שאלות כלליות בנושא זה ניתן לשאול בתחתית העמוד (במקום המיועד לכתיבת תגובות) ונשתדל לסייע. כמו כן, נשמח אם תכתבו לנו בתגובות אם מצאתם באתרנו את המידע המשפטי שחיפשתם, ואם לא, נשמח אם תציינו מה היה חסר לכם במאמר או במאמרים שקראתם באתרנו.

התעללות בבעלי חיים לפני שחיטה לצורכי מאכל הובילה להגשת תביעה ייצוגית ופשרה משמעותית (ת”צ 14842-06-15 צבי הלר נ’ בית מטבחיים דבאח בע”מ. החלטה מיום 7.8.2018).

במסגרת ההליך הייצוגי נטען כי ארגון “Animals Australia” ערך ביקורת בבית העסק ומצא כי פעילות המשיבה, בית המטבחיים הגדול בישראל, מתנהלת תוך הסבת כאב רב לבעלי החיים, בנקודות שונות של הטיפול בהם, תוך התעללות בבעלי חיים לפני שחיטה. בית המשפט אף ציין כי התיאורים כה קשים שאין לתארם במסגרת פסק הדין.

במסגרת תגובתה המשיבה הכחישה התעללות בבעלי חיים לפני שחיטה לצורכי מאכל, וטענה שתוקנו ליקויים נקודתיים עוד לפני הגשת הבקשה לאישור תביעה ייצוגית.

הצדדים פנו להליך גישור במסגרתו הגיעו להסכם שמטרתו לפצות את הציבור. עיקרי הסדר הפשרה והגדרת קבוצת הנפגעים הם אלה:

כל מי שרכש ו/או צרך מוצרי בשר בקר ו/או כבש שמקורו בשחיטה בבית המטבחיים דבאח במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה (קרי: מיום 8.6.2008)”.

המשיבה התחייבה לעבודה לפי כל הוראות הדין. באופן מיוחד התחייבה לעבודה לפי הנוהל שהוכן עי דר רוברטו דלה רוקה, ואושר עי השירותים הווטרינריים.

בגין העבר התחייבה המשיבה להרים תרומה לצבור, בסכום של 1.2 מליון ₪, לטובת עמותת אנונימוס, שהיא ארגון למען בעלי חיים. בנוסף התחייבה למסור לידי עמותת לשובעשוברים לרכישת מוצרי מזון ברשת דבאח, בשווי 150 ₪כל אחד, וסהכ 400,000 ₪.

הומלץ לאשר למבקש גמול בסכום של 70,000 ₪, ושכט לבכ בסכום של 330,000 ₪ בצרוף מעמ.

בית המשפט דן בהסכמות הצדדים והחליט לקבלן (עם תיקון ביחס לתרומה לעמותה), בין היתר, מהטעמים הבאים:

אין מקום להכריע בגדר הסדר הפשרה בין טענות הצדדים. אך ראוי להדגיש את הממצאים שנמצאו, ולעומתם את טענות המשיבה בדבר זכותם של חברי הקבוצה לפיצוי.
אבהיר כי חוק צער בעליחיים (הגנה על בעליחיים), תשנד-1994, קובע בסעיף 2(א): לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי“. אך החוק אינו חל על המתת בעלי חיים לצרכי מאכל אדם (סעיף 22(1) בחוק). עם זאת, ברי כי יש לשמור על שלמות גופם ובריאותם של בעלי החיים גם בהעדר הגנה חוקתית ישירה, בכל שלב שעד לשחיטה עצמה. הדבר עולה גם מן התקנות שנזכרו לעיל המסדירות את תנאי השחיטה של בעלי חיים, ואת אופן ההובלה שלהם, שהמשיבה נדרשת לעמוד בהם. מכל מקום ברי שאין לקבל התאכזרות לבעלי חיים רק משום שהם מיועדים לבסוף לצריכה.

במקרה שלפנינו ראוי ומתאים כי ישולם פיצוי לציבור, שכן קשה למצוא את הנפגעים הספציפיים מן ההתרחשות ולהעריך את נזקם האישי (סעיף 20(ג)(1) בחוק תובענות ייצוגיות).

אין מניעה כי חלק מן הפיצוי לציבור ישולם באמצעות שוברים של המשיבה עצמה לנזקקים. אמנם ערכם למשיבה אינו הערך בידי המקבל, אך הערך בידי המקבל מתאים וראוי, ומאפשר מתן פיצוי למשפחות רבות.

[Total: 1 Average: 5]

רוצים לקבל עדכונים בנושא זה ובנושאים נוספים? הזינו כתובת מייל.

כתיבת תגובה