מיהו מפרסם לצורך הגשת תביעת ספאם?

לשאלה מיהו מפרסם אשר שולח אליכם דברי פרסומת (או שדברי הפרסומת נשלחים מטעמו ועבורו) חשיבות רבה משום שאת התביעה בגין קבלת דברי פרסומת ניתן להגיש נגד מפרסם בלבד. האם חברה חיצונית אשר נשכרה לצורך פרסום חברה אחרת נחשבת ל"מפרסם"? האם צריכים להגיש את התביעה נגד בית העסק, החברה המפרסמת או שני הגופים יחד? התשובה בהמשך המאמר.

סעיף 30א לחוק התקשורת קובע מיהו מפרסם:

מעוניינים לשוחח עם עורך דין אדי בליטשטיין בנושא זה? השאירו פרטים ליצירת קשר

אם המידע שאתם קוראים סייע לכם נשמח אם תשתפו אותו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

"מפרסם" – מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון כללי, רישיון מיוחד או מכוח היתר כללי, שניתנו לפי חוק זה.

סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת קובע מיהו מפרסם אשר רשאי לשלוח דברי פרסומת לנמען:

רוצים לקבל עדכונים משפטיים בנושא זה ובנושאים משפטיים מעניינים נוספים? הזינו מייל ונדאג שתמיד תשארו מעודכנים – השירות לא כרוך בתשלום

אנחנו לא שולחים דואר זבל אלא רק מידע משפטי שימושי. ניתן לבצע הסרה בכל שלב.

(ב) לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חדפעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה.

בתביעות רבות אשר מתבררות לאחרונה (חלקן תביעות ייצוגיות) חוזרת על עצמה טענה מצד הנתבעים לפיה אין להטיל אחריות על בית עסק אשר שכר שירותיה של חברת פרסום שמפיצה דברי פרסומת, שכן, בית העסק לא ידע כי חברת הפרסום פועלת בניגוד לחוק.

כיצד מפרש בית המשפט מיהו מפרסם?

במספר החלטות אשר ניתנו בתקופה האחרונה בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות, בתי המשפט התייחסו לסוגיה מיהו מפרסם ומהי מידת אחריותו בצורה מפורשת.

כך לדוגמה בת"צ 66747-12-14 כהן ואח' נ' א.א. קליניקות כרמל בע"מ ואח' (החלטה מיום 11.2.2016) נקבע כך:

אכן, שמן או מענן של משיבות 1 ו-2 לא מופיעים בהודעות שנשלחו למבקשות. ואולם, עדיין יש לראות במשיבות 1 ו-2 כ"מפרסם", מאחר שתוכן ההודעות "עשוי לפרסם" את עסקיהן "או לקדם" את מטרותיהן. איני מקבל את טענת המשיבים, לפיה יש להסתפק בבדיקת "תוכן" דבר הפרסומת הנטען, ואז לחסום את המבט, ולא לראות את כל מי שדבר הפרסומת עשוי לקדם את מטרותיו כמפרסם.

גם אם תחילה לא פורט העסק הספציפי שעבורו מושגים הלידים, והוא יכול להיות עסק אחד או שניים או שלושה, לקוחות משיג הלידים, אין זה משנה את ההגדרה של מי שגם לצורך עסקו נעשה הפרסום, כ"מפרסם". מאחר שמטרת ההודעות והשיחה המוקלטת אודות סקר התחלואה היא גיוס לקוחות חדשים למרפאות המעניקות טיפול לפטרת הציפורניים, משיבות 1 ו-2, שעבורן נעשה הפרסום, הן בבחינת "מפרסם" ויש לראות בהודעות שנשלחו למבקשים כ"דבר פרסומת". גם אם פרטיהן של המשיבות 1 ו-2 לא הופיעו באותן הודעות, יש לראותן כ"מפרסם".

עתה אבקש להרים את המבט ולראות את המערכת העסקית הזו ממעוף הציפור. מטרת החוק היא למנוע הפצת הודעות ספאם, שהמחוקק מצא לנכון שלמרות שהן חלק מהחיים המודרניים, הן מטרידות ומהוות שימוש לא ראוי בכלי טכנולוגי העומד לרשות מפרסמים. יש לראות את כל המערכת העסקית הזו כמכלול אחד, ולא לפצל את המבט ולראות כל אחד ממרכיביו כאילו הוא עומד לחוד. כל רכיבי המערכת העסקית הזו קשורים ותלויים זה בזה. מחפשי לידים לא יחפשו אם לא יוכלו למכור אותם לגופים עסקיים. משרדי פרסום, או גורמי שיווק, נהנים מהעובדה שיש מי שמחפש עבורם לידים. גופים עסקיים מפיצים את מרכולתם בדרך של הסתמכות על אותם לידים, ולכן הם מוכנים לשלם עבור קבלתם. כל המערכת עובדת ביחד, ופיצול ההסתכלות עליהם אינו מתיישב עם מטרת המחוקק.

….

אם מעמדו של מי שמכר למשיבה 2 את הלידים מעמד של מתווך בלבד, הרי שהוא מתווך בין מי שהשיג את הלידים, על ידי משלוח הודעות ספאם, לבין העסק של המשיבה 2, שעבורו נעשה הפירסום. גם אם המתווך יוצא מהתמונה, הגורמים שביניהם תיווך לא יצאו מהתמונה. שניהם בגדר "מפרסם".

טענתם העיקרית של המשיבים היא, שאף אם הם נכללים תחת ההגדרה "מפרסם", אין בכך כדי להטיל עליהם אחריות לפי חוק התקשורת, שכן הם לא יזמו ולמעשה לא ידעו אודות קיומם של הפרסומים, ומי ששיגר את דברי הפרסומת בעניינם הם בכלל ספקי הלידים. כבר עתה אציין, שאין בשיגור ההודעות מושא בקשת האישור על ידי צדדים שלישיים כדי לפטור את המשיבים מאחריות.

אני דוחה את טענת המשיבים, שהם עשו כל שביכולתם לוודא שהלידים אותם הם רוכשים אינם נגועים באיחוקיות, ושמעולם לא נתנו הרשאה לאיש לפעול בשמם בניגוד לחוק. לתמיכה בטענה זו הפנתה משיבה 1 אל ההתחייבות לשיפוי שניתנה לה, ומשיבה 2 הסתמכה על סעיף בהסכמי ההתקשרות עמה, האוסר על משלוח דואר זבל. שני אלה מצביעים על כך שהמשיבות ידעו על הסכנה במשלוח הודעות זבל בניגוד לחוק, דהיינו משלוח המסרונים ללא הסכמת הנמענים. משיבות אלה לא הצביעו על שום פיקוח שהפעילו כדי להתמודד עם הסיכון הידוע להם, מלבד התחייבות לשיפוי אצל המשיבה 1, המניחה שהסיכון יתממש, והתחייבות כללית שלא לפעול בניגוד לחוק אצל המשיבה2.

מהאמור לעיל עולה כי כל עוד בית העסק אינו מפקח על החברה שנשכרה לצורך שליחת דברי פרסומת יראו בו כ"מפרסם" לכל דבר, וניתן יהיה לנהל נגדו ונגד חברת הפרסום תביעות אישיות וגם תביעות ייצוגיות בגין משלוח ספאם.

עדכון לתאריך 29.7.2016:

בתאריך 27.7.2016 בית המשפט העליון ביטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי המפורטת במאמר זה. על החלטתו של בית המשפט העליון ניתן לקרוא כאן.

ציון ממוצע

מעוניינים לשוחח עם עורך דין אדי בליטשטיין בנושא זה? השאירו פרטים ליצירת קשר

אם המידע שאתם קוראים סייע לכם נשמח אם תשתפו אותו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

עורך דין אדי בליטשטיין

מאמר זה נכתב על ידי עורך דין אדי בליטשטיין, אשר עוסק בליטיגציה אזרחית - מסחרית מורכבת, תוך מתן דגש על תביעות כספיות בסכומים גבוהים. ההליכים המשפטיים בהם עורך דין אדי בליטשטיין מטפל מסוקרים באופן קבוע ובהרחבה בכלי התקשורת השונים (דוגמאות לכתבות תוכלו לקרוא באתרנו).

כתיבת תגובה

הזינו את כתובת המייל שלכם והצטרפו שמקבלים מאיתנו ללא תשלום עדכונים משפטיים חשובים ומעניינים במייל

ניתן לבצע הסרה מרשימת התפוצה בכל עת. אנחנו לא שולחים פרסומות או דואר זבל – רק מידע משפטי עדכני וחשוב