כתובת משרדנו: רח' סחרוב 22, ראשון לציון (סמוך לקניון הזהב) | טל': 03-6427876 | דוא"ל: [email protected]

בתאריך 2.5.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום העוסק בסוגיית רשלנות מקצועית של עורך דין (ע”א 9729-09-17 ח’ליל זעארה נ’ מיריהאן ח’ורי).

במקרה הנדון המערער הגיש המרצת פתיחה (סוג של תביעה) במטרה להצהיר שהוא הבעלים של מקרקעין מסוימים. תביעה זו נדחתה.

בשלב מאוחר יותר המערער פנה לעורך דין כדי שיטפל עבורו באותה סוגיה. עורך דין נטל את המרצת הפתיחה (אשר נדחתה על ידי בית המשפט) והגיש אותה באופן כמעט זהה לבית המשפט לענייני משפחה.

המערער פנה לעורך דין שלישי אשר המליץ לו בנסיבות אלה למחוק את כתב התביעה אשר הוגש לבית המשפט לענייני משפחה, וכך אכן היה.

המערער הגיש תביעה לבית משפט השלום בטענה כי השירות המשפטי שסופק לו הוא בגדר רשלנות מקצועית של עורך דין, ומשכך הוא זכאי לקבל פיצוי כספי, לרבות החזר בגין שכר הטרחה והוצאות נוספות. במקביל, המערער פנה בתלונה ללשכת עורכי הדין אשר הרשיעה בבית הדין המשמעתי את עורך הדין בעבירות של אי שמירה על כבוד המקצוע, ייצוג הלקוח שלא בנאמנות, שלא במסירות וללא שמירה על הגינות.

בית משפט השלום קבע כי אכן השירות המשפטי הוא בגדר רשלנות מקצועית של עורך דין, משום שהוגשה תביעה כמעט זהה לזו שנדחתה. יחד עם זאת, נקבע כי העובדה שהתביעה הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה איננה בגדר רשלנות מקצועית של עורך דין.

מסקנתו של בית המשפט השלום הייתה שעל הנתבע להחזיר למערער רק את סכום ההוצאות השונות (10 אלפים ש”ח).

לאחר הגשת הערעור בית המשפט המחוזי קבע כי אכן מדובר בהתנהלות שהיא בגדר רשלנות מקצועית של עורך דין, וקבע, בין היתר, כך:

הנמקתו של בית המשפט קמא נחלקת, בתמצית רבה, לשני חלקים:

בחלק הראשון קובע בית המשפט קמא, כי המשיבה התרשלה בכך שהגישה כתב תובענה לקוי (כיוון שלא ציינה משיבים דרושים, וכיוון ששבה על טענה עובדתית שנדחתה בהליך הראשון). אלא שפגמים אלה ניתנים היו לתיקון בהמשך ההתדיינות, ולכן לא ניתן לומר כי אך בשל קיומם היתה התובענה השניה נדחית. על כן לא מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות (הגשת כתב תובענה זהה ולקוי) לבין הנזק (דחיית התובענה). על כן אין רשלנות.

לחלק זה של הנמקת בית המשפט קמא אני מסכים, בכל הכבוד הראוי. יחד עם זאת, שלא כשופט קמא, אני סבור כי בנטילת כתב תובענה שהוגש בבית משפט מחוזי, בלא לשנות בו דבר (כמעט), תוך הותרת פגם משמעותי בדמות העדרם של משיבים דרושים, יש כדי להצביע על טיב השירות שנתנה המשיבה למערער, כעין קדימון לבאות, והבאות עניינן בחלק השני בהנמקתו של בית המשפט קמא, לו אינני מסכים…

מכל מקום, אף אם לא הייתי מגיע לכלל דיעה כי אין בפסק הדין הראשון משום השתק עילה, למצער ניתן לומר, גם במסגרת של תביעה שעניינה התרשלותו של עורך דין, כי סיכויי התובענה בבית המשפט לענייני משפחה להתקבל היו קלושים, עד כי ניתן לומר, שהגשתה של התובענה בבית המשפט לענייני משפחה לאחר שנדחתה בבית המשפט המחוזי, היא בבחינת התרשלות מקצועית של עורך הדין. אין מדובר בטעות בשיקול דעת, כי אם הרבה מעבר לכך. וכפי שהערתי מעלה, עצם הגשתה של תובענה זהה (כמעט, להוציא טעויות הגהה, ובקשה לפיצול סעדים ודחיית הגשתה של חוות דעת מומחה) לאחר שזו נדחתה, מעידה על קושי רב בהתנהגות, שבהמשך נוכחנו לראות כי היא מגיעה לרף גבוהה של התרשלות, בדמות פתיחתו של הליך חסר סיכוי (לדיון נרחב בסוגיה ראו נא עא 37/86 לוי נשרמן, פד מד(4) 446 (1990)).

המערער העמיד את סכום התביעה על סך 250 אלף ש”ח. בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שמדובר בסוגיית רשלנות מקצועית של עורך דין התובע זכאי במקרה זה בעיקר להשבת שכר הטרחה ששילם בגין השירות המשפטי:

המשיבה התרשלה, אפוא. התרשלותה הסבה למערער נזק. בתביעתו הוא העמידו על סך של 250,000 ₪, אלא היקף של נזק בשיעור שכזה לא הוכח מצידו. אין צריך לומר, נוכח הדברים שנפרשו מעלה, אין הוא זכאי אף לטעון, כי היה זוכה בתובענה אם לא היתה המשיבה מתרשלת. עצם הגשת התובענה היה בבחינת התרשלות מצידה. מכל מקום, נזק נגרם לו בשל השירות שנתנה לו המשיבה, שירות הדוב של הגשת תובענה שלא היה מקום להגשתה. הנזק הוא, ראש לכל, בדמות שכר הטרחה שהמערער שילם, ואותו על המשיבה להשיב לו, בנוסף להחזר הוצאות אותן גבתה ממנו המשיבה (בין היתר לשם הגשתה של חוות דעת של מומחה, שלא הוכנה כלל וממילא לא הוגשה). מעבר לכך זכאי היה המערער לשכר טרחת עורך הדין האחר, אליו הגיע המערער לאחר שנשכרו שירותיה של המשיבה (אותו עורך דין שהגיש בקשה למחיקת התובענה בבית המשפט לענייני משפחה), אלא שהמערער לא הוכיח כי שילם לעורך דין שכר טרחה. לבד מרכיבים אלה, לא יכולתי לראות רכיבי נזק נוספים שהמערער זכאי להם.

12. סוף דבר אני מקבל את הערעור ומורה, כי המשיבה תשלם למערער כלהלן:

א. שכר טרחה בסך של 30,000 ₪ שנגבו ממנו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום.

ב. סך 10,120 ₪ (כפי שפסק בית המשפט קמא)בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום.

ג. סך 10,000 ₪ בגין שכר טרחת עורכי דין בבית משפט השלום (במקום סך 3,600 ₪ שנפסק שם).

ד. אגרת הערעור, וכן שכר טרחת עורכי דין בערעור, בסך של 10,000 ₪.

במקרה הנדון, בזכות הערעור ובעקבות העובדה שמדובר בסוגיית רשלנות מקצועית של עורך דין, המערער קיבל 60,120 ש”ח.

[Total: 1 Average: 5]

כתיבת תגובה