תביעת סרק במסגרת הליך ייצוגי – איזה עונש יקבל התובע?

תביעת סרק

תביעת סרק היא תביעה שהמניע העומד מאחוריה הוא מניע פסול. כאשר מדובר בבקשה לאישור תביעה ייצוגית המניע הפסול הוא לרוב ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון המשיבה (בתי המשפט לעיתים מתייחסים לכך בצורה מפורשת כסחטנות), כאשר הסוגיה המועלית במסגרת בקשת האישור בעלת חשיבות ציבורית מועטה, אם בכלל.

תביעת סרק לרוב לא תסולק על הסף משום שיש צורך בבירור עובדתי של הנתונים, דבר אשר גוזל מזמנו של בית המשפט, ובסופו של דבר פוגע בכלל ציבור המתדיינים אשר נאלצים להמתין זמן רב עד שיגיע תורם להתדיין בפני השופט (ללא תביעות סרק התור היה מתקצר משמעותית), ובכל מקרה סילוק על הסף של בקשה לאישור תביעה ייצוגית הוא דבר נדיר יחסית.

כיצד מזהים תביעת סרק במסגרת הליך ייצוגי?

לאחרונה נדונה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד חצי חינם במסגרתה בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע מהם הסימנים המזהים של תביעת סרק (ת"צ 7109-12-19 אריה ערמון נ' כל בו חצי חינם, החלטה מיום 3.1.2022).

בין היתר בית המשפט המחוזי קבע כך:

המושג "תביעת סרק" מבטא את החשש של מערכת המשפט מפני שימוש לרעה בהליך התובענה הייצוגית בידי תובעים ייצוגיים ובאי כוחם באופן שנועד ללחוץ נתבעים בהליך ייצוגי לפשרה, ובעיקר לתשלום גמול ושכר טרחה לתובע הייצוגי ולבאי כוחו.

שימוש שכזה בתובענה הייצוגית בוודאי אינו רצוי, הן מהטעם שהוא מעמיס עלויות על נתבעים באופן שעלול לגרום להרתעת יתר של שחקנים בשוק נוכח ההסתברות שייאלצו לשלם סכומים נכבדים עקב הגשת תביעת סרק סחטנית כנגדם (ראו: ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, סעיף 22 (5.8.2018)) והן מהטעם שתביעות הסרק הן למעשה סוג תביעות שאין באמת אינטרס ציבורי ממשי בבירורן, והן מעמיסות על המערכת המשפטית ומכבידות על בתי המשפט: "מהלך כאמור גורם לעומס מיותר על מערכת המשפט ולפגיעה באותם מתדיינים המנהלים הליכים לגיטימיים והממתינים ליומם בבית המשפט, כשהטיפול בעניינם משתהה ונדחה נוכח הצורך לעסוק בהליכי סרק.

זו המשמעות האמיתית של הביטוי השחוק "זמנו היקר של בית המשפט", שלאמיתו של דבר הוא זמנו היקר של ציבור המתדיינים ולא של בית המשפט, שאינו אלא נאמנו של ציבור זה, וזמנם של אותם בעלי דין נמסר כפקדון בידיו ואין הוא רשאי למחול בשמם על השחתתו לשווא" (רע"א 646/14 אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ, סעיף 9 (8.5.2014)).

לשאלה זו ראיתי לציין כי לעמדתי סיווג בקשה לאישור תובענה ייצוגית כתביעת סרק צריך להבחן בזהירות ובקפידה בשני שלבים.

בשלב הראשון, על בית המשפט לבחון שני קריטריונים עיקריים שביניהם יחסי גומלין – מידת הסיכון שלקחו על עצמם התובע הייצוגי ובאי כוחו ועוצמת האינטרס הציבורי בבירור הטענות שבבקשת האישור. במקרה הפרדיגמטי, תביעת סרק היא תביעה המתאפיינת בסיכון קטן לתובע הייצוגי ולבא כוחו, ובה בעת, קיים אינטרס ציבורי מועט, אם בכלל, בניהול ההליך כייצוגי. בצד זה ניתן לראות כי כאשר הגשת בקשת האישור כרוכה בסיכון ניכר לתובע הייצוגי ולבאי כוחו, וכאשר יש אינטרס ציבורי לבירור הטענות בבקשת האישור, הרי שהדעת נותנת כי לא בתביעת סרק מדובר אלא בהליך שראוי להתברר כייצוגי.

בשלב השני, יש לבחון את המסקנות לגבי אופי בקשת האישור לאחר שנשקלו השיקולים בשלב הראשון אל מול התנהלות המבקש ובאי כוחו במסגרת ניהול ההליך הקונקרטי ואל מול הליכים אחרים שמנוהלים  על ידי המבקש או בא כוחו. המטרה בשלב זה היא לברר או לאמת את החשש שהתעורר בשלב הראשון בעניין התנהלות יוזמי ההליך.

בשנים האחרונות נמצא בפסיקה מספר דוגמאות להתנהלות פסולה מצד יוזמי ההליך. למשל, נקבע כי "הגשת בקשה לאישור מבלי לערוך בדיקה מעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית עלולה כשלעצמה להוליך למסקנה כי יש יסוד סביר להניח שהתובע הייצוגי ובא כוחו לא ייצגו את הקבוצה בתום לב" (עניין אינסלר, סעיף 19). מסקנה לפיה התובע הייצוגי ובא כוחו התנהלו באופן שסוטה מהמצופה ממי שמתיימר לייצג קבוצה בהליך ייצוגי מסייעת בסיווג בקשת האישור כ"תביעת סרק".

בשלב זה, ניתן וראוי להיעזר בפנקס התובענות הייצוגיות הפומבי כדי לברר האם בקשת האישור היא "בקשה משוכפלת" ("Copycat Class Action", ראו: רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ, סעיף כ"ד (6.9.2017), להלן: "עניין שלמה"), עניין נפוץ מאוד בעיקר בעת האחרונה, ודי לעיין בפנקס התובענות הייצוגיות ולמצוא את שמות המבקשים השונים ואת באי-כוחם – כשחקנים חוזרים בתביעות בעלות עילה ותשתית זהים (או 'משוכפלים', כלשון בי"מ בעניין שלמה). אם עיון בפנקס יעלה כי מבקש בקשת האישור או בא כוחו הגישו תוך פרק זמן קצר, הליכים ייצוגיים רבים (עשרות), אזי תיטה הכף לראות בבקשת האישור בקשת סרק.

זאת מאחר שהגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית מצריכה השקעת זמן ומשאבים בעריכת כתב בקשת האישור וכן באיסוף תשתית ראייתית ראשונית המבססת את הנטען בבקשת האישור והרי הגשת מספר גדול של הליכים תוך זמן קצר על ידי אותו אדם מלמדת כי בעריכת כל אחת מהבקשות שהוגשו הושקעה מידה קטנה של משאבים. ברי כי מצב זה אינו ראוי ולא רצוי, וחוטא למטרה החשובה של ההליך הייצוגי. לכך אוסיף כי לטעמי ניהול עשרות הליכים במקביל הם כמעט "משימה בלתי אפשרית" עבור מספר קטן של מבקשים או עורכי דין, ובהיעדר יכולת ממשית לנהל הליכים ייצוגיים באופן רציני כמתחייב, מתחזקת המסקנה כי ההליכים שהוגשו לא נועדו להתנהל אלא כדי להפעיל לחץ על המשיב או הנתבע להגיע לפשרה.

גם אם תביעת סרק מציגה כשל בהתנהלות המשיבה – היא תדחה

לא בכל מקרה כל תביעה תתקבל, גם אם היא מציגה כשל כלשהו בהתנהלות הנתבע/המשיבה. לעיתים הכשל הוא כה זניח שאינו מצדיק ניהול של תביעה ייצוגית. במקרה כזה בית המשפט עשוי לראות בבקשה מעין זו תביעת סרק ועשוי לדחות אותה.

בפסק הדין במקרה המוזכר לעיל, בית המשפט קבע בסוגיה זו כך:

מכאן שלטעמי אין אינטרס ציבורי של ממש בבירור טענות המבקש במסגרת הליך ייצוגי. גם אם נפל ליקוי בשלט, הרי שתיקונו היה מידי וגם משכך אין לאשר את ניהול התובענה כייצוגית "ולו מן הטעם שבנסיבות המקרה דנן התובענה מיצתה את עצמה בסמוך להגשתה, כך שלא היה מקום לאשר ניהול תובענה ייצוגית במקרה זה" (ע"א 8324/17 שלמה אבני נ' ישרוטל בע"מ, סעיף 2 (18.3.2021)) ראו גם את החלטת בית המשפט העליון  שניתנה ממש לפני ימים ספורים בע"א 6007/21 מומחד מסאלחה נ' עיריית עפולה, סעיף 9 (26.12.2021): "הסעד העיקרי שהתבקש בבקשת האישור התייתר ואין עוד טעם מבורר לניהול תובענה ייצוגית כנגד המשיבים. כך במיוחד כאשר משך ההפרה המיוחסת למשיבים בענייננו הוא מצומצם".

ואשר לבחינת האינטרס הציבורי שבניהול התובענה כייצוגית ראוי לתת את הדעת לעקרון המידתיות הדיונית. רוח הרפורמה בסדרי הדין מצדדת בעקרון המידתיות ונראה שעל מבקש בקשת אישור תובענה ייצוגית לתת את הדעת לעיקרון המידתיות הדיונית, ובפרט לקיומו של יחס סביר בין השקעת המשאבים הציבורית בניהול הליך ייצוגי לבין מידת האינטרס הציבורי שמגולם בבקשת האישור.

זה המקום להזכיר כי בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין, תשע"ט-2018: "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו" (ההדגשה שלי). עיקרון המידתיות חולש גם על הליכי התובענה הייצוגית (ראו תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010). עיקרון זה משמיע כי אין להשתמש בהליך הייצוגי באופן שאינו הולם את האינטרס הציבורי בניהול ההליך.

בסופו של דבר בית המשפט הורה על דחייתה של תביעת סרק זו וחייב את התובע בהוצאות משפט בגובה 30 אלף ש"ח.

.

רוצים לקבל בחינם עדכונים בנושא זה? סיכום פסקי דין? מדריכים משפטיים? הזינו כתובת מייל תקינה

עורך דין אדי בליטשטיין
עורך דין אדי בליטשטיין

משרדנו עוסק בייצוג תובעים ונתבעים בתביעות מורכבות (אך ורק תביעות מעל 50 אלף ש"ח). למשרדנו ניסיון רב מאוד והצלחות מוכחות בבתי המשפט.

המלצות רבות מלקוחות קודמים ופרסומים בתקשורת על התיקים שאנו מנהלים תוכלו לקרוא בתחתית העמוד.

עורך דין אדי בליטשטיין דובר את השפות עברית, אנגלית ורוסית.

חייגו עכשיו 03-6427876
המלצות מלקוחות קודמים
עורך דין אדי בליטשטיין
עורך דין אדי בליטשטיין
כותבים עלינו בתקשורת

איך אנחנו יכולים לעזור לכם?

מאמרים שעשויים לעניין אתכם

יצירת קשר

עורך דין אדי בליטשטיין

לפני שאתם עוזבים...

רוצים לדעת כיצד לנסח נכון כתב תביעה? הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ונעביר אתכם למדריך מקיף ללא תשלום

אנחנו לא שולחים פרסומות וניתן לבצע הסרה בכל שלב