במאמרים קודמים פירטתי מהם התנאים להגשת תביעת לשון הרע – הוצאת דיבה. אחד התנאים הוא פרסום המידע הפוגעני. עולה השאלה האם הודעה פרטית בפייסבוק אשר מגיעה רק לנמען אחד עשויה להוביל לפיצוי כספי?

במקרה הנדון נשלחה הודעה פרטית בפייסבוק הכוללת את המלל "גנב לא קטן". השאלה היא האם ביטוי זה מהווה לשון הרע – הוצאת דיבה?

בית המשפט המחוזי קבע: גם הודעה פרטית בפייסבוק עשויה לזכות בפיצוי בגובה אלפי שקלים

לשון הרע בפייסבוק עשויה לבוא לידי ביטוי גם באמצעות משלוח הודעה פרטית בפייסבוק שהגיעה לאדם אחד בלבד. כדברי בית המשפט:

אמנם ההודעה לא הועלתה ברשת הפייבסוק קבל עם ועולם, אלא נשלחה כהודעה פרטית, אך על פי הגדרת המחוקק די בכך שההודעה נשלחה לאדם אחר זולת הנפגע כדי להוות פרסום. בעניין זה שומה על כל משתמש לסגל לעצמו כללי זהירות מתאימים גם כאשר הוא שולח הודעה אישית.

בית המשפט המחוזי ציטט מפסק דינו של בית המשפט העליון אשר פירט באילו מקרים פרסום יחשב ללשון הרע – הוצאת דיבה:

בע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (פסקה 6 לפסק דינה של כב' השופטת א' פורקצ'יה (12.11.2006)), נקבע:

"אמירות מהוות לשון רע מקום שקיימת אפשרות אובייקטיבית, כי פרסומן עלול להביא להשפלתו של אדם, או לעשותו מטרה לשנאה, בוז, או לעג מצד הבריות. משמעות הפרסום נלמדת מתוכו; הוא מתפרש על פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו, ועל פי הקשר הדברים בו הוא נאמר. מבחן הדברים הוא אובייקטיבי, ועיקרו במובן שאדם סביר מייחס לפרסום, בהקשר לשאלה האם היה באותו מובן כדי לפגוע בכבודו ובשמו של האדם."

המערער מבקש ליחס לביטוי משמעות של קללה או גידוף שכן אלו אינן נחשבות כלשון הרע. המערער מדגיש בעניין זה כי לא ניתן להבין מהדבק הדברים כי המשיב לקח כספים לכיסו שכן הביטוי תלוש מן הטקסט לפניו ואחריו והמערער לא התייחס כלל לפועלו, אישיותו או תפקידו של המשיב וכל כוונתו של המערער הייתה להביע את כעסו ואכזבתו על כפיות הטובה של המשיב כלפי המנוח.

איני סבורה כי נפלה טעות במסקנתו של בית המשפט קמא לעניין סיווג הפרסום כלשון הרע. כאמור, המבחן בו יש לנקוט הינו מבחן אובייקטיבי וכוונתו של המפרסם אינה מעלה או מורידה; משמעות הפרסום נלמדת מתוכו ועל פי מובנה הטבעי והרגיל של הלשון בה נקט המערער. הביטוי "גנב לא קטן" אינו גידוף, בפרט כאשר הדבק הדברים מביא לאותה המסקנה אותה הסיק בית המשפט קמא, כי המשיב בעברו חטא ונטל לכיסו מה שאינו שלו. לו היה המערער מצמיד לביטוי "גנב לא קטן" שלל קללות אחרות אולי ניתן היה, ולו בדוחק, לקבל את פרשנותו, אלא שכאן המילה גנב נכתבה לבדה וכאמור בצמוד לעברו הרחוק של המשיב והמסר אותו היא מותירה הוא כי ביטוי זה עלול לבזות את המשיב.

אם התכוון המערער להצביע על כפיות הטובה של המשיב נוכח פועלו של המנוח היה עליו להשתמש במילים המתאימות. הביטוי בו בחר המערער להשתמש לא נועד להצביע על כפיות הטובה אלא מייחס לו התנהגות נלוזה. תצהירו של המערער כפי שהוגש לבית המשפט קמא מלמד כי זו בדיוק המשמעות אותה ביקש המערער ליחס לדבריו. המערער מאשר כי האמירה "גנב לא קטן" נועדה "להבהיר כי ידיו של התובע טבולות במעשים שאינם מצויים בתחום טוהר המידות או תום הלב" (סעיף 25 לתצהיר מוצג 3 למוצגי המערער) וגם בכך יש לתמוך במסקנה כי הפרסום עלול לבזות את המשיב בשל מעשיו.

השאלה מתי פגיעה תיחשב כמזערית תלוית נסיבות של הזכות שנפגעה, תכלית הפגיעה, היקפה של הפגיעה וכד'. לא בלי היסוס, גם בעניין זה לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא, וגם לטעמי יש לקבוע כי בנסיבות בהן מתואר המשיב כ"גנב לא קטן" בפני קרובת משפחה בכוונה להציגו כמי שקופת שרצים מאחוריו, אין מדובר בפגיעה מזערית.

בית המשפט המחוזי אף הסביר כיצד יש לחשב את גובה הפיצוי בגין פרסום לשון הרע – הוצאת דיבה:

חישוב הפיצוי בגין הפגיעה יעשה על פי אמות מידה כלליות ועל בסיס נסיבותיו הפרטניות של הפרסום. על בית המשפט לשקול את אופי ונסיבות הפגיעה, מעמדם של הפוגע והנפגע, תפוצת הפרסום, התנהגותו של הפוגע, וכן התנהגות הנפגע ומעמדו טרם הפרסום אודותיו. בקביעת שיעור הפיצוי יש לתת משקל לנזק שנגרם לנפגע כתוצאה מהפרסום, כאשר קיימת חזקה כי מעצם פרסום לשון הרע נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע המצדיק מתן פיצוי מבלי שנדרשת הוכחת נזק ממון מיוחד שנגרם בפועל; וכן יש לשקול את התנהגותו של המפרסם והכוונות העולות ממנה, כדוגמת כוונה ישירה לפגוע בנפגע או קלות דעת (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פסקאות 51 ו-55 לפסק דינה של השופטת ארבל (2008)).

נראה כי בית משפט קמא לא שיקלל , במידה הראויה, את הנסיבות המקלות שהתלוו לפרסום. המדובר בהודעה פרטית שנשלחה לאדם אחד. המשיב טוען בעניין זה כי הדברים פורסמו בפייסבוק "כלי בעל פוטנציאל ויראליות שכן ניתן לשרשר לצלם בטלפון ולהעבירו לצדדי ג' בקלות רבה יותר מפרסום בע"פ". כאמור המערער שלח הודעת פרטית ולא פרסם "פוסט" ומכאן שהוא דווקא חפץ כי הפרסום לא יגיע לציבור חבריה של הגב' וקיל, אלא לעיניה בלבד.

בנסיבות בהן מדובר בפרסום בודד, שנשלח בהודעה פרטית, הכולל השמצה אחת בלבד, כאשר מקבלת הפרסום אינה מייחסת לו חשיבות, אמנם מדובר בפגיעה צורבת, אך זו אינה עולה כדי השפלה קשה כפי שהעיד המשיב.

בנסיבות אלו יש מקום להפחית את הפיצוי ולהעמידו על סך של 5,000 ₪.

לעיון בפסק הדין המלא לחצו כאן.

עד כמה המידע סייע לכם? (הכוכב השמאלי=5)
[Total: 1 Average: 5]