מיצוי הליכים בתביעה ייצוגית – האם תיקון ההפרה מייתר את ההליך?

מה משמעות מיצוי הליכים בתביעה ייצוגית?

חוק תובענות ייצוגיות קובע מה מטרתה של תביעה ייצוגית – העניין נקבע בסעיף 1 לחוק אשר קובע כך:

מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לענין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה:

(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.

כלומר, אחת ממטרות החוק היא למנוע מהמפר להמשיך ולהפר את החוק. במקרים מסוימים ניתן למנוע את המשך הפרת החוק באמצעות התראה לפני הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית, במקרים אחרים המפר יבחר להמשיך ולהפר את החוק ולגרום לנזק לציבור גם אם הוא יקבל מכתב התראה, ובנסיבות כאלה יתכן שלא יהיה מנוס מהגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית.

לאחר הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית יתכן שהמפר יבחר להפסיק את ההפרה מסיבות שונות (לדוגמה: כדי להקטין את הסיכון המשפטי או הנזקים שלו מהמשך ניהול ההליך, או כדי לחסוך את העלויות הכרוכות בניהול תביעה ייצוגית).

הפסקת ההפרה יכולה להחשב כפעולה המהווה מיצוי הליכים (הליך שמיצה את עצמו), ובמקרים כאלה נשאלת השאלה מה צריכים לעשות? האם להמשיך ולנהל את ההליך למרות שכבר אין הפרה או שאין טעם לנהל את ההליך כי ההליך מיצה את עצמו?

פסיקת בית המשפט העליון בעניין מיצוי הליכים בתביעה ייצוגית

סוגיית מיצוי הליכים בתביעה ייצוגית מעסיקה לא מעט את בתי המשפט כי בלא מעט מקרים המפר בוחר לתקן את ההפרה זמן קצר לאחר הגשת הבקשה לאישור תביעה ייצוגית, ועל בית המשפט להכריע מה להמשיך ולעשות עם ההליך.

סוגיית מיצוי הליכים הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון (רעא 52009-09-24 כ.נ. מחסני השוק בע"מ נ' נועם רשף ואח') שקבע שיש לבחון שלושה מצבים אפשרים:

אפשרות 1: מיצוי הליכים כשאין נזק לקבוצה

אם כן, במקרים מסוימים, תיקון הליקויים נשוא בקשת האישור מצדיק שלא לאשר את ניהולה של התובענה כייצוגית, מהטעם שהבקשה מיצתה את עצמה והגשימה את ייעודה. באותם המקרים, המאופיינים בהיעדרו של נזק ממשי או בכך שניתנה תשובה הולמת לנזק שנגרם (למשל בשל השבת כספים שנגבו ביתר), ניתן להסתפק, ככלל, בפסיקת גמול ושכר טרחה למבקשים המייצגים ולבא הכוח המייצג (ראו והשוו: ע"א 6007/21 מסאלחה נ' עיריית עפולה, פסקה 9 [נבו] (26.12.2021); רע"א 3688/20 דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ נ' כתראן, פסקה 19 [נבו] (17.5.2022).

ליישום גישה זו בערכאות הדיוניות, ראו: ת"צ (מחוזי ת"א) 18052-09-15 בן ברוך נ' שקדיה גבע תעשיות בע"מ, פסקאות 103-95 [נבו] (25.8.2020) (כב' השופט דורון חסדאי); ת"צ (מחוזי ת"א) 27137-04-20 בסון נ' ישראכרט בע"מ, פסקאות 97-94 [נבו] (19.9.2021) (כב' השופט דורון חסדאי) (ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה בהסכמת המערער במסגרת ע"א 8113/21); ת"צ (מחוזי ת"א) 28185-10-22 פיינטוך נ' ישרוטל בע"מ, פסקאות 12-11 [נבו] (15.8.2023) (סגנית הנשיא, כב' השופטת רחל ברקאי) (ערעור שהוגש על פסק הדין הסתיים בהסכמת הצדדים לכך שהמשיבה תישא, בין היתר, בפיצוי בהיקף הולם לטובת הציבור (ע"א 8383/23)); ת"צ (מחוזי ת"א) 34791-08-21 אקסלרוד נ' פרמייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ, פסקה 40 [נבו] (21.11.2023) (כב' השופטת הדס עובדיה); אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 76-74 (2017)).

אפשרות 2: מיצוי הליכים כשיש נזק לקבוצה

ועדיין, אין לומר כי יש להגיע לתוצאה זו – דחיית בקשת האישור בשל כך שההליך מיצה את עצמו – בכל מקרה שבו תוקנו הליקויים שבבסיס הבקשה. רחוק מכך. כאשר תיקון התנהגות הנתבע פועל מעתה ואילך (דהיינו, באופן פרוספקטיבי), ואין בו כדי לתקן את הפגיעות המשמעותיות שגרמו ההפרות שהתרחשו בעבר, הרי שקיימת הצדקה מלאה לניהול התובענה הייצוגית גופה לצורך ריפוי פגיעות אלה.

דוגמה אחת לכך היא המצב בו נגרמו נזקים לחברי הקבוצה בגין הפרות העבר, ואין בתיקון דרכיו של הנתבע כדי לפצותם על כך; דוגמה שנייה היא כאשר הנתבע הפיק בעבר טובת הנאה שלא כדין על חשבון חברי הקבוצה, ושינוי ההתנהלות אינו מביא להשבת התעשרות זו לחברי הקבוצה (ראו החלטתי בת"צ (מחוזי מרכז) 51324-03-14 יהודה נ' Hewlett-Packard Company, פסקה 20 [נבו] (3.5.2017) (בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה במסגרת רע"א 5119/17); ת"צ (מחוזי ת"א) 39018-09-20 מעוז נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקאות 110-108 [נבו] (7.4.2024) (כב' השופט דורון חסדאי)).

אפשרות 3: מיצוי הליכים כשהנזק לא משמעותי

עוד אציין, כי בין שתי קבוצות המקרים הללו – זו בה אין כל הצדקה להמשך ניהול התובענה מאחר שתיקון הליקויים ממצה את זכויות חברי הקבוצה; וזו בה קיימת הצדקה מלאה להמשך ניהול התובענה, מאחר שתיקון הלקויים מעתה ואילך אינו מרפא פגיעות משמעותיות שגרמו הפרות העבר – ייתכנו גם מצבי ביניים. דוגמה בולטת למצב ביניים שכזה, מתאפיינת בכך שהמענה העיקרי לתובענה ניתן בתיקון דרכיו של הנתבע, ואולם התנהלותו בעבר גרמה לנזק בלתי ממוני, שאומנם אינו זניח, מהצד האחד, אך גם אין תועלת מבוררת בהמשך ניהול ההליך לשם אמידתו (בשים לב להיקף הנזק ולעלות הכרוכה בהמשך ניהול ההליך), מהצד האחר.

במצבים מסוג זה ניתן, במקרים מתאימים, שלא לאשר בקשה לניהול תובענה כייצוגית מאחר שההליך מיצה את עצמו, אם הנתבע נותן את הסכמתו לפסיקת סכום כספי שייקבע על ידי בית המשפט על דרך האומדנה, לטובת הקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד, אשר הוקמה מכוח סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות (ראו למשל: רע"א 8156/22 מאפה ניר נ' העמותה למען עתיד טבעוני [נבו] (5.11.2023); ע"א 8383/23 פיינטוך נ' ישרוטל בע"מ [נבו] (5.2.2024)). לצורך קביעת גובה הסכום האמור יכול בית המשפט גם לבקש כי הנתבע יגיש תצהיר בו יפרט נתונים הרלוונטיים להבנתו לעניין זה, כגון היקף הפעילות בה מדובר; מספר חברי הקבוצה שנטלו בה חלק; היקף ההפרות; משך הזמן בו התקיימו; וכיו"ב.

לסיכום

כשמדברים על מיצוי הליכים במסגרת תביעה ייצוגית (הליך שמיצה את עצמו) לרוב מתכוונים לכך שעצם הגשת הבקשה לאישור תביעה ייצוגית הובילה לכך שהמפר תיקן את ההפרה שלו, ומעתה פועל כדין.

עולה השאלה האם במצב של מיצוי הליכים יש מקום להמשיך ולנהל תביעה ייצוגית. בעניין זה בית המשפט העליון קבע שצריכים לבחון שלושה מצבים: 1. מצב שבו נגרם נזק לציבור; 2. מצב שבו לא נגרם נזק לציבור; 3. מצב שבו הנזק שנגרם לציבור אינו משמעותי.

בכל אחד מהמצבים מיצוי הליכים עשוי להוביל לתוצאה שונה.