שליחת דואר זבל בניגוד לחוק לא שכנעה את בית המשפט לאשר תביעה ייצוגית

בתאריך 3.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה תביעה ייצוגית בגין שליחת דואר זבל, על אף שנקבע כי הנתבעת הפרה את “חוק הספאם” (ת”צ 40072-01-16 שפיק רפול נ’ קבוצת אורמוש בע”מ).

מעוניינים לשוחח עם עורך דין אדי בליטשטיין בנושא זה? השאירו פרטים ליצירת קשר

המבקש לאשר בקשה לאישור תביעה ייצוגית צריך, בין היתר, לשכנע את בית המשפט שהוא לא נתן את הסכמתו למשלוח דואר זבל ו/או שהוא שלח הודעת סירוב, ולמרות זאת שליחת דואר זבל לא פסקה. בנוסף, עליו להראות שבנוסף אליו קיימת קבוצת נפגעים גדולה.

במקרה זה המבקש הצליח להראות שבוצעה שליחת דואר זבל בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת, וכי הוא לא נתן את הסכמתו לקבלת דברי פרסומת, אך בית המשפט דחה את בקשת האישור משום שהמבקש לא הצליח להראות שקיימת קבוצת נפגעים גדולה. בית המשפט התרשם שקיימת קבוצה קטנה בת כ-500 אנשים בלבד.

רוצים להיות מעודכנים בנושאים משפטיים חשובים ומעניינים? הזינו מייל והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו – השירות לא כרוך בתשלום

אנחנו לא שולחים דואר זבל אלא רק מידע משפטי שימושי. ניתן לבצע הסרה בכל שלב.

בית המשפט קבע כך:

סעיף 30א לחוק התקשורת בא לעולם במטרה להיאבק בתופעה המכונה – “spam”. הנזק הרב שנגרם כתוצאה משיגור המוני של דברי פרסומת למי שאינם מעוניינים בכך הביא את המחוקק לאסור זאת בחוק ולקבוע כי מדובר בעוולה נזיקית המקימה גם עילה להגשת תובענה ייצוגית (עוד על סעיף 30א לחוק התקשורת ומטרתו ראו ברע”א 1954/14 חזני נ’ הנגבי  [פורסם בנבו] (4.8.14)). 

נמצא כי הניוזלטרים שנשלחו למבקש עונים על הגדרת “דבר פרסומת”, והמשיבה היא בגדר “מפרסם”, שכן המנכ”ל שלה אישר שהיא משווקת את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר. על כן, יש לבדוק אם המבקש נתן למשיבה הסכמה מפורשת מראש. המבקש הצהיר, שעובר לקבלת הודעות הדואר האלקטרוני מושא בקשת האישור, הוא לא הכיר את המשיבה, לא ביקר באתר שלה ולא התעניין בשירות זה. עוד הבהיר, שנוסף על כך שלא נתן הסכמתו למשיבה לקבל ממנה הודעות, הוא לא רכש ממנה שירות או נכס ולא ניהל עמה מו”מ כלשהו בעבר (סעיפים 8 ו-11 לתצהיר המבקש, נספח 2 לבקשת האישור).

לאור הכחשת המבקש שביצע רישום באתר התוכן, העלה מר אלזרה מספר אפשרויות לכך שהדואר האלקטרוני של המבקש הופיע בבקשה שנתקבלה בשרתי המשיבה: המבקש שכח שביקש להירשם; גולש כלשהו פעל בשגגה או במזיד והזין את כתובתו של המבקש באתר האינטרנט של המשיבה; גורם כלשהו מטעם המבקש הזין את כתובתו לצורך הגשת תביעה בעתיד או מכל סיבה אחרת (סעיף 46 לתצהיר מר אלזרה). כאמור, נטל ההוכחה היא על המשיבה ולא מספיק להעלות השערות, צריך גם לבססן בראיות, לפחות לכאורה. טענת המשיבה לפיה תקנון אתר התוכן שלה מהווה הסכמה לקבלת דואר אלקטרוני פרסומי מהמשיבה דינה להידחות, שכן לא הוכח שהמבקש ביקר באתר ונרשם לניוזלטר, כך שממילא הוראות התקנון אינן רלוונטיות כלפיו.

המסקנה היא, שהמבקש לא נתן הסכמתו מראש ובכתב לכך שיישלחו אליו דברי פרסומת מטעם המשיבה, כך שמדובר בהפרה של סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת. המשיבה הוסיפה, כי אף אם נניח שהמבקש לא הזין בעצמו את כתובת הדואר האלקטרוני, לא ניתן לומר כי במשלוח הניוזלטרים למבקש היא הפרה את הוראות החוק ב”יודעין”, כפי שנקבע בסעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת, שכן דברי הפרסומת נשלחו לכתובת שנמסרה לה בהצטרפות באתר האינטרנט שלה. גם טענה זו איני מקבל. סעיף 30א(י)(5) לחוק התקשורת קובע כי “חזקה על מפרסם ששיגר דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיף זה, שעשה כך ביודעין כאמור בפסקה (1), אלא אם כן הוכיח אחרת”. המשיבה לא הוכיחה אחרת. המשיבה, שלא ניתנה לה הסכמה מפורשת על ידי המבקש, מוחזקת כמי שהפרה את החוק ב”יודעין”.

תקלה נקודתית אינה מורידה מעצם העובדה שהתקיימה הפרה. תקלה נקודתית יכולה להיות הסבר להפרה, אבל היא אינה משנה את העובדה שהיתה הפרה, עקב התקלה. המשיבה אינה חולקת על כך, שלמרות שביום 14.12.15 המבקש מחק את עצמו מרשימת התפוצה וקיבל אישור על הסרתו מרשימה זו (נספח 7 לבקשה לאישור), נשלח לו ניוזלטר נוסף ביום 14.1.16. די בכך לבסס עילה לפי סעיף 30א(ד) לחוק.

כאמור לעיל, המבקש הוכיח שהוא אוחז בעילה שמעוררת שאלות מהותיות של עובדה ובעיקר של משפט המשותפות לחברי הקבוצה. השאלה העובדתית היא אם נשלחו הודעות דוא”ל למי שלא נתן הסכמתו המפורשת מראש, אשר החוק אוסר על משלוח אליו. שאלה עובדתית נוספת היא אם נמנעים שביקשו הסרה לא הוסרו מרשימת הדיוור. כך במקרה של המבקש וכנראה עוד אחרים. ככל שהמפרסם אינו עומד בתנאי סעיף 30א לחוק התקשורת הרי הוא בגדר מבצע עוולה. כלומר, קיימות גם שאלות משותפות של משפט, ויש אפשרות סבירה שהשאלות הללו תוכרענה לטובת הקבוצה.

בשל המספר הקטן של חברי הקבוצה הצפויים (חלק מ- 500 הפותחים את הניוזלטר), נסיבות ההפרה, מעמדה של המשיבה, חוסר התועלת שלה בהפרה ותיקון ההפרות על ידה מייד לאחר הגשת הבקשה, באופן שלא צפויים חברים נוספים בקבוצה, הגעתי למסקנה שניהול תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. על כן, אין צורך לבחון התקיימות התנאים האחרים.

לאור התוצאה אליה הגיע בית המשפט, הבקשה נדחתה אך התובע הייצוגי לא חויב בהוצאות משפט.

ציון ממוצע

מעוניינים לשוחח עם עורך דין אדי בליטשטיין בנושא זה? השאירו פרטים ליצירת קשר

עורך דין אדי בליטשטיין

מאמר זה נכתב על ידי עורך דין אדי בליטשטיין, אשר עוסק בליטיגציה אזרחית - מסחרית מורכבת, תוך מתן דגש על תביעות כספיות בסכומים גבוהים. ההליכים המשפטיים בהם עורך דין אדי בליטשטיין מטפל מסוקרים באופן קבוע ובהרחבה בכלי התקשורת השונים (דוגמאות לכתבות תוכלו לקרוא באתרנו).

כתיבת תגובה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

הזינו את כתובת המייל שלכם והצטרפו שמקבלים מאיתנו ללא תשלום עדכונים משפטיים חשובים ומעניינים במייל

ניתן לבצע הסרה מרשימת התפוצה בכל עת. אנחנו לא שולחים פרסומות או דואר זבל – רק מידע משפטי עדכני וחשוב