עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

תוכן עניינים למאמר

יצירת קשר עם עורך דין אדי בליטשטיין

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב telegram
טלגרם
שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דואר אלקטרוני

תביעה ייצוגית בגין הפליה איננה דבר נפוץ בימינו, אך לאחרונה (בתאריך 9.12.2015) הכריע בית המשפט בשאלה האם ניתן לנהל תביעה ייצוגית בגין הפלית נשים והרחקתן משידורי תחנת רדיו (רע”א 6897/14 רדיו קול ברמה נ’ קולך – פורום נשים דתיות), וקבע כי אין מניעה להמשיך ולנהל תביעה זו מכוח חוק איסור הפליה, ובכך דחה את בקשת רשות הערעור של תחנת הרדיו וחייב אותה ב-50 אלף ש”ח הוצאות משפט.

במקרה הנדון, תחנת הרדיו אסרה, משיקולים דתיים, על נשים להשתתף בשידורי רדיו. לנוכח מאפייניה של הקהילה הדתית – חרדית, הנשים לא התלוננו. לנוכח עובדה זו הוגשה תביעה ייצוגית בגין הפליה על ידי עמותת קולך – פורום נשים דתיות (ראו מאמר קודם העוסק בהגשת תביעה ייצוגית בו הוסבר מי רשאי להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית).

סוגיית הגשת תביעה ייצוגית בגין הפליה על ידי עמותה זכתה להתייחסות רבה בפסק הדין. בית המשפט קבע כי ניתן להגיש תביעה ייצוגית בגין  הפליה (או בגין הפרה אחרת) על ידי עמותה בכפוף לתנאים הבאים:

  1. על העמותה להוכיח שהיא עומדת בהוראות סעיף 2 לחוק תובענות ייצוגיות.
  2. על העמותה להוכיח שנושא התובענה נמצא בתחום אחת ממטרותיה הציבוריות.
  3. על העמותה להוכיח שקיים קושי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בידי אדם בעל עילת תביעה אישית.

ניתן להגיש תביעה ייצוגית בגין הפליה גם אם קיים היתר דתי להפלות

סוגיה מרכזית נוספת בה עסק פסק הדין היא האם היתר דתי יכול להכשיר את ביצוע ההפליה. לאחר ניתוח מעמיק מאוד (אשר כלל התייחסות לקווי המהדרין הנהוגים בתחבורה הציבורית), בית המשפט הגיע למסקנה כי לא יהיה זה ראוי לאפשר הפליה גם אם קיים היתר דתי.

בין היתר, נקבע בפסק הדין, כך:

אטעים בקצרה, כי התמקדותה של תחנת הרדיו דווקא בשאלת הנגישות לשידורי הרדיו אינה ברורה לי.

העובדה כי נשים רשאיות להאזין לתחנת הרדיו כגברים, אינה שוללת את הטענה כי במקביל ננקטה כלפיהן הפליה במתן שירותים אחרים.

יתרה מכך, ניתן לראות בטענה שמעלה תחנת הרדיו משום פרקטיקה שלפיה מותר להיכנס – אך אסור להשתתף“.

הדבר דומה אפוא למועדון אשר כל הבאים בשעריו רשאים אמנם להיכנס לשטחו, אך רק חלקם יכולים ליטול חלק בפעילות שמתרחשת בפנים.

הרי גם אם נשים יכולות להאזין לשידורי התחנה הן לא היו רשאיות לקחת חלק בפעילות הנכללת בשידורים. האם ניתן לומר כי פרקטיקה זו אינה מהווה הפליה לכאורה? ברי בעיני כי התשובה לשאלה זו היא שלילית.

אין ספק כי כחלק מהשירותים שאותם מספקת תחנת הרדיו למאזיניה נכללת האפשרות של המאזינים להשתתף בשידורים ולהביע את דעתם, זוהי פעילות” (“שירות“) שהתחנה מציעה. אשר על כן, חסימתה של אפשרות זו בפני נשים בשל היותן נשים – ככל שתוכח – בהחלט עשויה לעלות כדי הפליה אשר חוק איסור הפליה חל לגביה.

בתוך כך, יש לדחות את טענת תחנת הרדיו כי לנשים אין זכות קנויהלעלות לשידור ולהביע את עמדתן. השאלה אינה זכותן של נשים להשתתף בשידורי רדיו, וממילא איננו עוסקים בשאלה זו, אלא בזכותן של נשים שינהגו כלפיהן בשוויון, באופן שבו אפשרויות לא תהיינה סגורות בפניהן בו בזמן שהן פתוחות ונגישות לגברים.

במקרה שלפנינו אין לומר שהפרקטיקה הדתית מחייבת או מצדיקה את הפעלת החריגים בחוק איסור הפליה.

אני מתקשה לקבל את עמדתה של תחנת הרדיו לפיה מדיניותה מוצדקת מתוקף הנורמות ההלכתיות וההוראות שקיבלה, ולבטח איני סבור כי משקלה של נורמה זו בקהילה החרדית מצדיק את הפגיעה הקשה לכאורה בזכויות היסוד של נשים.

יודגש כי אף לשיטתה של תחנת הרדיו הנורמה הדתית המבססת את ההבחנה המגדרית בשידורים אינה נורמה מחייבת, אלא מדובר בנורמה מאפשרת בלבד, כאשר חוות הדעת ההלכתית שעליה נסמכת התחנה – זו של הרב עובדיה יוסף זל – קבעה במפורש כי האיסור על השמעת נשים אינו בגדר איסור הלכתי אלא בגדר הידור מצווה…

מעבר לכך, החריג הקבוע בסעיף3(ד)(3)לחוק אינו חל לכאורה בענייננו גם מהטעם שהוא מדבר על קיומן של מסגרות נפרדותבין נשים לבין גברים, דהיינו על הסדר של הפרדה, בדומה למשל לנסיבות המקרה שנדון בעניין רגן.

ואולם בענייננו ממילא לא היה מדובר בהסדר של הפרדה, אלא בהסדר שמנע לכאורה מנשים,ורק מהן, להשתתף בשידורי תחנת הרדיו. גם מסיבה זו נדמה שאין תחולה לסעיף לפי לשונו ותכליתו.

אפשר וראוי להוסיף לגבי שני החריגים הנל, כי למרות שחוק איסור הפליה מכיר בהם, הרי שממילא לא לכל פרקטיקה תרבותית קבוצתית יש ליתן מקום, לא תמיד יש להתייחס לרצונו החופשישל חבר בקבוצה תרבותית מסוימת כאל רצון חופשי, גם לא כל רצון חופשייש לכבד” [דברי השופט ארובינשטיין בעניין רגן, פסקה י‘], וברי שבמצבים מסוימים, בהם הפגיעה בפרט היא מכרעת, תיתכן פסילה של פרקטיקה דתית או תרבותית גם אם זו מבוססת על ציווים דתיים וכביכול נמצאת בליבת התרבות או הדת.

גישה זו הובעה לא אחת על ידי בית משפט זה, כאשר בין היתר נאמר כי מרבית הגישות העיוניות מצדיקות הכפפהכמעט קטגורית של פרקטיקות תרבותיות ודתיות לאמות מידה בסיסיות מסוימות, כגון לאמת המידה של הזכות לכבוד האדם במובנה הגרעיני…

במובן זה, ניתן להניח שהחריגים לחוק איסור הפליה לא יחולו באותם המקרים בהם אמות מידה אלה אינן נשמרות.

לתביעות ייצוגיות בנושא הפליה צרו קשר עם עורך דין תביעות ייצוגיות.

ציון הגולשים למידע זה
שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב telegram
טלגרם
שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דואר אלקטרוני

לקבלת עדכונים משפטיים נוספים בנושא זה ובנושאים משפטיים נוספים הזינו כתובת מייל והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתובת מייל

לפני שאתם עוזבים....

הזינו כתובת מייל והצטרפו למאות הגולשים שמקבלים מאיתנו עדכונים משפטיים חשובים ומעניינים (אנחנו לא שולחים פרסומות או ספאם)

וגם….

הצטרפו לקבוצות הפייסבוק והטלגרם שלנו במסגרתן הגולשים יכולים לקבל ייעוץ משפטי ראשוני ללא תשלום