עדות מפי השמועה (אליה מתייחסים לעיתים גם כאל עדות שמיעה) היא טענה משפטית אשר מטרתה לפסול טענה כלשהי שנאמרה על ידי הצד שכנגד או אחד העדים מטעמו.
אדם המגיע לתת עדות בבית משפט ונחקר במסגרת חקירה נגדית אמור להעיד על סוגיות שהוא חווה באופן אישי (שמע, ראה, נגע, הריח באופן אישי). בעל הדין או העד אינו יכול להעיד או לציין במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמו משהו שמישהו אחר ראה משהו (לדוגמה) במטרה להוכיח שאותו אדם אכן ראה משהו. במקרה כזה אותו אדם יכול להעיד, לכל היותר, על כך שאדם אחר סיפר לו משהו (אך זה כמובן לא הופך את האמירה לאמת).
כל ניסיון להעיד בסוגיה שהעד לא קלט בחושיו שלו תתקל מיד בטענה כי זוהי עדות מפי השמועה (עדות שמיעה) ומשכך היא איננה קבילה.
על מנת להמנע מטענה משפטית זו צריכים תמיד להביא לבית המשפט את העד הרלוונטי שקלט בחושיו את האירוע עליו הוא צריך להעיד.
עורך דין אדי בליטשטיין עוסק מזה למעלה מעשור בייצוג תובעים ונתבעים בתביעות אזרחיות – מסחריות מורכבות. צריכים ליווי משפטי מקצועי? צרו קשר עם משרדנו.
חריג לכלל עדות מפי השמועה
כפי שכתבתי, הכלל עדות מפי השמועה (עדות שמיעה) חל בעת שמיעת העדויות, אך תקנה 178(א) קובעת חריג מסוים לכלל זה. התקנה קובעת כך:
178. (א) תצהיר יהיה ערוך בגוף ראשון, מחולק לסעיפים ומכיל רק עובדות שהמצהיר יכול להעיד מתוך ידיעתו הוא; בתצהיר המצורף לכתב טענות רשאי הוא להצהיר גם לפי מיטב ידיעתו או אמונתו ובלבד שיציין את מקור אמונתו או ידיעתו.
כלומר, כאשר בעל דין מצרף תצהיר לכתב טענותיו הוא רשאי לפרט בו טענות שהן לא בהכרח טענות שידועות לו מידיעה אישית, אך במקרים אלה הוא חייב לפרט את מקור אמונתו או ידיעתו.
בעל דין שאינו מתנגד באופן מפורש לטענה שהיא עדות בעניין שלא נקלט בחושיו של העד עצמו, עלול לגלות שבית המשפט קיבל את הטענה. כלומר, להתנגדות יש חשיבות מהותית והיא לא רק עניין טכני.
קיימים חריגים נוספים הרלוונטיים למשפט הפלילי.
פסיקות בתי המשפט בעניין עדות מפי השמועה
מכיוון שעדות בבית משפט היא לב ליבו של ההליך המשפטי, ישנה הקפדה על כך שבעלי הדין יעידו על סוגיות מידיעתם האישית. במקרים בהם עדים מעידים על סוגיות שאינן בידיעתם האישית או מנסים להגיש מסמכים שלא הם הכינו ניתן לצפות להתקל בהתנגדות מטעם הצד שכנגד.
ת"צ 3504-03-17 בניה בן דוד נ' פלאפון תקשורת בע"מ (החלטה מיום 6.12.2017):
זה המקום לומר, שהמשיבה לא טרחה להביא את תצהירו של העובד שלטענתה פעל שלא על דעתה וללא ידיעתה, ולצורך עניינו האישי, למרות שניתנה לה הזדמנות לבקש הבאת תצהיר נוסף, בהחלטתי בדיון מקדמי מיום 1.10.17, לאחר שהובהר שרוב תצהירו של המצהיר מטעם המשיבה נשען על עדות שמיעה.
בע"א 548/78 שרון נ' לוי, פד"י לה (1) 736, 760 (1980) נפסק:
"כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים יממה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת כנגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים פליליים, וככל שהראייה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה"על כן, יש להסיק מאי הבאת עדותו של העובד, שאפילו לא נטען שאינו עובד עוד אצל המשיבה, שאילו היה בא להעיד היה מעיד נגד גירסת המשיבה.
…
אמנם, בהליכי ביניים ניתן לפי תקנה 521 להצהיר לפי מיטב האמונה והידיעה ובלבד שיצויין מקורה, אך כשם שעל המבקש להוכיח במידה ראויה את עילתו, על המשיבה להוכיח בכלים שברשותה את גירסתה עובדתית, ולא להסתפק בהבאת תצהיר של מנהל שאינו יודע את עיקר הדברים מידיעתו האישית, ומסתפק בשמיעת גירסה מעד שאינו נותן תצהיר ואינו עשוי להיחקר על גירסתו.
ת"צ 27229-07-17 אביה וולודרסקי נ' ש. שסטוביץ בע"מ (החלטה מיום 23.3.2021):
יש גם הצדקה להתנגדות המשיבה לתעודות הבדיקה של מעבדות מילודע, אשר צורפו ללא תצהיר או חוות דעת, וללא יכולת לחקור את עורך הבדיקות, לרבות לגבי השאלות שצוינו לעיל. כבר נפסק כי מסמכים "הניצבים בדד וללא עד מאמת המגיש אותם (לאמור: עורך המסמך או מי שנטל חלק בבדיקת הגרעינים במעבדה), מהווים עדות מפי השמועה ונוכח התנגדות ב"כ הנתבעת – אין לקבלם כראייה לנכונות תוכנם" [ר' להלן – ת"א (מחוזי ת"א) 42407-02-12 הקבוצה הירושלמית ליבוא ושווק מספוא (2001) בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל – משרד החקלאות (האגף להגנת הצומח) (9.11.17)].
כן ר' ת"א (מחוזי ת"א) 1768/06 ג. וילי פוד אינטרנשיונל בע"מ נ' Filiz Gida Sanayi ve Ticaret A.S (5.3.12), שנזכר בסעיף 66(א) לעיל, ולפיו מכיוון שדו"ח מעבדה הוגש שלא באמצעות עורכו, אשר גם לא נחקר בחקירה נגדית, לא ניתן לקבל את הדו"ח ומסקנותיו כראיה לאמיתות תוכנם.
שאלות נפוצות בעניין עדות מפי השמועה
מהי עדות מפי השמועה (עדות שמיעה)?
עדות מפי השמועה או עדות שמיעה היא עדות של אדם המעיד על משהו אותו הוא לא ראה או שמע בעצמו (לא קלט בחושיו), אלא הוא מסתמך על אמירות של צדדים שלישיים באותו נושא. צריכים להתנגד לעדות שכזו אם היא מפורטת במסגרת תצהיר עדות ראשית או נאמרת במהלך חקירה נגדית. אם לא מתנגדים לעדות שכזו היא עשויה להתקבל על ידי השופט.
האם בעל דין רשאי להצהיר גם לפי מיטב ידיעתו או אמונתו?
כן, מדובר בחריג לכלל. במצב כזה בעל הדין צריך גם להצהיר את מקור ידיעתו או אמונתו.
האם גם בבית משפט לתביעות קטנות מתייחסים לעדות מפי השמועה?
בית משפט לתביעות קטנות נועד על מנת לתת מענה למי שאינו משפטן או עורך דין. במטרה לסיים את הסכסוכים המשפטיים בבית משפט לתביעות קטנות לא תמיד ישנה הקפדה על הפרוצדורה המשפטית או דיני הראיות. בחלק גדול מהמקרים גם עדות לא קבילה עשויה להתקבל בבית משפט זה.
אילו טענות משפטיות דומות קיימות?
אפשר להתנגד לעדות סברה (עד שאינו יודע דבר מה אלא רק סבור שכך הם הדברים).
אפשר להתנגד לעדות של אדם בנושא המצריך מומחיות מסוימת, אם אותו אדם אינו מומחה לאותו עניין.
אפשר להתנגד בטענת הרחבת חזית – מצב בו בעל הדין טוען לפתע טענות עובדתיות חדשות ומהותיות החורגות מהפלוגתאות העולות מכתבי הטענות.