שאלות כלליות בנושא זה ניתן לשאול בתחתית העמוד (במקום המיועד לכתיבת תגובות) ונשתדל לסייע. כמו כן, נשמח אם תכתבו לנו בתגובות אם מצאתם באתרנו את המידע המשפטי שחיפשתם, ואם לא, נשמח אם תציינו מה היה חסר לכם במאמר או במאמרים שקראתם באתרנו.

בתאריך 4.1.2018 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין מעניין במיוחד בעניין השמצת איש ציבור בפייסבוק (ת”א 14264-11-14 גבריאל כנפו נ’ סער גינזבורסקי).

הנתבע השמיץ איש ציבור בלמעלה מ-50 פוסטים ובחמישה עמודי פייסבוק שונים, להם עוקבים רבים מאוד. בנוסף, ההשמצות זכו לשיתופים ולייקים רבים.

בית המשפט המחוזי סקר את תכליתו של חוק איסור לשון הרע, בחן באילו מקרים ראוי לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, ובאילו מקרים ראוי להעמיד את הפיצוי על סכום גבוה:

בפסק הדין שניתן בעא 6903/12 Canwest Global Communications Corp. נעזור [פורסם בנבו] (22.7.15) (להלן: עניין עזור), צויינו על ידי כבהשופט פוגלמן שלוש התכליות העומדות ביסוד פסיקת פיצויים לנפגע מעוולת לשון הרע:

(1) תכלית תרופתית:

השבת מצב לקדמותו.

(2) תכלית חינוכית – הרתעתית:

חינוך לכך ששמו של אדם אינו הפקר בין אם הוא איש ציבור ובין אם הוא איש פרטי.

(3) תכלית עונשית:

אשר לעיתים נכרכת בתכלית החינוכית – הרתעתית. היא קשורה בכוונת המפרסם: האם הפרסום נעשה בכוונה תחילה לפגוע.

ג) ברעא 4740/00 אמר ניוסף פד נה (5) 510, 523-524 עמד בית המשפט העליון על הקושי להעריך נזק לא רכושי לשם הטוב ולקבוע פיצוי הנובע מהבעייתיות שבהצגת ראיות להוכחת נזק זה, קל וחומר מכמותו.

בעניין עזור עמד בית המשפט על שתי הדרכים האפשריות לפסיקת הפיצוי:

האחת – המסלול הסטטוטורי: המנגנון הקבוע בסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע לפיו ביהמש רשאי להשית פיצויים בסכום של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק על מפרסם פרסום דיבתי או כפל פיצוי אם הפרסום נעשה בכוונה לפגוע (סעיף 7א(ג) לחוק אסור לשון הרע).

השנייה המסלול הפסיקתי: חיוב המפרסם מכוח ההלכה שלפיה חזקה היא כי פרסום לשון הרע כשלעצמו גורם נזק כללי לשמו הטוב של הנפגע (עא 2668/97 רופין נגלובוס פליישר עיתונות (1983) בעמ, פד נה (1) 721, 725).

בפסיקת פיצויים עפי חזקה זו, בימש יעריך את הנזק ויקבע פיצויים הולמים בהתחשב במעמד הניזוק בקהילתו; בהשפלה ובסבל שהוא חווה; בטיב הפרסום ובאמינותו; בהיקף התפוצה של הפרסום; במידת הפגיעה שיש בפרסום; בהתנהגות הצדדים לפני ואחרי הפרסום.

ד) ניתן לפסוק פיצוי בסכום גבוה יותר מזה שנקבע בסעיף 7 א לחוק איסור לשון הרע בגין נזק לא ממוני (עא 89/04 דר יולי נודלמן ננתן שרנסקי [פורסם בנבו] (4.8.08), סעיפים 43-47; עא 7426/14 פלונית נעוד אורי דניאל [פורסם בנבו] (14.3.16) סעיף 81 לפסהד של כבהשעמית (14.3.16) רעא 1476/17 הראל נועד מקומי עלי [פורסם בנבו] סעיף 6 להחלטת כבהשעמית (17.5.2017)).

מסלולי הפיצוי הם מסלולים חלופיים. פיצוי ללא הוכחת נזק עד לסכום הקבוע בחוק או פיצוי על פי הוכחת נזק שעשוי להיות הן בגין נזק ממוני (כללי או מדויק) והן בגין נזק בלתי ממוני.

כאשר בית משפט שוקל את שיעור הפיצוי, הוא בוחן בין היתר את חומרת הפגיעה שארעה, תפוצת הפרסום מהווה שיקול חשוב ופרסום בתפוצה גדולה, כגון פרסום באמצעי תקשורת מחמיר את הפגיעה ומצדיק הגדלת פיצוי (ראה לעניין זה: רעא 10520/03 איתמר בן גביר נאמנון דנקנר [פורסם בנבו] [12/11/2006] סעיף 32 לפסק הדין ופסקי הדין שאוזכרו שם).

כמו כן בית משפט מייחס חשיבות בקביעת שיעור הפיצוי להתנהגות הניזוק ולמעמדו קודם לאירוע הפגיעה ונותן משקל גם להתנהגות הפוגע בעת הפרסום.

יש לתת משקל גם לנושא ההתנצלות ולדבקותו של הפוגע באמירות הפוגעניות בלא לחזור בו.

ביהמש העליון בעא 89/04 נודלמן נשרנסקי [פורסם בנבו] פירט גם בנוגע לשיקולים שעל ביהמש לפסוק בעת פסיקת פיצויים בתביעת לשון הרע.

נקבע, כי בראש ובראשונה יש ליתן משקל לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהפרסום, וקיימת חזקה, כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פירסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים אף ללא צורך בהוכחת נזק ממון מיוחד אשר נגרם הלכה למעשה (ראה סעיף 55 לפסהד, אשר מפנה לעא 354/76 עזבון מנדל שרף נשרותי יעוץ כלכלי בעמ, פדי לה (4) 169 (1981), ולעא 2668/97 רוח דורון רופין נגלובס פבלישר עיתונות, פדי נה (1) 721, 725).

צוין, כי יש להתחשב גם בהתנהגות הצדדים לאחר הפרסום, ואף במהלך הדיון המשפטי, יש להתחשב בבחינת כוונת המפרסם (האם פעל מתוך זדון או מתוך רישול וקלות דעת), וכן יש לשקול את הנסיבות הכלולות בסעיף 19 לחוק.

בימש פוסק את סכום הפיצוי, בין היתר, עפי אמות מידה כלליות ולפי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, אני סבורה, כי הפיצוי ההולם בנסיבות העניין הוא פיצוי בסך 300,000 .

א) כפי שציינתי בפסק הדין בסוגיית האחריות, ניהל הנתבע קמפיין נגד התובע.

העובדה שמדובר בקמפיין העוסק באותו עניין, אין פירושו – כי מדובר בפרסום” “לשון הרעאחד כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע. פירטתי כי מדובר במספר פרסומים וברור כי אין מדובר בפרסוםבודד.

ציינתי כבר בפסק הדין בעניין האחריות (סעיף 18.3) כי נראה שאין מקום לספורכל פרסום ופרסום באופן נפרד לצורך פסיקת פיצוי. לפיכך, אין מדובר בעשרות פרסומים שיש למנות בנפרד לצרכי חישוב פיצוי, ומאידך ברור שאין מדובר בפרסום אחד בלבד, כפי שמבקש הנתבע לטעון.

ב) לחובתו של הנתבע יש לזקוף את ניסיונותיו לקדם את הפרסומים ביחס לכנפו בתפוצה רבה ככל האפשר, את סגנונו המתלהם ואת אי הפנמת הנקבע בפסק הדין בסוגיית האחריות גם לאחר הינתנו.

יש לזכור כי עסקינן בפרסום בפייסבוק ב– 5 דפים שונים כאשר יש להם אלפי עוקבים (עמ‘ 52 לפרוטוקול), כמו כן יש לקחת בחשבון גם את העובדה שהפרסום ביחס לכנפו נועד לפגוע בכוונת מכוון.

ג) מאידך – לקולא, ניתן לזקוף את העובדה שהפרסומים נעשו כחלק מביקורת בנוגע למער דרום, כאשר כבר קבעתי, כי ביקורת לגיטימית בדבר תוכנית מער דרום מותר כמובן לפרסם.

ד) גינזבורסקי נמצא אחראי לפרסום לשון הרע ביחס לכנפו כמושחת, אך בשקלול הכללי ניתן להתחשב בפסיקת סכום הפיצוי בעובדה, שמדובר בשני אנשי ציבור. פסיקת פיצוי בסכום גבוה מאוד, כנדרש על ידי התובע, יהווה אפקט מצנן בנוגע לשיח הציבורי מעבר לנדרש.

יובהר, השיח הציבורי אינו אמור להיות רווי בהשמצות ובפרסומים דיבתיים, אך פיצוי בסכום של מאות אלפי שקלים בודדים, מוביל לקבלת שלוש התכליות העומדות ביסוד פסיקת פיצויים (ראה סעיף 6 (ב) לעיל), מבלי ליצור הרתעת יתר שתשתק את השיח הציבורי.

ה) כיוון שהנזק שהוכח הוא נזק לא ממוני של עוגמת נפש, בושה ופגיעה בתדמיתו של איש ציבור, אשר מוצג בעיני הציבור כמושחת“, אני סבורה כי פיצוי הולם בגין מכלול הפרסומים צריך לעמוד על סך 300,000 ₪, מבלי שיש צורך לערוך חישוב אריתמטי בנוגע למספר הפרסומים ובנוגע לשוויושל כל פרסום ופרסום.

בנוסף, בית המשפט חייב את הנתבע ב-35 אלף ש”ח הוצאות משפט ו-65 אלף ש”ח שכר טרחת עו”ד.

על אף שפסק דין זה עוסק בסוגיית השמצת איש ציבור, הטיעונים המשפטיים רלוונטיים גם להשמצת אדם שאינו איש ציבור.

[Total: 2 Average: 5]

רוצים לקבל עדכונים בנושא זה ובנושאים נוספים? הזינו כתובת מייל.

כתיבת תגובה