כתובת משרדנו: רח' סחרוב 22, ראשון לציון (סמוך לקניון הזהב) | טל': 03-6427876 | דוא"ל: [email protected]

בתאריך 4.8.2018 אישר בית המשפט המחוזי מרכז תביעה ייצוגית נגד חברת סלקום. ההליך עוסק במדיניות סלקום לא לבצע חיוב יחסי אלא חיוב בגין חודש מלא, לאחר שהלקוח מתנתק משירותי החברה, גם אם הלקוח צרך את שירותי החברה, בחודש ההתנתקות, רק במשך ימים ספורים (ת”צ 28449-12-14 בת אל יעבץ נ’ סלקום ישראל בע”מ).

כלומר, אם הלקוח שילם מדי חודש לסלקום 50 ש”ח, אז הלקוח חויב בפועל ב-50 ש”ח גם אם צרך את שירותי החברה באותו החודש במשך יום אחד בלבד. לשיטת התובעת הייצוגית במקרים מסוג זה יש לבצע חיוב יחסי כך שהלקוח יחוייב בפועל ב-50 ש”ח חלקי שלושים ימים = בערך 1.5 ש”ח.

סלקום טענה כי אין לבצע חיוב יחסי משום שהיא עדכנה מראש את לקוחותיה כי יבוצע חיוב בגין חודש מלא גם אם הלקוח לא ישתמש בשירותי החברה במשך חודש מלא.

בית המשפט העדיף את טענות התובעת וקבע שמדיניות סלקום שלא לבצע חיוב יחסי נוגדת את הוראות חוק הגנת הצרכן. בין היתר נקבע על ידי בית המשפט, כך:

סלקום טענה כי יש לקרוא את הסעיף הנ”ל כלשונו: עוסק מחויב להפסיק את אספקת השירות במועד הביטול כהגדרתו שם, ונאסר עליו לחייב את הצרכן בתשלום עבור שירות שניתן לאחר מועד הביטול. לא נאסר על העוסק לחייב את הצרכן בתשלום עבור מלוא תקופת מחזור החיוב, גם אם ביטל את החוזה כדין במהלך מחזור החיוב.

ההתקשרות בין הצדדים קובעת תשלום חודשי קבוע ואחיד, שאינו תלוי בניצול הזכות שהוענקה ללקוח ובהיקף השימוש שיעשה בשירותי הספק, ולכן תשלום זה הינו עבור שירותים שניתנו לפני מועד הביטול ולא לאחריו.

המבקשת טענה כי הפרשנות הנכונה של הסעיף היא, כי משנאסר על עוסק לחייב את הצרכן בתשלומים בעד שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול, קל וחומר כי אסור לו לחייב את הצרכן בגין שירותים שהופסקו עם מועד הביטול.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי הכף נוטה באופן ברור לטובת פרשנות המבקשת, ואפרט את טעמי לכך.

סעיף 13ד(ג) מחייב את העוסק להפסיק במועד הביטול את מתן השירות ואוסר עליו לחייב את הצרכן בתשלום עבור שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול.

תכליתו הברורה של הסעיף היא למנוע מצב בו העוסק מוסיף, במסגרת העסקה המתמשכת, ליתן את השירותים ולחייב את הצרכן בגינם, חרף הודעת הביטול.

הדבר עולה גם מדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס’ 26) (ביטול עסקה מתמשכת), התשס”ח-2008, ה”ח 210:

צרכנים המתקשרים בעסקאות להספקת טובין או למתן שירותים באופן מתמשך נתקלים לעתים בקשיים בבואם לבטל עסקאות אלה, ועל כן מחויבים בתשלומים מכוחן, אף שאינם מעוניינים עוד בקבלת הטובין או השירותים לפי העסקאות האמורות. עסקה מתמשכת, מעצם טבעה, מגבילה את חופש ההתקשרות של הצרכן שעקב שינוי נסיבות או אי שביעות רצונו מהשירות שניתן לו, מעוניין לבטל את העסקה. על כן, האינטרס של הצרכן הוא כי מנגנון סיום ההתקשרות יהיה מהיר ופשוט ככל הניתן מבחינת הפעולות הנדרשות ממנו ומבחינת העלות הכלכלית הכרוכה בכך…

עוד צוין שם כי:

כדי להקל על צרכנים המעוניינים לבטל עסקאות מתמשכות ולהגן על זכותם לעשות כן, מוצע כי עוסק יחויב להפסיק את הספקת הטובין או את מתן השירותים, לפי העניין, וכן את גביית התשלומים מהצרכן בשל כך, החל במועד שהצרכן יציין בהודעה שימסור לעוסק“.

ברי כי במועד הביטול אין הצרכן יכול עוד לצרוך את שירותי הספק, שהרי הספק מחויב להפסיקם. לפי הוראות הסעיף, אם ממשיך הוא לספקם, אין הוא יכול לגבות תשלום בגינם.

אם תתקבל פרשנות סלקום, התוצאה תהיה כי בעוד שנאסר על הספק לספק שירותים לאחר מועד הביטול ולגבות תשלום בגינם, לא נאסר עליו לגבות תשלום עבור שירותים שאספקתם הופסקה לאחר מועד הביטול.

[Total: 1 Average: 5]

כתיבת תגובה