משרדנו אינו מספק ללא תשלום

שאלות כלליות בנושא זה ניתן לשאול בתחתית העמוד (במקום המיועד לכתיבת תגובות) ונשתדל לסייע

מה קובע החוק בעניין כסא לישיבה בעבודה?

כסא לישיבה בעבודה הוא אחד מ”כלי העבודה” החשובים ביותר עבור כל עובד. ללא כסא נוח לעובד, העובד לא יוכל לבצע את עבודתו בנוחות וביעילות, ואי הצבת כסא נוח עשויה לפגוע בבריאותו של העובד.

משרדנו הגיש בעבר תביעה ייצוגית נגד חברת א.ל.מ דיוטי פרי בגין אי הצבת כסאות לרווחת העובדים במקום העבודה. במסגרת הליך זה הוגש הסדר פשרה המשרת את רווחת העובדים, אשר ממתין לאישורו של בית הדין.

מעסיק חייב להציב כסא לישיבה בעבודה מכוח חוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, תשס”ז-2007:

“מושב לעבודה” – מושב במצב תקין בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת, וכן הדום שעליו יוכל להשעין את רגליו בנוחות, אם אין הוא יכול לעשות כן בלי הדום;

מעסיק יעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה ולא ימנע מעובד ישיבה במהלך העבודה, אלא אם כן הוכיח המעסיק שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.

פסיקת בית הדין הארצי לעבודה קבעה כי חזקה היא שניתן לבצע עבודה בישיבה, ואם המעסיק טוען אחרת, עליו נטל ההוכחה להוכיח מדוע אין להציב כסא לישיבה בעבודה.

האם כל כסא לישיבה בעבודה הוא כסא ראוי העומד בהוראות החוק?

במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית שנדונה לאחרונה נגד חברת פוקס (רשת ביגוד) דן בית הדין האם יש חובה להציב כסא לעבודה בישיבה בתוך חנויות הרשת, ומה יחשב לכסא לא ראוי (ת”צ 53030-05-16 אלעד דניאל נ’ פוקס – ויזל בע”מ).

זהו הכסא שהוצב בסניפי פוקס:

כסא לישיבה בעבודה

השופט שדן בתיק זה, ביחד עם נציגי הציבור, בחנו את הכסא באופן אישי, ישבו עליו, וקבעו כי מדובר ב”כסא סדום” (כסא שאינו נוח). בין היתר נקבע בסק הדין כך:

שלישית, מכל מקום, על פי התרשמותנו, המדובר בכסא שהדרך הפשוטה להגדירו היא ככסא לא נוח. המושב שלו קטן מאד. משענת הגב שלו מינימלית. המשענת לרגליים ממוקמת בצורה שאינה אופטימלית. נודה ונתוודה שהאסוציאציה שחלפה בראשנו בעודנו מנסים להישען על המשענת העשויה צינור מתכת היתה “האם המדובר ב”כסא סדום” (על משקל “מיטת סדום”), אם לאו?”. אין לנו ספק שמדובר בכסא שאף שהוא ממלא את ייעודו, וניתן גם לשבת עליו וגם לעשות שימוש במשענת שלו, הרי שמרבית הכסאות הקיימים בשוק נוחים ממנו בהרבה;

רביעית בקשר לגודל המושב נעיר, כי לא נעלמה מאיתנו העובדה, שבעוד שבחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש נאמר מפורשות שגודל המושב של הכסא שבמחלוקת (30 ס”מ על 30 ס”מ) הינו קטן מדי ואינו מתאים לרוב העובדים, וכי המקובל והמומלץ הינו מושב גדול יותר (לפחות 40 ס”מ על 38 ס”מ), ועל אף שהמומחה מטעם המשיבה הגיש תשובה בכתב ארוכה ומפורטת במענה לחוות דעת זו, הרי שבתשובתו הוא כלל לא התייחס לסוגיית גודל המושב, מחדל האומר דרשני ושעורר אצלנו את התחושה שאף לדעתו מדובר בגודל מושב קטן מאד;

וחמישית כל שאמרנו עד כה נכון עבור אדם בעל מידות גוף קטנות או ממוצעות, אך נכון שבעתיים עבור אדם בעל מידות גוף גדולות. אנשים שמידות גופם גדולות צפויים לחוות את הכסא כלא מתאים ולא נוח במיוחד, בראש ובראשונה בגלל המושב הקטן מדי, אך גם בגלל משענת הגב הלא מספקת והנמוכה מדי (ודומה שאף המומחה מטעם המשיבה הודה בכך, בתשובתו שהתייחסה לאנשים שגודלם “אינו סטנדרטי”, ראו לעניין זה בעמ’ 16 ש’ 11 לפרוטוקול);

נציג הציבור שדן בתיק זה הסביר מדוע פוקס בחברה להציב כסא לישיבה בעבודה בעל מאפיינים כל כך לא נוחים:

נציגי פוקס הסבירו לנו בהרחבה שבחנות אופנה, הם אינם מעוניינים שאנשי המכירות שלהם ישבו, והם פעלו בהתאם לתפיסתם זו ומימשו אותה בבחירה מושכלת של כסא, שמצד אחד יתן מענה סימלי לכאורה לדרישות החוק, אולם מצד שני, לא בתמימות הם בחרו כסא ברמת נוחות כה ירודה שאיש לא ירצה לשבת עליו. כך הם מימשו את ראייתם שאיש מכירות בחנות אופנה לא צריך לשבת בעבודתו. בראייתי הניהולית הבחירה בכסא הכל כך לא נוח הזה איננה מקרית, ורמת נוחות הכסא לצד הכמות המועטה של כסאות כאלו בכל חנות, משרתים את מטרת ההנהלה להניא את העובדים מלשבת, מטרה שהנה הפוכה לרוח החוק שנועד לאפשר ישיבה.

נאמרו דברים רבים ונשמעו מומחים אודות רמת הנוחות של הכסא. ניסיתי אותו וההתרשמות חד משמעית. דומני שאמת המידה הנכונה היא שכל איש הנהלה בפוקס ישאל את עצמו האם הוא אישית היה מוכן לשבת על הכסא הזה יום יום בעבודתו.

אני ממליץ להנהלת החברה לפעול על מנת להחליף את הכסא המדובר בכסא רחב יותר ובעל משענת סבירה, כסא שגם הם כמנהלים יהיו מוכנים לשבת עליו בעבודתם. עובד מכירות ברצפת המכירות איננו מנהל בהנהלת החברה, אבל אף הוא אדם עם צרכים אלמנטריים שיש להתחשב בהם, והזכות לשבת בנוחות סבירה היא זכות אלמנטרית בעבודה. כמו כן, אני ממליץ לחברת פוקס להוסיף כסאות נוספים בחנויותיהם על מנת לאפשר ישיבה לא סמלית אלא אמיתית לכלל עובדי החנות, בשעות שאופי העבודה מאפשר ישיבה.

בסופו של דבר בית הדין דחה את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית, אך מכיוון שהמבקש הייצוגי העלה סוגיה ציבורית חשובה ביותר, פסק לטובתו ולטובת בא כוחו גמול בסך 20 אלף ש”ח ושכ”ט בגובה 70 אלף ש”ח.

[Total: 1 Average: 5]

משרדנו אינו מספק ללא תשלום

שאלות כלליות בנושא זה ניתן לשאול בתחתית העמוד (במקום המיועד לכתיבת תגובות) ונשתדל לסייע

כתיבת תגובה