אמת בפרסום – סעיף זה מהווה דוגמה טובה לצורך הגנה בתביעת לשון הרע. סעיף זה קובע כי מפיץ לשון הרע יהנה מהגנה במשפט פלילי או אזרחי אם הפרסום הוא אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. שימו לב – מדובר בשני תנאים מצטברים.

סעיף 15 – הגנת תום לב – לנתבע תהיה הגנה בתביעת לשון הרע אם עשה את הפרסום בנסיבות הבאות:

  1. הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע.
  2. היחסים שבינו לבין האדם אליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית, או חברתית לעשות את הפרסום.
  3. הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנתבע.
  4. הפרסום הוא הבעת דעה על תפקודו של הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי.
  5. הפרסום הוא הבעת דעה על התנהגותו של הנפגע: א. כבעל דין, כבא כוחו של בעל דין או כעד בישיבה פומבית של דיון כמפורט בסעיף 13(5).ב. כאדם שעניינו משמש נושא לחקירה, כבא כוח של אדם כזה או כעד בישיבה פומבית של ועדת חקירה, כמפורט בסעיף 13(6).
  6. הפרסום היה ביקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אומנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים.
  7. הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אופיו של הנפגע בעניין שבו הנתבע ממונה על הנפגע מכוח דין או חוזה.
  8. הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע או תלונה שהוגשה לרשות מוסמכת לקבל תלונה על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא לתלונה. שימו לב סעיף זה (ופסיקת בתי המשפט) מקנה הגנה רחבה גם על תלונות שווא אשר מוגשות למשטרה. כמו כן, סעיף זה קובע שהפרסום על הגשת התלונה ותוכנה (בניגוד להגשת התלונה בלבד) לא יהנה מהגנת סעיף זה ולא תהיה למפרסם הגנה בתביעת לשון הרע.
  9. הפרסום היה דין וחשבון נכון והוגן על אסיפה פומבית או על אסיפה או ישיבה של תאגיד שלציבור הייתה גישה אליו, והיה בפרסומו עניין ציבורי.
  10. הפרסום נעשה כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן.
  11. הפרסום נועד לצורך מסירת ידיעה לעורך אמצעי תקשורת או לנציגו כדי שיבחן שאלת פרסומה באמצעי תקשורת.

סעיף 16 קובע את נטל ההוכחה לצורך הגנה בתביעת לשון הרע. הסעיף קובע מספר חזקות אשר התקיימותן מעידה על כך שהמפרסם (הנתבע) לא ביצע את הפרסום בתום לב:

  1. הפרסום לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו.
  2. הפרסום לא היה אמת והמפרסם לא נקט באמצעים סבירים כדי לבדוק את אמיתותו לפני הפרסום.
  3. הפרסום נועד להסב פגיעה גדולה יותר מהנחוץ לצורך הגנת על הערכים המוגנים על ידי סעיף 15.

סעיף 17 – שלילת הגנת תום הלב – אם פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת לא תהיה למפרסם הגנה בתביעת לשון הרע אם הנפגע דרש ממנו לפרסם תיקון או הכחשה, והמפרסם לא עשה זאת.

סעיף 19 קובע מספר הקלות אשר על בית המשפט להתחשב בבואו לפסוק פיצויים לטובת התובע:

  1. פרסום לשון הרע לא היה אלא חזרה על דברים שפורסמו בעבר והנתבע נקב את המקור עליו הסתמך.
  2. הנתבע היה משוכנע באמיתותו של לשון הרע.
  3. הנתבע לא התכוון לפגוע.
  4. הנתבע התנצל או פרסם תיקון או הכחשה.

פסיקת בתי המשפט קבעה מבחנים רבים נוספים לצורך בחינת ההגנות. הגנה בתביעת לשון הרע איננה יכולה להתבצע כראוי על בסיס החוק בלבד. אם נתבעתם בתביעת לשון הרע, צרו קשר עם עו"ד אדי בליטשטיין לצורך קבלת ליווי משפטי.

מעוניינים לתאם פגישת ייעוץ בנושא זה? צרו קשר עם משרדנו באמצעות עמוד יצירת קשר.
פגישת הייעוץ כרוכה בתשלום.

 לפרטים בדבר הגשת תביעת לשון הרע לחצו כאן.

עד כמה המידע סייע לכם? (הכוכב השמאלי=5)
[Total: 88 Average: 4.5]