הגשת ערעור על פסק דין – מה צריכים לדעת כדי להצליח בערעור?

מה זה הגשת ערעור על פסק דין?

ערעור זהו הליך משפטי הנועד לחלוק על החלטה שיפוטית קודמת המהווה פסק דין (החלטה שמסיימת לחלוטין את ההליך). כלומר, הגשת ערעור על פסק דין אפשרית רק אם התקיים הליך משפטי קודם וניתנה בו החלטה שיפוטית סופית.

לא ניתן להתחיל הליך משפטי חדש שנועד לברר מחלוקת כלשהי באמצעות הגשת ערעור, אלא צריכים תחילה להגיש כתב תביעה. הנתבע יגיש כתב הגנה, יתקיים הליך שיפוטי מלא, ינתן פסק דין, ורק לאחר מכן ניתן לשקול הגשת ערעור על פסק דין (ככל שיש בכך צורך).

הגשת ערעור על פסק דין יכולה להתבצע גם על ידי התובע וגם על ידי הנתבע, ועצם הגשת ערעור מעידה על כך שאותו בעל דין אינו מרוצה מפסק הדין (הערת אגב – אמירה רווחת שניתן לשמוע מהשופטים היא שפסק דין טוב הוא פסק דין שאף אחד מהצדדים לא מרוצה מהקבוע בו). חשוב לדעת שהגשת ערעור איננה תמיד רעיון טוב גם אם אתם חושבים שנגרם לכם עוול והחלטת השופט שגויה. חשוב מאוד להבין את נימוקי פסק הדין. אם השופט ביסס את פסק הדין על ממצאי מהימנות או על סוגיות עובדתיות, לרוב ערכאת הערעור לא תמהר להתערב ולהורות על ביטול פסק הדין.

כדאי מאוד להתייעץ עם עורך דין אשר בקיא בפסיקות בתי המשפט בכל הקשור לקבלת או דחיית ערעורים, אחרת יתכן שתגלו ששילמתם הרבה מאוד כסף לחינם (להגיש ערעור כרוך בתשלום שכר טרחה, אגרת בית משפט, ערבון שעשוי להגיע לעשרות אלפי שקלים, וייתכן שהוצאות נוספות לאורך ההליך).

עורך דין אדי בליטשטיין עוסק בהצלחה רבה מזה למעלה מעשור בייצוג מערערים ומשיבים לערעור, במסגרת ערעורים מורכבים בבתי המשפט המחוזיים ובבית המשפט העליון. צריכים ליווי משפטי מקצועי? צרו קשר עם משרדנו.

נכן להיום, ברובם המוחלט של המקרים, הגשת ערעור על פסק דין צריכה להתבצע בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018. חייבים להכיר את הוראות תקנות אלה היטב כי ערעור המוגש בניגוד להוראות אלה עשוי להוביל לדחייתו.

לנוחיותכם מצורפת דוגמה לאופן ניסוח הודעת ערעור או בקשת רשות ערעור.

ערעור על פסק דין – האם בזכות או ברשות?

כאשר אומרים הגשת ערעור בזכות משמעות הדברים היא שלא צריכים לבקש רשות מבית המשפט על מנת להגיש את הערעור. לעומת זאת כאשר מדברים על ערעור ברשות מתכוונים לכך שצריכים להגיש בקשת רשות ערעור ובית המשפט צריך להכריע תחילה האם הוא מאשר את הבקשה (כלומר, לא דנים מיד בטענות הערעור).

ערעור בזכות מוגש בסיומו של ההליך המשפטי (ערעור על פסק דין). הערעור יכול להתייחס לכל סוגיה במסגרת ההליך, ויכול להתייחס להחלטה ספציפית או מספר החלטות שונות שניתנו לאורך ההליך.

ערעור ברשות ניתן להגיש גם במהלך ההליך המשפטי – על החלטות ביניים (כפי שיפורט להלן, לא על כל החלטת ביניים ניתן להגיש בקשת רשות ערעור). לרוב, בקשת רשות ערעור תתייחס להחלטת ביניים ספציפית.

לעיתים מתעורר קושי בסיווג ההחלטה – האם מדובר בפסק דין חלקי או החלטה אחרת. מצב זה יכול להתעורר כאשר בית המשפט מכריע בחלק מהטענות כבר במהלך ההליך המשפטי ובגין החלק שנותר ממשיכים לקיים התדיינות. במצב כזה בעל הדין לא תמיד יודע האם עליו להגיש ערעור על פסק דין בזכות או בקשת רשות ערעור. בעניין זה פסיקות בתי המשפט קבעו מבחנים אשר נועדו לסייע לבעל הדין להבין כיצד עליו לפעול (אם אתם לא יודעים אם במקרה שלכם צריכים להגיש ערעור על פסק דין בזכות או ערעור ברשות מומלץ להתייעץ עם עורך דין מנוסה בהגשת ערעורים).

חריגים: מאמר זה עוסק בעיקר על הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי או לבית המשפט העליון, ולכן יתכנו מצבים שבהם תתקלו שלאו דווקא יתאימו למה שנכתב עד כה. אחד מאותם מצבים הוא כאשר מערערים על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. במקרה זה על אף שמדובר בפסק דין, ולא החלטת ביניים, צריכים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. הנטייה היא לאשר בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות רק במקרים מצומצמים.

תוך כמה זמן הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי או העליון צריכה להתבצע?

עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 בוצע שינוי בכל הקשור למועדי הגשת ערעור בזכות או ערעור ברשות. בעניין זה תקנה 137(א) קובעת כך:

המועד להגשת הליך ערעור על החלטה הוא שישים ימים מיום שהומצאה.

תקנות סדר הדין האזרחי מגדירות "החלטה" כך:

"החלטה" – פסק דין, פסק דין חלקי וכל החלטה אחרת

כלומר, גם אם אתם מעוניינים להגיש ערעור על פסק דין (בזכות) וגם אם אתם מעוניינים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים – עליכם לעשות זאת תוך 60 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

בעבר היה שוני במועדי הגשת ערעור בזכות לעומת ערעור ברשות ונוצרו מצבים שהם בעלי דין הגישו בקשת רשות ערעור במקרה שהיה עליהם להגיש ערעור, ובמקרים הפוכים, הגישו ערעור בזכות בשעה שהיה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור. המקרה השני היה מקרה בעייתי במיוחד מכיוון שבמצב כזה בתי המשפט היו דוחים את הערעור. בעת דחיית הערעור בעל הדין כבר לא יכול היה להגיש בקשת רשות ערעור ולכן לא היה באפשרותו להלין על ההחלטה השיפוטית ממנה הוא לא היה מרוצה.

עם מצב זה מתמודדת עתה תקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת כך:

הוגשה בקשה לרשות ערעור במקום שהמבקש רשאי לערער בזכות, רשאי בית המשפט לדון בבקשה כבערעור, בתנאים שיורה; הוגש ערעור בזכות במקום שבו היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור, רשאי בית המשפט לדון בערעור כבקשת רשות ערעור ולתת הוראות לפי העניין;

מצבים בהם הגשת ערעור אינה אפשרית

צריכים לבצע אבחנה בין פסק דין לבין החלטה אחרת. פסק דין זו החלטה סופית שמסיימת את ההליך. החלטה אחרת זו החלטת ביניים שניתנת במהלכו של ההליך, ואינה מסיימת את כל ההליך. בעוד שעל פסק דין הגשת ערעור אפשרית בזכות (ללא קבלת רשות מבית המשפט), על החלטת ביניים ניתן להגיש ערעור רק אם ניתנה קודם רשות מבית המשפט, ולכן קוראים להליך בקשת רשות ערעור (בר"ע).

יחד עם זאת, ישנה רשימה של מקרים בהם לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי או לבית המשפט העליון, אלא חייבים להמתין עד לסיומו של ההליך וקבלת פסק דין על מנת להגיש ערעור. באופן מפתיע חלק ניכר מעורכי הדין לא מכירים הוראות אלה או שוכחים להתייחס אליהן, דבר שמוביל להליכי בקשת רשות ערעור רבים שנדחים על הסף, מבלי לבקש את תגובת הצד שכנגד.

המקרים בהם לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור קבועים בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009:

1. החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים (להלן בצו זה – כתבי טענות);
2. החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק, למעט החלטה שמשמעותה שלילת האפשרות לפתוח בהליך;
3. החלטה בנוגע להיקף כתבי טענות;
4. החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך, למעט החלטה שהדיון יישמע במפוצל או שיתקיים דיון נפרד בתביעה שכנגד ובהודעה לצד שלישי;
5. החלטה בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים, ושאלות המוצגות לעדים לרבות קבלה או דחייה של התנגדות בעניין זה, למעט החלטה על דחיית בקשה לזמן עד או להגיש ראיה, או החלטה בעניין בקשה לעדות מוקדמת;
6. החלטה בעניין סדר הבאת עדויות ואופן הגשת עדויות, למעט החלטה בעניין מתן עדות מחוץ לכתלי בית המשפט, ובכלל זה בהיוועדות חזותית;
7. החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה;
8. החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו;
9. החלטה ליתן רשות להגן ולקבל התנגדות לביצוע שטר או התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;
10. החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון.

הגשת ערעור על פסק דין על ידי מי שאינו מיוצג על ידי עורך דין

גם אדם שאינו מיוצג על ידי עורך דין יכול להגיש ערעור או בקשת רשות ערעור (אם כי הדבר בהחלט לא מומלץ לאור העובדה שמרבית האנשים אינם משפטנים ואינם בקיאים בהוראות הדין והפסיקה הרלוונטית על מנת להגיש ערעור על פסק דין, ומשכך הערעור יכול להדחות מטעמים טכניים).

על פי הוראות הרשות השופטת בעניין הגשת ערעור אדם שאינו מיוצג יכול להגיש ערעור דרך מזכירות בית המשפט.

בית משפט השלום – מגיש שאינו מיוצג על ידי עורך דין רשאי להגיש את כתב הערעור בכל אחד מבתי משפט השלום במחוז.

בית המשפט המחוזי – מגיש שאינו מיוצג על ידי עורך דין רשאי להגיש את כתב הערעור רק בבית המשפט בו מוגש הערעור.

צירוף ראיות חדשות בשלב הערעור

ערכאת הערעור מתבססת על הראיות שהוגשו לבית המשפט אשר בחן את התיק לגופו של עניין. ברובם המוחלט של המקרים ערכאת הערעור לא תדון בראיות שלא הוגשו והתקבלו כדין על ידי הערכאה הדיונית. ניסיון "להגניב" ראיות חדשות במסגרת הודעת הערעור יוביל ברוב המקרים למחיקת אותן הראיות וחיובו של בעל הדין שעשה זאת בהוצאות משפט.

על מנת להגיש ראיות חדשות בשלב הערעור ניתן להעזר בתקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת כך:

בעל דין אינו רשאי להגיש ראיות חדשות לבית המשפט שלערעור; ואולם בית המשפט רשאי להתיר הגשת ראיות חדשות אם שוכנע שהן עשויות להשפיע על תוצאות הערעור וכן שמתקיים אחד מאלה:

(1) לא היה ניתן לאתר את הראיה בשקידה סבירה ולהגישה בערכאה הראשונה במועד המתאים לכך;

(2) הגשת הראיה דרושה כדי למנוע עיוות דין.

כלומר, אם אתם מעוניינים להגיש ראיות חדשות בשלב הערעור עליכם להגיש בקשה מתאימה לפני הגשתן של הראיות בפועל.

זניחת טענות לאחר הגשת ערעור על פסק דין

בעל דין שמגיש ערעור חייב לפרט בהודעת הערעור את טענותיו. אם ערכאת הערעור תורה על הגשת סיכומים בשלב הערעור על בעל הדין לחזור על כל הטענות שעל בסיסן הוא רוצה שינתן פסק דין (חשוב לדעת שישנו הבדל בין תשובה לערעור לבין סיכומים בערעור). אם במסגרת הודעת הערעור נכתבה טענה מסוימת אך בעל הדין לא ציין אותה במסגרת סיכומיו, יראו בו כמי שזנח את הטענה, ובית המשפט לא יהיה חייב לדון בה.

בעניין זה ראו לדוגמה פסק דין של בית המשפט העליון בעניין ע"א 1501/05 זאב כהן נ' מנהל מס שבח תל אביב, בו נפסק, בין היתר, כך:

כתב הערעור צריך לכלול על כן את עיקרי הטענות שכן "טענה שנטענה בכתב טענות, אך לא הועלתה לפני בית המשפט בסיכומים, דינה כדין טענה שנזנחה והשופט אינו חייב לדון בה" (ראו זוסמן, בעמ' 512 וכן ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה, פ"ד מז (1)311).

האם הגשת ערעור על פסק דין מאפשרת למערער לא לקיים אותו?

התשובה לכך היא שלילית. כל עוד פסק הדין לא בוטל בעל הדין כנגדו ניתן פסק הדין חייב לקיים את האמור בו. ערעור או בקשת רשות ערעור אינם מעכבים את ביצועו של פסק הדין או החלטת הביניים, ובמקרה שבעל הדין אינו מקיים את הקבוע בפסק הדין ניתן לפנות ללשכת ההוצאה לפועל.

עניין זה קבוע בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת כך:

(א) הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין צריכים להגיש בקשה נפרדת לעיכוב פסק הדין. בדרך כלל בית המשפט יעכב את ביצועו של פסק הדין אם בעל הדין יראה שיגרם לו נזק גדול מאוד, שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם פסק הדין לא יעוכב (לדוגמה: אם פסק הדין קובע שיש להרוס בית, אם פסק הדין לא יעוכב לא ניתן יהיה להחזיר את הבית לקדמותו אם הוא יהרס). כמו כן, בעל הדין צריך להראות שיש סיכויים טובים לערעורו להתקבל.

שאלות נפוצות בעניין ערעור על פסק דין