משרדנו אינו מספק ללא תשלום

שאלות כלליות בנושא זה ניתן לשאול בתחתית העמוד (במקום המיועד לכתיבת תגובות) ונשתדל לסייע

כיום ניתן לתבוע בגין הוצאת דיבה בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, אשר קובע גם את גובה הפיצוי בגין כל פרסום המהווה הוצאת דיבה. סכום הפיצוי עומד היום על כ-75 אלף ש”ח בגין כל פרסום, ואם מוכיחים שהייתה כוונה לפגוע, הפיצוי מגיע לכ-150 אלף ש”ח.

כלומר, כדי לדעת על איזה סכום ניתן לתבוע בגין הוצאת דיבה צריכים לבחון כמה פרסומים בוצעו על ידי הנתבע, ולבחון האם הייתה בפרסומים אלה כוונה לפגוע, ובהתאם לכך, להחליט על סכום התביעה המתאים.

חוק איסור לשון הרע קובע כי לא ניתן לתבוע בגין הוצאת דיבה לאחר כל פרסום. חוק איסור לשון הרע קובע במפורש שישנם פירסומים שזוכים להגנה מפני תביעה גם אם הם פוגעניים.

אחת ההגנות האלה קבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע שקובע כך:

13. לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

(5)     פרסום ע”י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;

בסעיף זה נקבע בבירור שכל פרסום שנעשה במסגרת הליך משפטי זוכה להגנה ואין אפשרות לתבוע בגין הוצאת דיבה גם אם הפרסום פוגעני.

האם זה אומר שניתן לתבוע בגין הוצאת דיבה לאחר קבלת מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים הכולל פרסום פוגעני?

סעיף 13(5) קובע שלא ניתן לתבוע בגין הוצאת דיבה בעקבות פרסום שנעשה במסגרת הליך משפטי, אך מכתב התראה בגין נקיטת הליכים משפטיים נכתב ונשלח לפני נקיטת הליך משפטי.

לכאורה נראה שהוראת סעיף 13(5) לא חלה וניתן לתבוע בגין הוצאת דיבה את שולח המכתב.

זו בדיוק הסיבה מדוע כדאי להתייעץ טרם הגשת תביעת לשון הרע עם עורך דין לשון הרע המנוסה בתחום זה אשר יפנה אתכם לפסיקת בית המשפט אשר הרחיבה את ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) גם על פעולות משפטיות שנעשו טרם הגשת תביעה.

לאחרונה סוגיה זו הגיעה שוב לפתחו של בית המשפט העליון (ע”א 7517/17 רון גואטה נ’ הלל מיטלפונקט, פסק דין מיום 11.11.2018) אשר חזר וקבע כי לא ניתן לתבוע בגין הוצאת דיבה לאחר קבלת מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים.

יחד עם זאת, בית המשפט התייחס למצבי ביניים בהם נשלח מכתב התראה “לא פורמלי” או לא “רשמי” ובמקרה שכזה השאיר פתח  לאפשרות לתבוע בגין הוצאת דיבה.

בין היתר נקבע כך:

אשר לערעור על הקביעה כי המערער פרסם לשון הרע. לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ”ה-1965, פרסום שנעשה על ידי בעל דין במסגרת דיון שיפוטי אינו עילה לתביעת לשון הרע. הפירוש שלו זכה הסעיף בהלכה הפסוקה הוא כי ההגנה מפני תביעה חלה על כל שלביו של ההליך המשפטי, לרבות צעדים שננקטים לקראת הפתיחה בו, כגון מכתבי התראה (ע”פ 364/73 זיידמן נ’ מדינת ישראל, פ”ד כח(2) 620, 624 (1974); רע”א 43/11 הרם נ’ זקס (28.08.2011)). במקרנו לא דובר אמנם על “מכתבי התראה” פורמליים, אך עיון במכתבים ששלח המערער ובתוכן הדברים שאמר מלמד כי מדובר על צעדים לפני הגשת תובענה משפטית. אכן, כאשר מדובר על מכתבים שנשלחו לפני הליך משפטי, ואינם מכתבי התראה “רשמיים”, סיווגם לעניין דיני לשון הרע עשוי להשתנות לפי המקרה והנסיבות. יש חשיבות, בין השאר, לשאלות כמו מספר מכתבים שנשלחו, תוכנם וזהות הנמען.

כאן דובר על שלושה נמנעים בלבד, שלשתם בעלי תפקידים מרכזיים בתיאטרון. תוכן המכתבים ענייני יחסית, ונשטחות בהם טענות עובדתיות – אותן טענות עובדתיות שהועלו מאוחר יותר על כתב התביעה. בנסיבות אלה, ובראי ההליך המשפטי כולו, סבורני כי יש לראות במכתבים שכתב ובדברים שאמר המערער חלק מההליך המשפטי במובנו הרחב. אם לא תאמר כן, נמצאת פוגע באפשרות לסיים סכסוכים לפני פנייה לערכאות, מצב שאינו רצוי ואינו עולה בקנה אחד עם המגמה לנסות ולפתור סכסוכים אזרחיים מחוץ לכתלי בית המשפט במידת האפשר. מן הצד השני יש לחדד כי במקרים מעין אלה שלפנינו הבחינה היא פרטנית. אין באמור כדי לתת יד חופשית לפרסומים מבזים או משפילים כל עוד תוגש בהמשך לכך תובענה אזרחית. המסקנה היא שיש לדחות את תביעת המשיב בעילה של לשון הרע.

[Total: 1 Average: 5]

משרדנו אינו מספק ללא תשלום

שאלות כלליות בנושא זה ניתן לשאול בתחתית העמוד (במקום המיועד לכתיבת תגובות) ונשתדל לסייע

כתיבת תגובה