משרדנו אינו מספק ללא תשלום

שאלות כלליות בנושא זה ניתן לשאול בתחתית העמוד (במקום המיועד לכתיבת תגובות) ונשתדל לסייע

כאשר מגישים תביעת לשון הרע נגד מנהל פורום בפייסבוק (או בכל פלטפורמה אינטרנטית אחרת) צריכים לבחון מספר פרמטרים. בית המשפט התייחס לאחרונה לאותם פרמטרים במקרה בו הוגשה תביעת לשון הרע נגד מנהל פורום בפייסבוק אשר לא מחק פוסט פוגעני ואף פרסם אותו מחדש (ת”א 7685-10-16 צבי אבישר נ’ ניר פוטר, החלטה מיום 27.9.2018).

תביעת לשון הרע נגד מנהל פורום בפייסבוק כאשר מנהל הפורום לא שולט על הפרסום או לא מוחק את הפוסט הפוגעני

אחד הפרמרטים שנבחנים לצורך קבלת תביעת לשון הרע נגד מנהל פורום הוא האם לאותו מנהל פורום ישנה שליטה על הפרסום מראש. לדוגמה, אם מדובר בפורום בו כל אדם יכול לפרסם תוכן כלשהו מבלי שהדבר מאושר מראש על ידי מנהל הפורום, מידת האחריות של מנהל הפורום, וגובה הפיצוי הכספי אשר עשוי להפסק כנגדו, עשויים להיות קטנים יותר.

דבר נוסף שנבחן הוא מה עשה מנהל הפורום לאחר הפרסום הפוגעני והאם מחק אותו או לא.

בעניין זה נקבע על ידי בית המשפט כך:

בית המשפט המחוזי בסס קביעתו בדבר אחריותו של מנהל האתר, על מבחן השליטה של מנהל האתר טרם ביצוע הפרסום. נקבע, כי במקרים בהם מידת השליטה, בטרם הפרסום, היא מינימאלית, הרי שהטלת האחריות על אתר האינטרנט אינה מובנת מאליה. מאידך, במקרים בהם למנהל האתר שליטה על הפרסומים שנעשים במסגרתו, קיימים בידיו כלי עריכה והוא מבצע סינון של התוכן העתיד להתפרסם, הנטייה להטיל אחריות על מנהל האתר תהיה גבוהה יותר.

בית המשפט העליון הדגיש, עם זאת, את העובדה שבאותו מקרה מנהלי האתר שלטו בהליכי הסינון והבקרה של תכנים שהיו עתידים להתפרסם באתר, זאת במובחן ממצבים בהם לא קיימת בקרה מקדמית על תכנים שמועלים לאתרי אינטרנט, כדוגמת פרסום טוקבקים או פוסטים בפורומים למיניהם. בית המשפט העליון לא הכריע, אפוא, בסוגיית אחריותם של מנהלי אתרים ופורומים, אולם הוא אישר בשלב ראשון את מבחן השליטה של מנהל האתר טרם הפרסום, בו השתמש בית המשפט המחוזי. בנוסף, ציין כבוד השופט זילברטל, כי לכאורה, ניתן לייחס למנהלי האתר אחריות בגין הפרסום בהיותם מסייעים (לכותב הרשימה) בביצוע העוולה, וזאת בהסתמך על הדין הקיים המעוגן בהוראות סעיף 12 לפקודת הנזיקין, המוחל על עוולת לשון הרע מכח סעיף 7 לחוק.

מאחר ואין בידי הנתבע את יכולת השליטה על תוכנם של פוסטים, טרם פרסומם בקבוצה, הרי שלא ניתן להטיל עליו אחריות לפרסום הראשוני של הפוסט המכפיש. במובן זה, חוסה הנתבע תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(11) לפיה, הוא נהג בתום לב, שעה שהפרסום נעשה בשידור רדיו או טלוויזיה שלא הוקלט מראש והנאשם או הנתבע הוא מי שאחראי לפי סעיף 11 והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הכוונה לפרסם לשון הרע”. הגנה זו אינה מזכירה, כאמור, פרסום באינטרנט, אולם יש לפרשה בהתאם לרוח התקופה ולהתקדמות הטכנולוגית.

מנגד, הוכח כי בידי הנתבע, כמנהל קבוצת הפייסבוק, הכלים להסיר פרסומים והוא יכול היה למחוק כל פרסום בלחיצת כפתור. בנוסף, בידי הנתבע הכלים לחסום חברים מלעשות שמוש בפלטפרומה. לפיכך, יכול היה הנתבע להסיר את הפרסום המכפיש בכל עת מרגע שנודע לו אודותיו. 

אני מקבל את טענת הנתבע, לפיה אין זה סביר לדרוש ממנו למחוק באופן מיידי כל פרסום שנטען לגביו שהוא מהווה לשון הרע. טענה זו נכונה בכל הנוגע לפרסומים שיש לערוך לגביהם לפחות בדיקה ראשונית לגבי אמיתותם, ולא כל השתהות בהסרת הפרסום תגרור אחריה הטלת אחריות לפי חוק איסור לשון הרע. מחד, משעה שהנתבע נטל על עצמו לפתוח קבוצת פייסבוק ולנהל אותה, ויש בידיו כלים להסרת תכנים פוגעניים, הוא נושא באחריות להסרת תכנים שהינם פוגעניים באופן מובהק. מנגד, ראוי להזהר בהטלת נטל כבד מדי על מנהלי אתרים, שאין באפשרותם לשאת בו, ואשר יגרור אחריו פגיעה בחופש הביטוי, רק בשל הסיכוי שלא הוסר באופן מיידי פרסום שנטען לגביו כי הוא לשון הרע.

הגשת תביעת לשון הרע נגד מנהל פורום שמפרסם ביוזמתו את הפוסט הפוגעני פעם נוספת

במקרים מסוימים מנהלי הפורומים מבצעים תצלום מסך של הפוסט הפוגעני ומעלים אותו מחדש מסיבות שונות (לדוגמה; לקיים דיון האם הפוסט הפוגעני אכן היה פוגעני). התנהלות זו מאפשרת להגיש תביעת לשון הרע נגד מנהל הפורום ולדרוש פיצוי כספי משום שמנהל הפורום הוא זה שיוזם את הפרסום.

בעניין זה קבע בית המשפט כך:

אינני מקבל את טענתו של הנתבע, כאילו העלה את הפוסט השני כדי לאפשר לאותה אורית סהר להגיב. באותה מידה, יכול היה לפנות אליה בהודעה פרטית, שלא בתפוצה כללית של חברי הקבוצה ולקבל את הסבריה בנוגע לפרסום המכפיש. התנהלותו של הנתבע בפרסום הפוסט החדש, לא רק שלא “טפלה מערכתית” ב”תופעה הנפסדת”, אלא אך הגבירה את תהודתו של הפרסום הראשון.

אחריותו של הנתבע קמה גם מכח עוולת הרשלנות בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, אשר באה לידי ביטוי בהימנעותו מהסרת הפרסום הפוגעני מקבוצת הפייסבוק חרף דרישתו של התובע לעשות כן. להבדיל ממעורבות פאסיבית בהעלאת הפרסום לראשונה בקבוצה על ידי אורית סהר, קיימת מעורבות אקטיבית מצד הנתבע להמשך העוולה של פגיעה בשמו הטוב של התובע והימנעות מלנקוט באמצעים יעילים ו”זולים” למניעת המשך הפגיעה הנ”ל, כאשר בחר שלא להסיר את התגובה המכפישה וכל שכן, כאשר פרסם אותה מחדש…

כאמור, הנתבע אינו אחראי לפרסום הראשוני של הפוסט המכפיש, מאחר ולא היו בידיו השליטה או הכלים למנוע את הפרסום והוא נהנה מההגנה מכח סעיף 15(11) לחוק, בשינויים המחוייבים. מנגד, הוא נושא באחריות לפרסום הראשון, נוכח השתהותו הבלתי מוסברת בהסרתו וכן, הוא נושא באחריות ישירה לפרסום השני.

גובה הפיצוי הסביר שניתן לקבל לאחר הגשת תביעת לשון הרע נגד מנהל פורום

בסוגיית גובה הפיצוי הכספי שנפסק במסגרת תביעת לשון הרע אין נוסחה אחידה, אלא כל מקרה נבחן לגופו של עניין. פרמטרים רלוונטיים הם חומרת הפרסום, משך זמן הפרסום, האם נגרם נזק משמעותי לנפגע, ועוד:

הפיצויים בגין לשון הרע נועדו להעמיד את הנפגע באותו מצב שבו היה נתון לולא פרסום לשון הרע ולהשיג שלושה יעדים – לעודד את רוחו של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע, לתקן את הנזק לשמו הטוב ולמרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע. לשם השגתן של מטרות תרופתיות אלה אין להסתפק בפיצוי סמלי, אך גם אין להטיל פיצויים העולים על שיעור הנזק שנגרם. הפיצוי התרופתי לא נועד אך להצהיר על הפגיעה ומאידך, הוא גם לא נועד להעשיר את הנפגע. הפיצוי התרופתי נועד להעניק פיצוי מלא על הנזק שנגרם, לא פחות ולא יותר. רק כך יהא ניתן לקיים את האיזון הראוי בין חופש הביטוי מזה לבין השם הטוב והפרטיות מזה. עוד נקבע בפסיקה, כי גם אם יש לדיני הפיצויים בגין לשון הרע תפקיד מחנך ומרתיע, אין בו, בתפקיד זה, כדי להגדיל את הפיצוי התרופתי מעבר למידותיו הטבעיות ואין בכוחו כדי להגדיל את סכום הפיצויים שהיה מתקבל על פי הכללים בדבר השבת המצב לקדמותו (רע”א 4740/00 לימור עמר ואח’ נגד אורנה יוסף ואח’, פ”ד נה(5) 510). בנוסף, לפסיקת הפיצויים יש ערך הצהרתי, שיש בו כדי לבטא הכרה שיפוטית בכך שנעשתה כלפי התובע עוולה ובכך ששמו הטוב נפגע ללא הצדקה…

בקביעת הפיצוי בגין עוולת לשון הרע, על בית המשפט לשקול את היקף הפגיעה במעמדו של הניזוק, בהשפלה שסבל, בכאב וסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, מידת פגיעתו, בהתנהגות הצדדים ומידת הזהירות בה נקט המפרסם טרם ביצוע הפרסום…

במקרה הנדון בית המשפט קבע כי הפיצוי הראוי הוא 15,000 ש”ח, בתוספת 4500 ש”ח שכר טרחת עו”ד.

[Total: 1 Average: 5]

משרדנו אינו מספק ללא תשלום

שאלות כלליות בנושא זה ניתן לשאול בתחתית העמוד (במקום המיועד לכתיבת תגובות) ונשתדל לסייע

כתיבת תגובה