הגשת תלונה במשטרה – באילו מקרים היא לא תהווה עילה לתביעה?

חוק איסור לשון הרע קובע באילו מקרים ניתן להגיש תביעת לשון הרע, ועל כך כתבתי בהרחבה בעבר. שני התנאים העיקריים הם שהפרסום הפוגעני יעמוד בהוראותיו של חוק איסור לשון הרע, ושהפרסום יגיע לרבים (תפוצה רחבה יותר תזכה, לרוב, בפיצוי כספי גבוה יותר). הגשת תלונה במשטרה אכן עשויה לעמוד בתנאים אלה.

הגשת תלונה במשטרה זוכה למעמד מיוחד הן מכוח חוק איסור לשון הרע והן מכוח פסיקות בתי המשפט. יחד עם זאת, ככל שמתברר במסגרת ההליך המשפטי שהנתבע הגיש תלונה כוזבת במשטרה הוא עשוי לשלם פיצוי כספי משמעותי לנפגע.

עורך דין אדי בליטשטיין עוסק מזה למעלה מעשור בייצוג תובעים ונתבעים בנושא הגשת תלונה למשטרה. שוקלים הגשת תביעה בנושא זה? צרו קשר עם משרדנו.

הגנה על הגשת תלונה במשטרה מכוח חוק איסור לשון הרע

סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע קובע כך:

הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה.

הגשת תלונה זוכה, לרוב (אך לא תמיד), להגנה מכוח סעיף זה, מכיוון שהגשת תלונה במשטרה מהווה הגשת תלונה לרשות המוסמכת לחקור בעניין בגינו מוגשת התלונה.

שימו לב לשתי סוגיות מהותיות בעניין זה:

1. הגנה זו לא תחול כאשר מדובר על הגשת תלונה כוזבת למשטרה. תלונה כוזבת, כאשר אין מחלוקת שמגיש התלונה ידע שאין בה אמת, שוללת את תום ליבו של מגיש התלונה. כלומר, כאשר מוגשת תלונה כוזבת במשטרה ניתן להגיש תביעת לשון הרע.

2. שימו לב לסוף סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. הגשת תלונה זוכה להגנה מכוח סעיף זה, אך אם מגיש התלונה יפרסם ברבים את התלונה, את תוכנה או שהיא הוגשה, הגנת הסעיף לא תחול, והמפרסם יהיה חשוף לתביעת דיבה.

כמובן ישנן טענות הגנה רבות נוספות שניתן להיעזר בהן כדי להדוף תביעת לשון הרע.

הגנה על הגשת תלונה במשטרה מכוח פסיקת בית המשפט

לאחרונה ניתן פסק דין מעניין של בית המשפט המחוזי אשר דן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (ע"א 16257-05-19 יהודה אבירם נ' רן לוין ואח', פסק דין מיום 7.4.2020).

במקרה זה נגנב אופנוע ובו פנקס צ'קים חדש (שניהם שייכים לאותו אדם). לאחר זמן מה פנה לבעל האופנוע עורך דין אשר ייצג אדם אחר, אשר החזיק באחד מהצ'קים (על סך 9000 ש"ח) ודרש את פרעונו.

בעל האופנוע הבהיר לעורך הדין שמדובר בצ'קים שנגנבו והוא לא מתכוון לפרוע את הצ'ק. עורך הדין ניסה לגבות את סכום הצ'ק באמצעות הליכי הוצאה לפועל. בעקבות כך בעל האופנוע הגיש תלונה במשטרה ותלונה נוספת ללשכת עורכי הדין. בתלונות ייחס בעל האופנוע לעורך הדין והלקוח שלו שימוש במסמך מזוייף והחזקת רכוש גנוב.

במסגרת הערעור עלתה השאלה האם הגשת תלונה במשטרה במקרה זה מהווה לשון הרע, וכן, האם דינה של הגשת תלונה במשטרה זהה להגשת תלונה ללשכת עורכי הדין.

בעניין זה בית המשפט המחוזי פסק כך (שימו לב להתייחסות לעניין תום הלב):

לדעתי, וכך אני פוסקת, הפניה למשטרה עם חשד שמא יש בהתעקשותם  של רוסו ושל עורך דינו להפרע מהשיק, על אף שהיה עליהם לדעת כי הוא גנוב, היא פניה שאין להכלילה בעוולות הוצאת לשון הרע. מכיוון שמדובר בתלונה לרשות מוסמכת האמונה על בירור הפרטים לאשורם, הדעת נותנת כי לא נדרוש מן המתלונן לעמוד ברף גבוה של וודאות; כך בנוגע לתלונה עצמה וכך בנוגע למכתב התשובה שנשלח לרשות המוסמכת.

נוכל אפוא לקבוע כי משלוח מכתב התשובה למשטרה – המצטרף כאמור לתלונה שהוגשה כחודש מוקדם יותר – נעשה בתום לב, גם לפי המבחן האובייקטיבי: אין מדובר ב"חזרה עיקשת וחסרת בסיס על תלונה שהוכחה כבר כמוטעית"; המערער לא הפריז "בדיווחו למשטרה הפרזה רבה בתיאור חשדותיו עד כדי שלילת תום-לבו"; וכמו כן, המדובר הוא ב"חשד סביר" בהתאם לנסיבות בהן מתעלמים המשיבים מגניבת הפנקס, וחשדם איננו מתעורר לאור תפקידו של צד ג' בהמצאת השיק למשיב 2 ומהעובדה שהשיק נעדר חתימת הסבה.

ברי כי מסקנתי לא תשתנה גם אם נניח כי התעלמותו של המשיב 2 מאזהרותיו של המערער בדבר גניבת פנקס השיקים איננה חורגת ממתחם הסבירות, לפי המקובל בשגרת יומו של עורך דין (ראו למשל: פט' עמ' 5 שו' 16—35; עמ' 10 שו' 32 – עמ' 11 שו' 24  [בהליך קמא]); שכן עניינינו בסבירות התנהלותו של המערער, שאיננה תלויה בהכרח בסבירות התנהלות המשיב 2.

הגשת תלונה ללשכת עורכי הדין

במקרה זה בית המשפט המחוזי פסק כי הגשת תלונה ללשכת עורכי הדין אין דינה כמו הגשת תלונה במשטרה, וכי במקרה זה מדובר בלשון הרע המזכה בפיצוי כספי:

אני סבורה כי אבירם כן הוציא לשון הרע כנגד לוין בפנייתו ללשכת עורכי הדין. אין לשכת עורכי הדין רשות חוקרת חשדות. חשד שבשל שרוסו מעורב בעסקת הגניבה, ללא כל ביסוס ראייתי (ודוק: בית משפט קמא קבע, שאין הוא מאמין לאבירם כי המשטרה העלתה לפניו חשד כזה)  הוא בלתי מבוסס, ובוודאי איננו מספיק כדי להגיש תלונה כנגד עורך דינו כמעורב בגניבת הרכב

חשוב להדגיש שבמקרים אחרים הגשת תלונה ללשכת עורכי הדין זכתה להגנה והנתבעים לא חוייבו בפיצוי כספי, ולכן כל מקרה יש לבחון לגופו של עניין.

לסיכום

הגשת תלונה במשטרה נועדה על מנת להגן על האזרח מפני עבירות פליליות ולא ככלי לניגוח אזרחים חפים מפשע. כל אחד יכול להגיש תלונה במשטרה בכל שעה, והמשטרה מחוייבת לקבל את התלונה. עניין זה מנוצל לעיתים לרעה, ואנשים רבים מגישים תלונות שווא משום שהם יודעים שהמשטרה עשויה לחקור את העניין, לזמן את האדם כנגדו הוגשה התלונה, ובמקרים קיצוניים אפילו לנקוט נגדו בהליכים פליליים.

הגשת תלונות כוזבות נפוץ במיוחד בעת הליכי גירושין, כאשר האישה (לעיתים בעצת עורך דינה) מגישה אינספור תלונות שווא למשטרה.

הגשת תלונה במשטרה יכולה להתקבל בבית המשפט כלשון הרע ולהוביל לקבלת פיצוי כספי גבוה מאוד. יחד עם זאת, חייבים להכיר את ההגנות שנקבעו בחוק איסור לשון הרע ובפסיקות בתי המשפט בעניין תלונות שווא במשטרה. לא מדובר בתביעות פשוטות ולא תמיד השופטים ממהרים לפסוק פיצוי כספי.

על מנת לקבל פיצוי כספי משמעותי צריכים להוכיח בבית המשפט שהמתלונן ידע מראש שמדובר בתלונה כוזבת, ובכך ניתן יהיה לשלול את תום ליבו ולמנוע ממנו את ההגנה הקבועה בחוק.

שאלות נפוצות בעניין הגשת תלונה במשטרה