עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

תוכן עניינים למאמר

יצירת קשר עם עורך דין אדי בליטשטיין

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב telegram
טלגרם
שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דואר אלקטרוני

בתאריך 13.12.2017 התקבלה החלטה מעניינת על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה העוסקת בפרקטיקה של פיזור תביעות ייצוגיות (ת"צ 11756-12-17 ראניה תלחמי נ' ויקטורי רשת סופרמרקטים בע"מ ושני תיקים נוספים שאוחדו).

מדוע פיזור תביעות ייצוגיות זוהי פרקטיקה נפוצה בקרב עורכי דין?

פיזור תביעות ייצוגיות נועד למעשה לחלק את הסיכונים, במיוחד כאשר מדובר בתיקים לגביהם ישנו חשש כי סיכויי ההצלחה אינם גבוהים. כך לדוגמה; יתכן שבית משפט בעיר מסוימת ידחה את אחת התביעות, אך בית משפט בעיר אחרת יקבל את יתר התביעות.

אפשרות נוספת היא להגיש את כל התיקים בבית משפט אחד בתקווה שכולם יגיעו לשופטים שונים.

בצורה שכזו, עורכי הדין מנסים לאתר בית המשפט או שופט "נוח" אליו יוכלו להגיש תיקים דומים נוספים במטרה למקסם את סיכויי ההצלחה.

לפני מספר חודשים סקרתי החלטה חדשה של בית המשפט העליון אשר עוסקת בסוגיית פיזור תביעות ייצוגיות והמפרטת בפירוט רב מדוע תופעה זו איננה רצויה, ואף פוגעת במערכת המשפט (לעיון בהחלטה לחצו על הקישור).

במקרה זה התובעים הייצוגיים, אשר יוצגו על ידי עורך דין אחד, הגישו שלוש בקשות לאישור תביעות ייצוגיות בהפרש של דקות ספורות, ולא עדכנו על כך את בית המשפט.

בית המשפט התייחס לסוגיית פיזור תביעות ייצוגיות וקבע כך:

לאחר שהוגשה הודעת ב"כ התובעים ולא ניתן הסבר מניח את הדעת להתנהלות חסרת תום הלב שבהגשת שלוש בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שיש בהן שאלות מהותיות זהות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל הקבוצה, גם לגרסת ב"כ התובעים (ראו הודעת ב"כ התובעים בתיקים אלו מיום 11/12/17 ובהמשך הודעה נוספת מיום 12.12.17), זאת בפער זמנים של דקות ספורות בין הגשה להגשה, במקום הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית אחת, סבורני כי יש בכך משום חוסר תום לב קיצוני בניגוד לקבוע בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), ולחובה לניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות הקבועה בחוק זה.

כפי שנקבע בפסיקת ביהמ"ש העליון, כאשר התנהלות התובעים ובאי כוחם בהליכים השונים על פי חוק תובענות ייצוגיות עולה כדי חוסר תום לב קיצוני ומטילה ספק בדבר יכולתם של באי הכוח לייצג באופן הולם את הקבוצות הכלולות באותם מקרים, אין מקום להמשך בירור התובענות כייצוגיות. מדובר באיזון הראוי ב"תרבות התובענות הייצוגיות", שאלה הנדרשת, מחד גיסא, לכך שיש צורך ב"מנוע כלכלי" להנעת תובענות ייצוגיות כמכשיר חברתי שהמחוקק רצה בו, שמהותו גמול ושכר טרחה, ומאידך גיסא לשאלה האם יש לתמוך ב"תעשיית תובענות ייצוגיות" שעיקרה אינו "תיקון עולם" חברתי, אלא גמול ושכר טרחה, והיכן קו הפדות [ראו: רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ (6.6.2017)].

הצדקה לדחות בקשה לאישור תובענה כייצוגית עשויה להימצא, למשל, כאשר ביהמ"ש משתכנע כי התובענה הוגשה ממניעים, אשר בינם לבין התכליות שאותן נועד ההליך הייצוגי לשרת, אין ולא כלום, כגון רצון לפגוע במתחרה עסקי או רצון "לסחוט" פשרה, ניסיון להפעיל לחץ על הנתבע או על באי כוחו כאמצעי להשגת מטרות אחרות, שהן זרות לתובענה הייצוגית ולתכליות שהיא נועדה להשיג [רע"א 3698/11 הנ"ל; ע"א 8037/06 שי ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (4.9.2014)].

בענייננו, כאמור, לא ניתן הסבר מניח את הדעת להתנהלות חסרת תום הלב שבהגשת שלוש בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שיש בהן שאלות מהותיות זהות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל הקבוצה, זאת בפער זמנים של דקות ספורות בין הגשה להגשה, במקום הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית אחת. כאמור, סבורני כי יש בכך משום חוסר תום לב קיצוני בניגוד לקבוע בחוק תובענות ייצוגיות, ובניגוד לחובה לניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות הקבועה בחוק זה. סבורני כי במקרה זה ההתנהלות עולה כדי חוסר תום לב קיצוני המצדיק מחיקת הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות, זאת נוכח הצורך בהרתעת תובעים ועורכי דין פוטנציאליים עתידים מהתנהגות דומה והצורך לשמירה על האינטרס הציבורי ותכליתה הציבורית של התובענה הייצוגית.

אדגיש כי הסברי ב"כ מבקשי אישור התובענות הייצוגיות, כפי שפורטו גם בהודעה הנוספת מיום 12.12.17, אינם מניחים את הדעת ואינם נותנים מענה סביר לאופן שבו נהגו. אין כל הסבר מדוע הוגשו שלושה הליכים זהים במקביל וקשה שלא להתרשם כי היה, במקרה זה, ניסיון לגרום לפיזור התובענות בין שופטים שונים באותו בית משפט ובהמשך לבקש להעביר את התובענות לדיון בפני מותב, אשר לדעת מגישי התובענות עדיף עבורם כי הדיון יתקיים בפניו. אין מדובר בניסיון לבחור מותב בין בתי משפט שונים (פורום שופינג) אלא בניסיון פסול, כך לכאורה, לעשות כן בתוך אותו בית משפט. ואולם גם אם נניח שרושם זה מוטעה, עדיין לא עלה בידי ב"כ התובעים להציג לבית המשפט הסבר מניח את הדעת להתנהלותם. ואדגיש כי הפסיקה אליה הפנו (בש"א 8226/12 דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ נ' פתחי בשתאווי) אינה נוגעת כלל לעניין שבפני. במקרה שבפני מדובר בהתנהלות חסרת תום לב המכבידה, שלא לצורך, על ניהול הדיונים בהליכים מסוג זה ופוגעת בציבור כולו בדרך של השחתת המשאב של זמן שיפוטי המצוי במחסור. להתנהלות מסוג זה אין לתת יד ומטעם זה ראוי כי ההליכים בהם נקטו המבקשים, באמצעות באי כוחם, ימחקו.

ברע"א 3698/11 הנ"ל הובהר כי על בתי המשפט להשגיח פן תתפתח "תעשיית תובענות ייצוגיות", כמעין "ענף ייצור" במשק, שכל מטרתן העשרת התובעים, ובעיקר באי כוחם, ואילו האינטרס הציבורי בהן דל. על כן, לאור המפורט לעיל, ונוכח העדר הסבר מניח את הדעת להתנהלות חסרת תום הלב שבהגשת שלוש בקשות לאישור תובענות ייצוגיות דומות במקום הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית אחת, אני מורה על מחיקת הבקשות שבנדון.

לפנים משורת הדין החלטתי לחייב את המבקשים אך ורק בהוצאות סמליות לקופת המדינה בסכום של 3,000 ₪ לכל בקשה, ובסה"כ 9,000 ₪. סכום זה ישולם לקופת המדינה עד ליום 15.1.18 שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב telegram
טלגרם
שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דואר אלקטרוני

לקבלת עדכונים משפטיים נוספים בנושא זה ובנושאים משפטיים נוספים הזינו כתובת מייל והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתובת מייל

יש לכם שאלה או הערה בעניין המאמר? כתבו לנו תגובה ונשתדל להגיב בהקדם

כתיבת תגובה

לפני שאתם עוזבים....

הזינו כתובת מייל והצטרפו למאות הגולשים שמקבלים מאיתנו עדכונים משפטיים חשובים ומעניינים (אנחנו לא שולחים פרסומות או ספאם)

וגם….

הצטרפו לקבוצות הפייסבוק והטלגרם שלנו במסגרתן הגולשים יכולים לקבל ייעוץ משפטי ראשוני ללא תשלום