עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

תוכן עניינים למאמר

יצירת קשר עם עורך דין אדי בליטשטיין

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב telegram
טלגרם
שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דואר אלקטרוני

בחודש פברואר 2016 דיווחתי על החלטה של בית המשפט המחוזי, אשר אישר ניהולה של תביעה ייצוגית נגד חברה שניהלה יחסי מזמין – קבלן עם חברה נוספת, אשר שלחה בשמה ספאם (דואר זבל).

בתאריך 27.7.2016 ביטל בית המשפט העליון את החלטתו של בית המשפט המחוזי, ודן בהרחבה בנושא יחסי מזמין – קבלן בהקשר משלוח ספאם (רע"א 2059/16 א.א. קליניקות כרמל נ' מור כהן).

יחסי מזמין – קבלן על פי פקודת הנזיקין

סעיף 15 לפקודת הנזיקין מסדיר את יחסי מזמין – קבלן, וקובע באילו מקרים המזמין יהיה אחראי למחדלי הקבלן (הקבלן מבצע בשמו של המזמין עבודה מסוימת, אך הקבלן אינו עובד של המזמין):

15. לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:

(1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;

(2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;

(3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;

(4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;

(5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין.

בעת הניתוח המשפטי בעניין יחסי מזמין – קבלן על פי סעיף 15 לפקודת הנזיקין, בית המשפט העליון התמקד בעיקר בחריג השלישי:

בית המשפט קמא סבר כי היה על המבקשים לפקח על פעולותיהן של חברות הפרסום וכי הם לא היו רשאים להסתפק בהתחייבות מאת חברות הפרסום כי תפעלנה בהתאם לחוק ותשפנה אותן על כל הנובע מהפרת התחייבותן זו. עוד קבע בית המשפט כי לכאורה עולה מן הראיות שהוצגו בפניו כי המבקשים היו מודעים לפעולותיהן האסורות של חברות הפרסום ולמצער עצמו עיניהם מלראותן ולא פיקחו על פעולות אלה. על כן, כך עולה מהחלטתו של בית המשפט קמא, יש אפשרות סבירה שייקבע כי מתקיים בענייננו החריג הקבוע בסעיף 15(3) לפקודת הנזיקין.

דעתי שונה.

ברע"א 1621/16 Mega Advanced Mathematical System LTD נ' זילברג, בפסקה 11 (‏14.6.2016) (להלן: עניין זילברג) נפסק בהתבסס על הלכות קודמות של בית משפט זה, כי מי שהתקשר עם קבלן עצמאי בחוזה לביצוע עבודה אינו נדרש לפקח על עבודתו וכי העובדה שלא פיקח על עבודתו אינה מפעילה איזה מן החריגים הקבועים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין (ראו: ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, בפסקאות 31-25 (‏30.8.2015)). על כן, שגה בית המשפט קמא בקבעו כי ניתן ולו לכאורה לראות במבקשים כמי שהרשו או אשררו את פעולותיהן האסורות של חברות הפרסום אך בשל כך שלא פיקחו עליהן.

מפסיקתו של בית המשפט העליון עולה כי לכאורה במסגרת יחסי מזמין – קבלן בסוגיית הספאם, לא ניתן להגיש נגד המזמין תביעה ייצוגית (או תביעה אחרת) מבלי להוכיח את החריגים הקבועים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין. מדובר בנטל שאינו פשוט כלל וכלל.

לאור פסיקה זו חברות אשר מפרסמות את עצמן באמצעות משלוח ספאם (דואר זבל) ישכרו את שירותיהן של חברות המתמחות במשלוח דברי דוא"ל לרשימות תפוצה גדולות (לרוב מדובר בחברות קטנות), ובכך יווצרו יחסי מזמין – קבלן. במצב זה מי שירצה להגיש תביעה ייצוגית בגין משלוח ספאם (דואר זבל) יאלץ לנקוט בפועל בהליכים משפטיים נגד הקבלן (אותה חברה קטנה אשר ביצעה את המשלוח בפועל).

הגשת תביעה ייצוגית נגד חברה קטנה אפשרית אך בפועל איננה פרקטית משום שלאחר הליך משפטי ארוך התובע הייצוגי עשוי לגלות שלאותה חברה קטנה אין כסף לשלם פיצוי לקבוצת הנפגעים ו/או גמול לתובע הייצוגי בגין המאמצים שהשקיע לצורך ניהול התביעה הייצוגית. צרו קשר בנושא זה עם עורך דין תביעות ייצוגיות.

למרות הכל, בית המשפט העליון השאיר פתח מסוים לתובעים ייצוגיים להוכיח שבמסגרת יחסי מזמין – קבלן בסוגיית הספאם, ניתן להטיל אחריות על המזמין:

לבסוף אציין כי אין מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה העובדה שאו.אמ.אס התחייבה בפני אלקיים וכרמל כי השותפים בקליק און פועלים כחוק וישפו אותם במקרה שיתבעו בגין משלוח אסור של דברי פרסומת, מלמדת כי הם היו מודעים לכך שאו.אמ.אס ושותפיה עוברים לכאורה על החוק. דרישה מקבלן כי יפעל כחוק ויישא בתוצאות שייגרמו במקרה שלא יעשה כן, היא דרישה ראויה וסבירה במערכת היחסים שבין קבלן למזמין ואין סיבה כי היא תיזקף לחובתו של מי שהעלה אותה. עם זאת, בהינתן תכליתו של סעיף 30א לחוק התקשורת אשר ביקש, כאמור, להרתיע לא רק את חברות הפרסום אלא גם אם מזמיני שירות הפרסום משיגור דבר פרסומת באיזו מן הדרכים הפסולות המפורטות בסעיף, נראה כי המזמין אינו יכול לצאת ידי חובתו בכך שיכלול בהתקשרות עם חברת הפרסום התחייבות לפעול על פי החוק ואין לשלול את האפשרות כי ייקבע שלצורך העוולה הקבועה בסעיף 30א לחוק התקשורת ולצורך תחולתו של החריג שבסעיף 15(3) לפקודת הנזיקין, די להראות כי הייתה מצד המזמין הסכמה שבשתיקה להתנהלותה הפסולה של חברת הפרסום. זאת מטעמים של מדיניות משפטית המצדיקים הטלת אחריות על מזמיני פרסום היודעים ושותקים.

כלומר, אין כל פסול במסגרת יחסי מזמין – קבלן לקבוע הוראה בהסכם ההתקשרות שעל הקבלן לפעול על פי החוק, אך כדי להטיל אחריות על המזמין צריכים להוכיח שהמזמין ידע שהקבלן פועל בניגוד לחוק, אך לא ביצע דבר כדי לשנות התנהלות פסולה זו (הסכמה שבשתיקה).

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב telegram
טלגרם
שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דואר אלקטרוני

לקבלת עדכונים משפטיים נוספים בנושא זה ובנושאים משפטיים נוספים הזינו כתובת מייל והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתובת מייל

יש לכם שאלה או הערה בעניין המאמר? כתבו לנו תגובה ונשתדל להגיב בהקדם

כתיבת תגובה

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אתכם

לפני שאתם עוזבים....

הזינו כתובת מייל והצטרפו למאות הגולשים שמקבלים מאיתנו עדכונים משפטיים חשובים ומעניינים (אנחנו לא שולחים פרסומות או ספאם)

וגם….

הצטרפו לקבוצות הפייסבוק והטלגרם שלנו במסגרתן הגולשים יכולים לקבל ייעוץ משפטי ראשוני ללא תשלום