האם מדובר בהטרדה מינית כאשר מוזכרת נטייה מינית של מישהו?

נטייה מינית

נטייה מינית זהו דבר אישי מאוד ולא כולם מעוניינים שאחרים ידעו מהי נטייתם המינית. באותם מקרים כינויים כמו "הומו" או "לסבית" עשויים להתקבל אצל אנשים מסוימים כאמירה המהווה הטרדה מינית.

השאלה היא מהי עמדת בתי המשפט בנושא?

כינויים כמו "הומו", "מתרומם" או "לסבית" אינם מהווים הטרדה מינית

סוגיה זו הגיעה לאחרונה לפתחו של בית המשפט השלום בבת ים (ת"א 64538-10-18 פלונית נ' ציון בן מנשה קדישמן, פסק דין מיום 9.2.2022).

במקרה זה דובר על מפגש מקרי ברחוב אשר התפתח למחלוקת במסגרתה הנתבע כינה את התובעת ברבים בכינוי "לסבית" (ושלל כינויים נוספים שאינם מתייחסים לנטייה מינית). לפי ממצאי פסק הדין נטייה מינית של התובעת לא הייתה ידועה לנתבע באותו שלב.

בית המשפט דחה את הטענה לפיה אזכור נטייה מינית היא בגדר הטרדה מינית. בעניין זה נקבע, בין היתר כך:

המילה היחידה לגביה ראוי לקיים את הדיון בשאלה האם יש תחולה לחוק למניעת הטרדה מינית אם לאו, היא המילה: "לסבית". לשון אחר, האם קריאה לעברה של אישה בשם: "לסבית", כאשר זו נעשית על ידי אדם זר לחלוטין שאינו מכיר את האישה ואינו מודע לנטייתה המינית, אשר במקרה היא אכן חד מינית כמו במקרה שלפנינו, עשויה להוות הטרדה מינית כהגדרתה בחוק, קרי: התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו לרבות נטייתו המינית", כאשר יודגש כבר עתה כי המילה: "ביחס" מבטאת את הצורך בקיומו של קשר סיבתי בין ההתייחסות המבזה/משפילה לבין נטייתו המינית של אדם, הרלוונטית לעניינו. בכך יעסוק המשך הדיון להלן;

ומן כלל אל הפרט; במקרה דנן אין מחלוקת כי לא קדמה בין השניים כל היכרות וכפועל יוצא, הנתבע לא ידע ולא יכול היה לדעת מהי נטייתה המינית של התובעת. עת נשאל בחקירתו: "איך אתה יכול לדעת אם היא לסבית, לפי מה?" השיב: "לא יכול לדעת". (עמ' 28 לפרוטוקול). אשר על כן, ככל שהטיח לעברה את המילה: "לסבית", פשיטא כי עשה במילה זו שימוש כמעין כינוי גנאי בבחינת קללה, עלבון או נאצה, ללא כל כוונה לבזות או להשפיל את התובעת על רקע או בשל נטייתה המינית, עליה כאמור לא ידע דבר אותה עת. זאת ועוד, מנסיבותיו של המקרה עולה כי מדובר באירוע בודד וספורדי שלא חזר על עצמו, להבדיל ממקרים חוזרים ונשנים המתרחשים במסגרת מערכות יחסים מתמשכות בין צדדים.

יתרה מזאת, גם בחינת תכלית החוק מביאני למסקנה כי קריאה לעבר התובעת במילה: "לסבית" לא נאמרה לשם ביזוי מיני, וזאת להבדיל מביזוי התובעת כאדם עימו נכנס התובע לעימות מילולי, מיותר יש לומר, במהלך הוויכוח שהתגלע בין השניים כמפורט לעיל. ודוק, עיון בדברי ההסבר של חוק למניעת הטרדה מינית (פורסמו בהצעת חוק 2641 מיום 22.07.97) מעלה כי החוק נועד להתמודד עם פגיעה בכבודו העצמי והחברתי של ההפגע, כאשר הרציונל המעוגן מאחורי האיסור להטרדה מינית הוא שלילת האוטונומיה של הנפגע לשלוט בגופו ומיניותו, פגיעה בזכותו להגדרה עצמית, ופלישה לפרטיותו תוך הפלייתו לרעה לעומת אחרים.

דבר מאלו לא התרחש במקרה שלפני. הדברים אותם הטיח, כביכול, הנתבע בתובעת לא נאמרו במטרה לביזוי או השפלה מינית מכל סוג שהוא, אלא במטרה לעלוב בתובעת מתוך גסות רוח, תוך שימוש במה שנתפס בעיני הנתבע כקללה או גידוף להבדיל מהתייחסות למיניותה של התובעת.

לאור כל המקובץ לעיל, סבורתני כי לא ניתן לראות במילה: "לסבית", ככל שנאמרה ובהקשר שנאמרה על ידי הנתבע כלפי התובעת, כהטרדה מינית כמשמעה בחוק, וזאת עוד בהתעלם מהספק עליו הצבעתי לעיל בקשר לעמידתה של התובעת בנטל השכנוע הדרוש לפי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, להוכחת טענותיה כלפי הנתבע המוכחשות על ידו.

חשוב להבין שמדובר בפסיקה של בית משפט השלום והיא איננה מחייבת ולא בהכרח רלוונטית לכל מקרה ומקרה. ניתן למצוא מקרים בהם בתי המשפט הגיעו לתוצאה שונה ופסקו פיצוי כספי (אם כי לא בהכרח מאותם נימוקים, אלא בטענה שכינוי כמו "הומו" עשוי להחשב לשון הרע).

האם אזכור נטייה מינית ברבים עשוי להוביל בכל זאת לפיצוי כספי?

בית המשפט אמנם דחה את הטענה שאזכור נטייה מינית ברבים מהווה הטרדה מינית אך בכל זאת נקבע שיש לפסוק פיצוי כספי לטובת התובעת.

בעניין זה נפסק, בין היתר, כך:

חרף מסקנותיי לעיל, דומני כי הנתבע לא יכול "לצאת פטור בלא כלום" לנוכח מעשהו שכיום עוד אינו מוטל בספק, והוא  גרימת נזק לרכושה של התובעת אשר ככל הנראה לווה בגידופים נמרצים שגרמו לה מפח נפש של ממש עם עלבון עמוק שצילק את נפשה עד כדי כך שהאירוע כולו הותיר בה נכות נפשית בשיעור 6.5%. התנהגות בריונית מעין זו על רקע חילוקי דעות במהלך וויכוח סתמי ומזדמן בין שני עוברי אורח, המאופיינת באי שליטה על כעסים מצידו של הנתבע, אין הדעת סובלת ויש להוקיעה בקול גדול מקרבנו וזאת ללא כל קשר להבדלי מגדר או נטיה מינית של מאן דהוא.

ערה אני לכך כי הנתבע נתן את הדין על מעשיו בהליך הפלילי אולם במקרה דנן מדובר בהליך אזרחי במסגרתו נתבע נזק אחר ונפרד: נזק כספי בגין עלבון, מפח ועוגמת נפש שאף אם אינם תוצאה של תקיפה כמשמעה בפקודת הנזיקין, הרי שעדיין מדובר בנזק בר פיצוי אותו אני מעמידה על 20,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20%.

.

רוצים לקבל בחינם עדכונים בנושא זה? סיכום פסקי דין? מדריכים משפטיים? הזינו כתובת מייל תקינה

עורך דין אדי בליטשטיין
עורך דין אדי בליטשטיין

משרדנו עוסק בייצוג תובעים ונתבעים בתביעות מורכבות (אך ורק תביעות מעל 50 אלף ש"ח). למשרדנו ניסיון רב מאוד והצלחות מוכחות בבתי המשפט.

המלצות רבות מלקוחות קודמים ופרסומים בתקשורת על התיקים שאנו מנהלים תוכלו לקרוא בתחתית העמוד.

עורך דין אדי בליטשטיין דובר את השפות עברית, אנגלית ורוסית.

חייגו עכשיו 03-6427876
המלצות מלקוחות קודמים
עורך דין אדי בליטשטיין
עורך דין אדי בליטשטיין
כותבים עלינו בתקשורת

איך אנחנו יכולים לעזור לכם?

מאמרים שעשויים לעניין אתכם

יצירת קשר

עורך דין אדי בליטשטיין

לפני שאתם עוזבים...

רוצים לדעת כיצד לנסח נכון כתב תביעה? הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ונעביר אתכם למדריך מקיף ללא תשלום

אנחנו לא שולחים פרסומות וניתן לבצע הסרה בכל שלב