רח' ההגנה 13, ראשון לציון (מגדל ירון מילר)

חוק זכויות החולה – האם מאפשר הפליה בין נשים על בסיס דת?

חוק זכויות החולה

בתאריך 18.7.2022 בית המשפט העליון הכריע בסוגיה מעניינת מאוד המתייחסת להוראות חוק זכויות החולה ולהפליה של נשים לא נשואות בעת בקשתן לבצע טיפולי פוריות בבית החולים לניאדו (רע"א 9128/17 מרכז רפואי צאנז – בית חולים לניאדו נ' פלונית).

בית חולים לניאדו בנתניה הוקם על ידי גוף חרדי שפועל על פי ההלכה היהודית. בית חולים זה לא אפשר לנשים לא נשואות לבצע טיפולי פוריות משום שהדבר נוגד את ההלכה (ישנו חשש לממזרות וגילוי עריות). מסיבה זו הוגשה נגד בית החולים בקשה לאישור תביעה ייצוגית אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי. מסיבה זו בית החולים הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

לפני הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית תמיד כדאי להתייעץ עם עורך דין תביעות ייצוגיות מנוסה.

מה קובע חוק זכויות החולה בסוגיית ההפליה?

סעיף 4 לחוק זכויות החולה קובע כך:

איסור הפליה

4. (א) מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטיה מינית, גיל או מטעם אחר כיוצא באלה.

(ב) אין רואים הפליה מטעמי גיל לפי סעיף זה כאשר ההבחנה נדרשת משיקולים רפואיים.

ראשית, ניתן לראות בבירור כי חוק זכויות החולה אוסר על הפליה מטעמי דת. המקרה היחיד בו ניתן לבצע הבחנה בין חולים מטעמי גיל הוא רק כאשר הדבר נדרש מטעמים רפואיים.

מדוע בית המשפט העליון קבע כי בית החולים פעל בניגוד להוראות חוק זכויות החולה?

בית המשפט העליון התייחס להוראות חוק זכויות החולה וקבע, בין היתר, כך:

חוק זכויות החולה בא ליתן מענה למצב זה והוא נועד להבטיח למטופל גישה לטיפול רפואי, תוך שמירה על כבודו. בהתאם לתכליות אלה, עיקרון השוויון שבאיסור ההפליה בחוק זכויות החולה צריך שייבחן בראי הצורך הרפואי של המטופל; כך שבבוא המטופל לקבל שירות רפואי, השיקולים העשויים להצדיק הבחנה בינו ובין מטופל אחר הם שיקולים רפואיים, המצויים בליבת אופי השירות הניתן על ידי המטפל או המוסד הרפואי.

המחוקק בחר לפרט מספר עילות הפליה אסורות בסעיף 4(א) לחוק זכויות החולה והן טעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטיה מינית וגיל. בעילות ההפליה המנויות לא נכללת במפורש עילת הפליה מחמת "מעמד אישי", אך מלשון הסיפא של הסעיף האוסרת הפליה "מטעם אחר כיוצא באלה" עולה המסקנה הברורה כי מדובר ברשימה פתוחה של עילות הפליה אסורות. השאלה היא, אפוא, אם יש לפרש את איסור ההפליה ככולל בתוכו איסור מחמת "מעמד אישי". לעמדתי התשובה לשאלה זו ברורה ויש להשיב עליה בחיוב. גם בעניין זה מסקנתי נסמכת על תכלית החקיקה ועל ההיסטוריה החקיקתית של איסור ההפליה בחוק זכויות החולה.

לעניין סעיף 4(א) לחוק זכויות החולה, דומני שלא יכול להיות ספק כי הנחת היסוד היא שמדיניות בית החולים מהווה הפליה כלפי נשים שאינן נשואות, כפי שניתן להבין כבר מהדיון הנורמטיבי שנערך לעיל. למעשה בית החולים מודה בפה מלא כי הוא מבחין בין מטופלות על יסוד מעמד אישי. אלא שלטענתו אין מדובר בהפליה אסורה כי אם בשוני רלוונטי משום היותו מוסד דתי המחויב בדרישות ההלכה, כך שעצם דרישת רישום נישואין מצמצמת את הסיכונים ההלכתיים הטמונים בטיפולי הפריה חוץ-גופית.

ביסוד ההבחנה שמבצע בית החולים בין המטופלות הפונות לטיפולי הפריה חוץ-גופית טמונים שיקולים הלכתיים. כפי שהוברר, שונות הנובעת מטעמיו ההלכתיים של המוסד הרפואי המעניק את השירות הרפואי איננה שונות רלוונטית לצורך הבחנה בין מטופלים; ומשום כך ההבחנה שעורך לניאדו בין נשים נשואות ובין נשים שאינן נשואות מהווה הפליה אסורה.

מרגע שבית החולים מאשר כי מדיניות ההבחנה שלו בין המטופלות נעשית על בסיס מעמד אישי (נשואות או לא נשואות) ואינה נסמכת על שיקולים רפואיים, אין מנוס מסיווג המדיניות כהפליה אסורה, ודי בכך בכדי לקבוע שמתקיימים בענייננו יסודות עוולת איסור ההפליה שבחוק זכויות החולה;

בתוך כך, לא נעלמה מעיניי טענת בית החולים כי ניהול תובענה ייצוגית בנוגע למדיניותו המפלה עלול להוביל לסגירת המחלקה להפריה חוץ-גופית. בעניין זה יובהר כי גם אם יש בטענה זו ממש, אין בידינו להכשיר מדיניות מפלה בניגוד להוראות החוק, זאת חרף הפגיעה הציבורית שטומנת בחובה סגירת המחלקה, ככל שתיארע;

בית החולים לניאדו הוא בית החולים היחיד בנתניה. יכול הטוען לטעון כי הפגיעה המעשית בנשים לא נשואות אינה גדולה, ובמדינה קטנה כמדינתנו, תיכבד האישה הלא נשואה תושבת נתניה ותיסע מספר קילומטרים צפונה לבית החולים "הלל יפה" בחדרה, או מספר קילומטרים דרומה לבית החולים "מאיר" בכפר סבא (השוו לעניין סמכות מקומית "במדינה קטנה כמדינתנו" רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731 (1995)).

טיעון זה אינו יכול להקהות עוקצה של הפליה. ראשית, במישור המעשי, יש ליתן משקל לכך שנשללת מקבוצת נשים האפשרות לקבל טיפול במקום מושבן, כך שלא ניתן לומר כי עומדת להן חלופה זמינה ונגישה בהישג יד. שנית, ועיקרו של דבר: כפי שאין בעל חנות יכול לומר שהוא מסרב למכור לפלוני מאחר שהוא משתייך לקהילת הלהט"ב, אך הוא נכון להפנות את פלוני לרכוש את המוצר בחנות בשכונה אחרת, כך גם בענייננו. בעצם הסירוב של בית החולים לניאדו להעניק טיפולי פוריות לקבוצת הנשים הלא נשואות אך ורק בשל השתייכותן לקבוצה זו, יש משום פגיעה בכבודן כאישה וכאדם, ואין צורך להרחיב על אודות הקשר בין הפליה לפגיעה בכבוד האדם…

.
צריכים ליווי משפטי בנושא זה?
המלצות מלקוחות קודמים
כותבים עלינו בתקשורת

לפני שאתם עוזבים...

רוצים לדעת כיצד לנסח נכון כתב תביעה? הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ונעביר אתכם למדריך מקיף ללא תשלום

אנחנו לא שולחים פרסומות וניתן לבצע הסרה בכל שלב