הפרת פרטיות של לקוחה על ידי סלקום – תעלה לה עשרות אלפי שקלים

הפרת פרטיות

הפרת פרטיות (או פגיעה בפרטיות) יכולה להתרחש על ידי חברות הסלולר במצבים שונים. אחד המצבים הנפוצים ביותר הוא מסירת מידע אישי/פרטי של הלקוח לאדם אחר. מצב זה בדיוק נדון לאחרונה במסגרת תביעה כספית אשר הוגשה נגד סלקום בגין הפרת פרטיות ומסירת טלפון מתוקן לאדם אחר שאינו בעליו (ת"א 24383-07-19 רותם צדקיאן נ' סלקום ישראל בע"מ, פסק דין מיום 29.3.2022).

חשוב לדעת כי הפרת פרטיות עשויה לזכות את הנפגע בפיצוי כספי גבוה במיוחד שעשוי לעלות על 50 אלף ש"ח, ואם לפוגע הייתה כוונה לפגוע באמצעות הפצת מידע אישי, סכום הפיצוי עשוי לעלות על 100 אלף ש"ח. בשני המקרים הנפגע יכול להגיש תביעה כספית ולדרוש פיצוי ללא הוכחת נזק.

כדאי מאוד לעיין בהוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 משום שלא מדובר בחוק מורכב והכרות עם הוראות החוק עשויה לאפשר לכם הגשת תביעות מוצדקות שיובילו לקבלת פיצוי כספי.

הפרת פרטיות על ידי חברת סלולר עשויה להוביל לפיצוי כספי גבוה

בפסק דין המוזכר בפתח מאמר זה הפרת פרטיות של הלקוחה התבצעה על ידי מסירת הטלפון המתוקן שלה לאדם אחר. לא הייתה מחלוקת שרק אותו אדם נחשף למידע אישי/פרטי של הלקוחה, ולמרות זאת בית המשפט ראה לנכון לפסוק לטובת הלקוחה פיצוי כספי בסך 30 אלף ש"ח בגין הפרת פרטיות.

בין היתר נפסק על ידי בית המשפט כך:

הזכות לפרטיות עוגנה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק") ואף זכתה למעמד חוקתי (סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).

בהתאם לחוק, לצורך ביסוס עילה של פגיעה בפרטיות, על התובע להוכיח קיומם של שלושה יסודות:

1. העדר הסכמה מצד הנפגע לפגיעה הנטענת בפרטיותו (סעיף 1 לחוק קובע: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו").

2. פגיעה שיש בה ממש (סעיף 6 לחוק).

3. הפגיעה צריכה להיות באחת הדרכים הקבועות בסעיף 2 לחוק.

אין ספק בעיני כי יסודות א' ו-ב' מתקיימים. ברי, כי התובעת לא הסכימה למסירת מכשיר טלפון הנייד לצד שלישי וכי מסירת טלפון נייד לגורם זר מהווה פגיעה ממשית בפרטיות בעל מכשיר הטלפון.

בהקשר זה יש להפנות לדברים שנאמרו ב- ע"פ 8627/14 דביר נ' מדינת ישראל (2015) :

"הסמארטפון הפך זה מכבר לידידו הטוב של האדם. דומה כי לא תהא זו הפרזה לומר כי בטלפון הסלולרי טמון סיפור חייו של האדם בהאידנא, באשר אצורים בתוכו רגעים וזכרונות משמעותיים מחייו של אדם, לצד מידע ופרטים חיוניים לתפקודו היומיומי – תמונות של עצמו ושל יקיריו, כתובות ומספרי טלפון של קרובים ומכרים, יומן, פתקי תזכורות ולוח שנה, ועוד".

כמו-כן, ראו בש"פ 5105/20 שמעון נ' מדינת ישראל (2021) שם נקבע כי:

"מעת פריצתם של הניידים החכמים לחיינו במהלך שנות האלפיים, ועם התקדמותה המואצת של הטכנולוגיה, מכשירים אלה טומנים בחובם מגוון הולך וגובר של אפשרויות שימוש. היצע עשיר של יישומונים עומד לרשות המשתמשים, כל אחד לפי בחירתו, העדפותיו וצרכיו – ובין היתר ניווט, קניה, מדיה חברתית, למידה ופנאי, ניהול זמן, שימושים פיננסיים ועוד כהנה וכהנה – ובהתאם מכשירי הטלפון החכמים אוצרים בתוכם יותר ויותר מידע אישי ופרטי. לא רק תמונות, הודעות דואר אלקטרוני, יומן אישי, מידע רפואי, היסטורית גלישה באינטרנט וכיוצ"ב; אלא גם מידע שנאסף על ידי מפעילי היישומונים השונים, כדוגמת מיקומים גאוגרפיים, העדפות קניה, הרגלי צפייה וכן הלאה. הטלפון הנייד הפך זה מכבר לעולם ומלואו המוחזק בכף היד – ומכאן החשש הכבד מפני חדירה לפרטיות כתוצאה מחיפוש בו".

מהראיות שהובאו בפניי עולה כי צד שלישי התקשר בשיחה טלפונית אל בעלה של התובעת ועדכן אותו כי מכשיר הטלפון הנייד מצוי ברשותו, כך שניתן להניח כי הוא נחשף לפרטי אנשי הקשר של התובעת ו/או ליומן השיחות שהרי ללא נתונים אלה לא יכול היה ליצור עמו קשר. בהתאם לפסיקה, פרטי אנשי קשר ויומן שיחות עולים כדי "עניינים פרטיים". הנתבעת מסרה את הטלפון הנייד של התובעת על פרטיו לצד שלישי שלא למטרה שלשמה הוא נמסר לה.

על כן, אני קובע כי הוכחה גם העילה לפי סעיף 2 (9) לחוק.

למעלה מהצורך, גם אם הייתה מוענקת לנתבעת חסינות הרי שלא היה מקום לפטור אותה מחובתה לפצות את התובעת. מהראיות שהובאו בפניי עולה כי הנתבעת הסתירה מהתובעת כי הטלפון הנייד נמסר לצד שלישי ולא גילתה לה דברים אלה מיוזמתה. הדברים התבררו לתובעת רק בעקבות שיחת טלפונית של צד שלישי לבעלה של התובעת ולאחר שהטלפון הנייד היה ברשות הצד השלישי במשך שלושה ימים (ראו תצהיר סעיף 13 לתצהיר התובעת וסעיף 7 לתצהירו של מר אלי צדקיאן).

אני סבור כי מסירת טלפון הנייד לגורם זר והתנהלות הנתבעת לאחר מכן- הסתרת המחדל מהתובעת והשיהוי בטיפול – עולים כדי רשלנות חמורה, אשר בכל מקרה מהווה חריג לחסינות – גם אילו קיומה היה מוכח.

נוכח האמור ובשים לב לחומרת הפגיעה והיקפה היחסית המצומצם (הנובע מכך שהוכח שלכל היותר אדם אחד נחשף לתוכן מכשיר הטלפון), התנהלות הנתבעת, העדר כוונה הנתבעת לפגוע בתובעת, ואשמה התורם של התובעת, אני סבור כי הפיצוי הראוי בגין פגיעה זו בפרטיות התובעת, עומד על כמחצית הפיצוי הסטטוטורי (המשוערך) הקבוע בסעיף 29א לחוק בסך של 30,000 ₪.

בנוסף על פיצוי בסך 30 אלף ש"ח בגין הפרת פרטיות, בית המשפט פסק לטובת התובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 4500 ש"ח.

חשוב לשים לב לדקויות בפסק דין זה. התובעת קיבלה פיצוי כספי בסך 30 אלף ש"ח בגין הפרת פרטיות כשבפועל רק אדם אחד בלבד נחשף לנתוניה האישיים. אם הפרת פרטיות הלקוחה על ידי סלקום הייתה גורמת לכך שהרבה אנשים היו נחשפים למידע האישי, סכום הפיצוי היה גבוה הרבה יותר. כלומר גובה הפיצוי נקבע, בין היתר, מרמת החשיפה של המידע האישי.

נפגעתם עקב הפרת פרטיות? צרו קשר עם עורך דין הגנת פרטיות אדי בליטשטיין לצורך בחינת סיכויי ההצלחה של התביעה.

.

רוצים לקבל בחינם עדכונים בנושא זה? סיכום פסקי דין? מדריכים משפטיים? הזינו כתובת מייל תקינה

עורך דין אדי בליטשטיין
עורך דין אדי בליטשטיין

משרדנו עוסק בייצוג תובעים ונתבעים בתביעות מורכבות (אך ורק תביעות מעל 50 אלף ש"ח). למשרדנו ניסיון רב מאוד והצלחות מוכחות בבתי המשפט.

המלצות רבות מלקוחות קודמים ופרסומים בתקשורת על התיקים שאנו מנהלים תוכלו לקרוא בתחתית העמוד.

עורך דין אדי בליטשטיין דובר את השפות עברית, אנגלית ורוסית.

חייגו עכשיו 03-6427876
המלצות מלקוחות קודמים
עורך דין אדי בליטשטיין
עורך דין אדי בליטשטיין
כותבים עלינו בתקשורת

איך אנחנו יכולים לעזור לכם?

מאמרים שעשויים לעניין אתכם

יצירת קשר

עורך דין אדי בליטשטיין

לפני שאתם עוזבים...

רוצים לדעת כיצד לנסח נכון כתב תביעה? הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ונעביר אתכם למדריך מקיף ללא תשלום

אנחנו לא שולחים פרסומות וניתן לבצע הסרה בכל שלב