דוגמא לכתב הגנה – תביעה מסחרית – חוזית עם נזקים כספיים

דוגמא לכתב הגנה יכולה לסייע לכם מאוד להבין כיצד לנסח כתב הגנה לפני תקנות חדשות. יחד עם זאת, חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין תביעות מנוסה לפני ניסוח והגשת כתב הגנה, במיוחד כאשר מדובר במחלוקות העוסקות בסכומי כסף משמעותיים.

יש שוני בין ניסוח כתב הגנה בתביעה בסדר דין מהיר (ישנם מסמכים נוספים שצריכים לצרף לכתב התביעה כמו תצהיר, רשימת מסמכים ורשימת עדים) לבגין תביעה בסדר דין רגיל.

בנוסף, יש שוני במועדי הגשה. הגשת כתב הגנה תוך 60 ימים ממועד קבלת כתב התביעה רלוונטית רק לתביעות בסכום העולה על 75 אלף שקלים. לעומת זאת הגשת כתב הגנה בתביעה בסדר דין מהיר תתבצע תוך 45 ימים ממועד קבלת כתב התביעה. דוגמא לכתב הגנה שתוצג בהמשך רלוונטית לתביעה בסדר דין רגיל.

שוני נוסף הוא שלכתב הגנה בסדר דין רגיל אין צורך לצרף מראש את כל המסמכים והראיות שיש ברשותכם. את כל הראיות יש להגיש עם תצהיר עדות ראשית (לאחר שהמסמכים מגולים לצד שכנגד במסגרת תצהיר גילוי מסמכים כללי).

לעומת זאת, לכתב הגנה בסדר דין מהיר יש לצרף את כל המסמכים הרלוונטיים לתביעה. מסמכים שלא צורפו לכתב הגנה לא תוכלו לצרף בהמשך אלא אם תקבלו רשות מבית המשפט.

דוגמא לכתב הגנה זו כתובה בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי. כדאי מאוד להכיר את הוראות התקנות אחרת לא תצליחו לנצח תביעה אזרחית בעצמכם.

דוגמא לכתב הגנה

בית משפט השלום                                                                                                                   ת"א __________
תל אביב – יפו

בעניין:

התובע:                              שם ושם משפחה, ת"ז: _______________
                                        רח' __________, עיר
                                           טל': ___________         
                                           ע"י ב"כ עו"ד ____________                                                                                      נ   ג   ד

הנתבעים:                         1. שם ושם משפחה, ת"ז: _____________
רח' _________, עיר
                                           טל': ____________________
                                           ע"י עוה"ד אדי בליטשטיין (מ.ר. 60023) – באמצעות ייפוי כוח המוגבל לכתב ההגנה
                                           רח' ההגנה 13, ראשון לציון (מגדל ירון מילר, משרד 501)      
                                           טל': 03-6427876; פקס: 077-4704697

תאריך המצאת כתב התביעה: לא הומצא כדין      
מועד אחרון להגשת כתב ההגנה: 18.12.2022

כתב הגנה

בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 16.11.2022, הנתבע מתכבד בזאת להגיש כתב הגנה מטעמו.

כמו כן, בהתאם לאותה החלטה הנתבע מגיש מחדש, ביחד עם כתב הגנה זה, את בקשתו לקבוע כי המצאת כתב התביעה לא בוצעה כדין וכי לבית המשפט הנכבד אין סמכות לדון בתביעה זו.

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת לדון תחילה בבקשה, להכריע בה, ולקבלה, טרם המשך ניהול הליך זה, וכן, להשית על התובע הוצאות משפט מיוחדות בגין טרחת השווא הכרוכה בהגשת כתב הגנה (ראו סוף החלטת בית המשפט הנכבד מיום 16.11.2022).

ההדגשות לא במקור אלא אם כן צוין אחרת.

טענות מקדמיות – סילוק על הסף

א. סילוק על הסף עקב אי ביצוע המצאה כדין וחוסר סמכותו של בית המשפט הנכבד לדון בתביעה זו

1. מטעמי זהירות בלבד, בנוסף על הבקשה הנפרדת המוגשת ביחד עם כתב ההגנה בעניין זה, מובהר בתמצית כי כתב התביעה לא הומצא לנתבעים כדין, אלא הומצא לקרובי משפחתו של הנתבע 1, בשתי כתובות שונות שאינן הכתובת אותה ציין התובע בכותרת כתב התביעה ככתובת הרלוונטית לנתבעים. הנתבע 1 אינו מתגורר עם אותם קרובי משפחה ואף לא שהה איתם בזמן המצאת כתב התביעה. הנתבע 1 הוא אזרח אמריקאי אשר שהה למשך פרק זמן קצר בישראל לרגל חופשה בזמן מסירת כתב ההגנה לקרוביו, ואין לו או לנתבעת 2 נציגים המורשים לקבל בשמם כתבי בי דין.
2. יתרה מזאת, לבית משפט נכבד זה אין כלל סמכות לדון בתביעה זו, ובעניין זה ראו פסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה ברע"א 3774/22 תרו תעשיה רוקחית נ' משה הייט (פורסם בנבו, 25.10.2022).

ב. התביעה קנטרנית וטורדנית ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט

• עסקינן בתביעה שהחלה בשותפות משנת 2016, אותה התובע הפר, וזאת על פי הודאתו. התובע השתהה, והגיש את תביעתו סמוך למועד ההתיישנות. חזקה היא שבעל דין אינו ישן על זכויותיו ואילו התובע היה מאמין באמת כי הנתבעים חייבים לו סכום כלשהו הוא היה מגיש את תביעתו לפני שנים רבות. תביעה זו היא דוגמה קיצונית לשימוש לרעה בהליכי משפט. בנסיבות אלה בית המשפט מתבקש להורות על סילוקה של התביעה מכוח תקנות 41(א)(1), 41(א)(2), 41(א)(4), 42, 43.
• בכל מקרה אין לתובע טענות כלשהן ביחס לנתבעת 2, ודי בכך כדי לדחות את התביעה נגדה.

ג. כתב התביעה אינו ערוך כדין – לכל הפחות יש להורות על תיקונו

• עיון בכתב התביעה מגלה כי הוא אינו עומד בהוראות תקנות 9(ד), 11 לתקנות, שכן, החלק השני בכתב התביעה באורך 3 עמודים (במקום 2 עמודים בלבד), והוא כולל פרטים שאינם מותרים לפי תקנה 11.
• בעניין זה החלק הרלוונטי בתקנה 9(ד) לתקנות קובע כך:

חלקו השני של כתב הטענות לא יעלה על שני עמודים וחלקו השלישי לא יעלה על תשעה עמודים אם הוגש לבית משפט שלום, ובהתאמה על שלושה ושנים עשר עמודים אם הוגש לבית משפט מחוזי; "

• יודגש, גם בית המשפט העליון, ובתי משפט אחרים, קבעו כי יש לפרש את תקנה 9(ד) בצורה דווקנית.
• כך לדוגמה נקבע על ידי בית המשפט העליון בבש"א 433/21 מיכה לוי נ' יצחק לוי ואח' (פורסם בנבו, 26.1.2021):

"תקנות סדר הדין החדשות מבקשות אפוא בין היתר "למגר את התופעה של שימוש מרובה בניירת מעל ומעבר לנדרש, באופן המקשה לאתר את השאלות השנויות במחלוקת ומביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר ולהתשת הצד שכנגד שלא לצורך" (ראו, דברי ההסבר לתקנות, בעמ' 12). בהתחשב בכך הוגבל במסגרתן, בדרך של קציבת מספרי עמודים מקסימלי, היקף כתב הגנה, כתב תביעה וכתב תשובה  (תקנות 9(ד) ו-18(ב) לתקנות)."

• כך לדוגמה נקבע על ידי בית המשפט העליון בער"א 5257/21 SKS Holdings LLC נ' עמיטק ניהול ופיתוח נכסי נדל"ן (פורסם בנבו, 19.8.21):

"תחימת היקף כתבי הטענות בפרט נועדה "למגר את התופעה של שימוש מרובה בניירת מעל ומעבר לנדרש, באופן המקשה לאתר את השאלות השנויות במחלוקת ומביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר ולהתשת הצד שכנגד שלא לצורך" (הדברים נאמרו אמנם ביחס לתקנה 9(ד) לתקנות שעניינה בהיקף כתבי הטענות המוגשים לערכאה הדיונית, אולם הם יפים גם לענייננו(."

1. כך לדוגמה נקבע על ידי בית המשפט השלום בבת ים בת"א 1834-03-21 מרכז שיבננדה ליוגה וודנטה (ע"ר) נ' תמר בנטל ואח' (פורסם בנבו, 17.10.2021): "כמו כן, ובלא קשר לבקשה, אורכו ומבנהו של כתב התביעה אינם תואמים את הוראות סעיף 9(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט–2018. התובעות יגישו כתב טענות המתאים להוראות התקנות מבחינת האורך והמבנה עד למועד שנקבע לתשלום העירבון. לא יעשו כן תימחק התביעה."

תמצית טענות ההגנה

1. התובע חתם על הסכם שותפות עם הנתבעים, ולא הסכם למתן הלוואה בלבד. הדבר עולה במפורש גם מנספח 4 לכתב התביעה בו מציין ב"כ התובע שוב ושוב שמדובר בהסכם שותפות ושהתובע היה שותף של נתבע 1. הדבר ברור כשמש גם מסעיפי ההסכם עליהם מסתמך התובע בכתב התביעה.
2. התובע הוא זה שהפר את ההסכם בין הצדדים, והדבר עולה באופן מפורש מהתכתבויות הוואטסאפ שצירף התובע לכתב התביעה (נספח 3), בהן הודה התובע, עוד בשנת 2018, שהוא "לא תורם שום דבר _____" (הנתבעת 2), ושלדעתו של התובע "אני חושב שיהיה יותר נכון למצוא שותף שגם יכנס במקומי". עוד הוסיף התובע כי ידוע לו שהוא הפך "כנטל על ______" (כל הציטוטים מעמוד 46 לכרך הנספחים לכתב התביעה).
3. כבר בשלב זה ברור כי בפנינו הודאת בעל דין לכך שהתובע הוא זה שהפר את ההסכם עם הנתבעים.
4. יתרה מזאת, התובע לא יכול לתבוע "השבת הכספים" אשר לא הועברו לרשות הנתבע 1, בסך כולל של 62,399$" (סעיף 13 לכתב התביעה) שכן הוא מעולם לא העביר לנתבע 1 סכום שכזה. עיון בנספח 2 לכתב התביעה יגלה חשבוניות שונות ששולמו לגורמים שונים עוד טרם חתימת ההסכם בין הצדדים. ככל שסבור התובע שהוא זכאי להשבת הסכומים, עליו לפנות לגורמים להם הוא שילם. בכל מקרה, התובע לא זכאי לתשלום כלשהו מהנתבעים עקב הנזקים שהוא יצר להם.
5. מעולם לא בוצעה העברת מניות שכן התובע לא עומד בתנאי ההסכם (ראו סעיפים 8.1, 8.2.8). בנסיבות אלה לא ניתן לטעון כי הנתבעים הפרו את ההסכם בצורה כלשהי.

טיעונים לעניין הסעד המבוקש

1. תביעת התובע מבוססת על "השבה". לשיטת התובע על הנתבעים להשיב לו 62,399$, אותם העביר לנתבע 1 (סעיף 13 לכתב התביעה). כאמור לעיל, התובע מעולם לא העביר לנתבע 1 סכום זה, ומשכך הנתבע 1 כלל אינו חייב "להשיב" לתובע סכום זה. התובע מודה בכך בסעיף 40 לכתב התביעה.
2. מכיוון שהתובע ביסס את תביעתו רק על "הפרות חוזה מצד הנתבע" (פרק ח' לכתב התביעה), בפנינו רק עילות ביטול אפשריות וסעדים מכוח דיני החוזים.
3. דא עקא, לא רק שהנתבעים לא הפרו את ההסכם עם התובע, אלא שהתובע הפר את ההסכם עם הנתבעים, וגרם לנתבעים לנזקים אדירים שהובילו למצב שבו הנתבעת 2 על סף סגירה.
4. בנסיבות אלה לא רק שהתובע לא זכאי לקרן החוב אלא שהוא גם לא זכאי לריביות.

פירוט העובדות המשמשות יסוד לכתב ההגנה

• הנתבע 1 הוא יזם אשר עזב בשנת 2014 את ישראל ומתגורר מאז בארה"ב, ונכון להיום הוא אזרח ארה"ב. בין הנתבע 1 לתובע הייתה הכרות וחברות רבת שנים. משכך, עוד בתחילת שנת 2016 הנתבע 1 יצר קשר עם התובע ועניין אותו בהקמת מיזם משותף (אשר זכה בסופו של דבר לשם _______– הנתבעת 2) אשר מהותו יצירת קשר בין לקוחות לבין ___________.
• המיזם קרם עור וגידים והתובע הסכים להיות בו שותף, ואף להשקיע 60 אלף דולר תמורת 49% ממניות הנתבעת 2. התובע בחר את עורך הדין אשר ניסח את ההסכם בין הצדדים. ניתן להיווכח בכך בקלות שכן, נספח 2 לכתב התביעה כולל חשבון עסקה (ולא חשבונית מס/קבלה המעידים על תשלום בפועל על ידי התובע בגין שירותים אלה) מטעם אותו עורך דין שניסח את ההסכם (ראו את שם משרדו של עוה"ד שבחר התובע בכל עמוד להסכם – מעל חתימת הנתבע 1).
• התובע מעולם לא קיים את הפרוצדורה הקבועה בהסכם לצורך העברת המניות. יתרה מזאת, במשך שנים הוא כלל לא דרש לקבל את המניות בפועל (ראו נספח 3 לכתב התביעה), שכן הוא ידע שהוא יצר נזקים אדירים העולים בהרבה על סכום השקעתו הראשונית. רק לאחר שהתובע הודה בפני הנתבע 1 שהוא הפך "כנטל" הוא החל להעלות טענות סרק בדבר הפרת חוזה (מוכחשת) על ידי הנתבע 1.
• התובע אף העביר לכאורה כספים רבים לצדדים שלישיים עוד לפני חתימת ההסכם (השוו עם שמות ומועדי ביצוע התשלום המפורטים בנספח 2 לכתב התביעה). בשלב זה התובע דורש מהנתבעים "השבה" של סכומים אלה, אך ברור שהנתבעים אינם חייבים להשיב את מה שכלל לא קיבלו, ובכל מקרה, התובע הוא זה שהפר את ההסכם בין הצדדים ומשכך לא זכאי להשבה כלשהי (על כך להלן).
• יתרה מזאת, עיון בנספח 2 יגלה כי התובע צירף מסמכים שאינם מעידים על תשלומים שהוא ביצע בפועל. כך לדוגמה ניתן למצוא במסגרת נספח 2 "חשבון עסקה", "דוח פירוט חיובים לחשבונות עסקה", מסמכים שונים מבנק לאומי (לא בכדי מסמכי בנק לאומי הוגשו באיכות ירודה וקשה מאוד להבין מה כתוב בהם). אלה אינם מעידים כלל על ביצוע העברת כספים בפועל על ידי התובע (השוו מסמכי בנק לאומי עם כותרת "הנדון: הודעה על בצוע פעולה כספים בק"ע יבוא שירותים", לבין מסמכים שכלל לא כוללים כותרת זו ואינם מעידים כלל על ביצוע העברת הכספים).
• יתרה מזו, התשלומים בוצעו זמן רב טרם חתימת ההסכם והתובע ציין כי התשלומים הם "בגין יבוא שרותים". כך או כך, גם לפי מסמכים אלה התובע אינו מגיע ל-$62,399.
• בשלב הקמת המיזם הנתבע 1 התגורר בארה"ב והתובע בישראל. הנתבע 1 הציע לתובע לעבור להתגורר בארה"ב, ואף הציע לו להתגורר עמו בשלב הקמת המיזם על מנת להקל עליהם לפעול ביחד לצורך הקמת המיזם.
• התובע דחה את הצעת הנתבע 1 ובחר להתמקד בעסקי הנדל"ן שיש לו בישראל.
• עוד לפני החתימה על ההסכם בין הצדדים, הנתבע 1 טרח לפתוח חשבון בנק על שם הנתבעת 2, והעביר את שם המשתמש והסיסמה לצורך הכניסה לחשבון לתובע, עוד בתאריך 14.9.2016. שם המשתמש והסיסמה לא שונו על ידי הנתבע 1.

נספח 1:              תצלום מסך מהתכתבות הוואטסאפ בין התובע לנתבע 1 בה רואים שהנתבע 1 העביר שם המשתמש והסיסמה לחשבון הבנק של הנתבעת 2.

• די בכך כדי להעלות תהיות בדבר דרישת התובע לקבל נתונים בדבר מצבה של החברה (ראו לדוגמה סעיף 43 לכתב התביעה), והדבר מספיק לצורך דחיית הדרישה.
• התכתבות וואטסאפ זו גם מדגישה מדוע התובע בחר לצרף לכתב תביעתו התכתבויות וואטסאפ אשר מתחילות בסוף נובמבר 2018 (נספח 3), שכן, התובע מנסה להסתיר את מחדליו לאורך השנים 2016-2018, וכי דווקא הנתבע 1 עשה את העבודה הכרוכה במיזם. לא כך נוהג בעל דין המעוניין בחקר האמת, ודי בכך כדי להעיד על חוסר תום ליבו של התובע.
• ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 21.12.2016, ועל אף שהוא נערך על ידי עו"ד (אותו בחר התובע), ניכר גם לעין חסרת השכלה משפטית שהמסמך הוא לכל היותר טיוטה לא סופית. ניתן לראות זאת עקב סימני מהדורה המופיעים בצידו הימני של ההסכם ומחיקות של חלק מהסעיפים (ראו לדוגמה עמוד 2 להסכם ו/או סעיפים 12.11.8, 13.7.3).
• ככל הידוע לנתבע 1, גם הנספחים המוזכרים בהסכם בין הצדדים (ראו לדוגמה סעיף 3 להסכם) לא צורפו מעולם (וגם התובע לא טרח לצרפם לכתב התביעה).
• זמן לא רב לאחר חתימת ההסכם התברר כי התובע לא עושה דבר לצורך קידום המיזם. "תרומתו" הסתכמה בכתיבת "תוכנית עסקית" חובבנית וחסרה, אותה הנתבע 1 נאלץ לתקן ולשכתב.
• אם לא די בכך, מלבד 60 אלף דולר אותם העביר התובע בעיקר לצדדים שלישיים (עוד לפני חתימת ההסכם), הוא לא שילם כספים נוספים לצורך קידום המיזם. לאור התנהלות התובע, ומכיוון שהנתבע 1 ניסה בכל כוחו לשמור על המיזם בחיים, הנתבע 1 נאלץ לשלם מכיסו כ-135 אלף דולר. בשנת 2017: $4,560. בשנת 2018: $26,035. בשנת 2019: $57,627. בשנת 2020: $20,811.בשנת 2021: $16,371. בשנת 2022: עד כה כ-$8000.
• יתרה מזאת, הנתבע 1 השקיע אלפי שעות עבודה לצורך אפיון המיזם ועבודה עם חברה לפיתוח אפליקציה לטלפונים סלולריים, הכנסת תוכן לאפליקציה, QA Assurance עבור האפליקציה, יצירת תוכנית עסקית, יצירת תוכנית שיווק, הכנת מודל פיננסי, הכנת Pitch Deck, הכנת נאום ומצגות עבור משקיעים, שיתוף הצעה במאגרי משקיעים, כתיבת תנאי שימוש ותנאי הפרטיות, יצירת סרטוני תדמית, עבודות גרפיקה, ועוד. עבודה זאת, כשלעצמה, מוערכת במאות אלפי דולרים. עבור חלק מהמטלות נשכרו חברות שמלבד העבודה השוטפת מולן (אשר הצריכה זמן רב מאוד) הנתבע 1 שילם כספים רבים מכיסו.
• לעומת זאת, עיון בהתכתבויות הוואטסאפ אשר צירף התובע לכתב התביעה יגלה כי הוא הודה בכך שהוא לא תורם למיזם, אך הוא התעקש להשאר חלק מהמיזם, על אף הפרות ההסכם מצידו, במטרה לקבל את ריווחי החברה בעתיד. התובע הוא Free rider ולא יותר מכך.
• עיון בנספח 3 לכתב התביעה יגלה הודאות בעל דין רבות מטעמו של התובע לפיהן ברור לחלוטין שהמיזם לא היה בראש מעייניו, ושהוא זה שהפר את ההסכם מול הנתבעים. כך לדוגמה:

22:43, 4.12.2018: " הרבה זמן לא כתבתי בנושא ____. האמת התגעגעתי
…

בחיים כמו בחיים דברים לא הולכים תמיד לפי התכנון…
…

בגישה שלי הבנתי שגם אם אנחנו הולכים בדרך ובסופו של דבר לא מצליחים להרים את הדבר הזה אני עדין מרוצה ושמח על המהלך. גם אם אחרי 5 שנים יצאנו בלי אקזיט כי מעצם הלמידה וההתנסות בדבר כזה זה ילווה אותך לכל החיים ויקפיץ אותך שלב קדימה. ראיתי אותך בתור שותף מתאים. מה אני גם יזם במהותי ולכן התחום עניין אותי.

נכנסתי לתחום עיוור לגמרי והגישה שלי היתה – לא משנה מה עובר בדרך, העיקר להתקדם. בסופו של דבר גם אם אני אגמור בסוף התהליך הזה עם 3% מניות ולא עם 15% זה בסדר כל עוד התקדמתי ולא נעצרתי לאורך הדרך….ואז אני לא יכולתי לבוא לידי בכלל ונהפכתי כנטל על _____דבר שמהתחלה אמרתי שאם יקרה אני לוקח צעד אחורה.

במוקדם או במאוחר זה קרה. לא יכלתי להגיש ______ את מה שהיא היתה צריכה. גם לוח הזמנים היה שונה לגמרי ממה שציפיתי ותכננו.

…
אני לא אשקר, הייתי רוצה להשאר _______ ולקדם אותה קדימה – אך אין ביכולתי בשום צורה כזו או אחרת. כרגע אני בסיטואציה שאני חייב אבל חייב לעבור דירה לקן משלי….אני בכל זאת חושב שמכיוון שאני לא תורם שום דבר ______ וככל שהזמן עובר אני כביכול מצפה לקבל תשואה כלשהי על הכסף…לכן אני חושב שיהיה יותר נכון למצוא שותף שגם יכנס במקומי, גם יעזור לך להעיף את _____ קדימה ______ תהיה במקום הרבה יותר בריא…אני יודע שאתה עובד בכל הכוח ואתה עובד לבד, לכן אני לא מפעיל שום לחץ.

…

לתפיסתי יכול להיות שבשלב מוקדם מאוד היינו עושים דברים אחרת לגמרי ואז הייתי ממשיך להיות חלק מלא ______. אבל נתתי לך לנהל את ההצגה וכחלק מזה חזרתי הביתה בשעות מאוחרות ונתתי את המקסימום שאני יכול. ברור שזה לא היה מספיק בשום צורה.

…

אני לא מתאים לדרך הזאת לצערי ולכן לקחתי צעד אחורה.

…

אני יודע שאתה יודע מה אתה עושה. ואני יודע שאתה משקיע בזה ותשקיע בזה את החיים שלך, באמת המון כספים שהוצאת ורואים שאתה הולך להעיף את הדבר הזה קדימה.

…

אין ספק שאתה עושה הכל נכון וזה מדהים."

הודאת בעל דין אלה נמצאות בעמודים 45-46, 48, 50, 51 לכרך הנספחים שצורף לכתב התביעה.

• די באמור לעיל כדי להבין שבין הכתוב בכתב התביעה לבין המציאות אין שום דבר במשותף. הדבר רק מדגיש עד כמה מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, ועד כמה התובע עושה שימוש לרעה בהליכי משפט.
• אם ננתח את האמירות של התובע נגלה את הדברים הבאים: א. התובע מודה שהוא הצטרף כשותף (הדבר גם עולה בצורה מפורשת מנספח 4 לכתב התביעה בו ב"כ התובע מכנה את התובע "שותף" ומתייחס ל"הסכם שותפות" (הכל באנגלית)); ב. התובע מודה כי היה נעלם לפרקי זמן ארוכים וכלל לא היה עסוק במיזם; ג. התובע מודה כי הפך להיות "כנטל"; ד. התובע הודה שגם ביחס לעתיד הוא לא יוכל לתרום דבר; ה. התובע הודה שהנתבע 1 עובד על המיזם לבדו; ו. התובע הודה שהנתבע 1 עושה הכל נכון ושהתובע יודע שהנתבע 1 שילם מכיסו כספים רבים.
• למרות הודאות בעל דין אלה, לפיהן ניתן ללמוד שהמיזם נכשל בגלל אי השקעה מצידו של התובע, עתה יש לתובע את העוז לדרוש מהנתבעים סכומים שהוא כלל לא שילם להם, ושבכל מקרה התובע כלל לא זכאי לקבל חזרה.

מי שהפר את הסכם ההתקשרות הוא התובע ולא הנתבעים

• סעיף 5 להסכם ההתקשרות עוסק ב"התחייבויות הצדדים". סעיף 5.1 קובע כך:

"הצדדים מתחייבים להשקיע מזמנם וכישוריהם לתפעולו הרציף והשוטף של העסק וכן לקידום ענייני העסק, כנדרש בהסכם זה, ולהימנע מכל מעשה או מחדל שיש בהם כדי לפגוע בעסק, בחברה ו/או בעסקיה, ומכל פעילות עסקית ו/או עבודה אחרת הנוגדים את האינטרסים של העסק;"

• סעיף זה הוא אותו סעיף בדיוק עליו מבסס התובע את תביעתו (סעיף 34 לכתב התביעה). די לעיין בסעיף זה כדי לגלות שבניגוד לטענות התובע הוא לא חתם על הסכם למתן הלוואה בלבד (סעיף 2 לכתב התביעה) משום שעל פי לשון הסעיף ההתחייבות חלה גם על התובע.
• כמו כן, התכתבויות הוואטסאפ אותן צירף התובע לכתב תביעתו מגלות כי הוא זה שהפר, בין היתר, סעיף זה בכך שהוא נטש את המיזם ו/או לא השקיע בו את הזמן הדרוש, דבר שהוביל לכך שהנתבע 1 נאלץ לשלם מכיסו סכומי כסף רבים.
• עתה טוען התובע כי הנתבע 1 הפר את ההסכם מכיוון שהנתבע 1 לא טרח לכאורה להעביר ו/או לרשום על שמו של התובע 49% ממניות החברה (סעיפים 10-11 לכתב התביעה).
• מדובר בטיעון לא פחות ממדהים מכיוון שהוא שגוי ומכיוון שהוא מציג פעם נוספת את חוסר תום ליבו של התובע.
• ראשית, התובע החל להלין על כך שהוא לא קיבל לכאורה 49% ממניות החברה רק לאחר שהוא שלח לנתבע 1 את הודעת הוואטסאפ הראשונה המהווה הודאת בעל דין על כך שהוא נטש את המיזם, וכלל לא תרם לו (הודאת בעל דין בדבר הפרת ההסכם מצידו של התובע). למעשה, עיון בתכתובות הוואטסאפ בין הצדדים מגלה כי הפעם הראשונה שבה התובע מציין בפני הנתבע 1, שהנתבע 1 לכאורה הפר את ההסכם איתו (כך לשיטת התובע) היא בתאריך 4.9.2019 (עמוד 71 לכרך הנספחים שצורף לכתב התביעה). קרי, במשך כמעט 3 שנים ממועד חתימת ההסכם לא הייתה לתובע שום טרוניה ביחס לנתבעים. זאת אומרת שטענת התובע היא טענה כבושה. בעניין זה בית המשפט העליון קבע כך:

"הכלל החל לעניינה של עדות כבושה הינו כי ערכה ומשקלה הראייתי של זו מועטים בשל החשד המתעורר באופן טבעי באשר לאמיתותה."

ראו: ע"פ 1645/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3.9.2009).

• התובע החל להעלות את טענתו אך ורק לאחר כשלוש שנים לאחר חתימת החוזה, אחרי שהוא שלח בתאריך 4.12.2018 הודעה המהווה הודאת בעל דין לכך שהוא זנח את המיזם והפר את ההסכם עם הנתבעים, ורק מתוך אסטרטגיה לפיה ההגנה הכי טובה היא התקפה. זה הסיפור בתביעת סרק זו.
• מעבר לעובדה שהתובע הוא זה שהפר את ההסכם עם הנתבעים הרי שהתובע לא קיים את הפרוצדורה הקבועה בהסכם לצורך העברת המניות, וכלל לא יכול לטעון בשלב זה שהנתבעים (או מי מיהם) הפרו את ההסכם איתו.
• סעיף 8 להסכם ההתקשרות מפרט על "עבירות המניות". סעיף 8.1 קובע כך:

"למען הסר ספק, פרק זה תקף לפני הקמת חברה וגם לאחריה. לאחר הקמת החברה, הפרק מדבר על העברת מניות החברה ואילו בהעברה טרם הקמת החברה, הפרק מדבר על העברת חלק בבעלות הכוללת בעסק."

•  סעיף 8.2.8 קובע כך (שני תנאים מצטברים לצורך כל העברת מניות):

"כל העברת מניות, תיעשה בכפוף לקיום שני תנאים כדלקמן:

8.2.8.1. הנעבר יחתום, טרם ביצוע ההעברה, על התחייבות כלפי החברה וכלפי בעלי המניות, לפיה יתחייב לקיים את כל התחייבויות המעביר על פי הסכם זה (כפי שישונה על ידי הצדדים מפעם לפעם, בהתאם להוראותיו) ו/או על פי כל הסכם אחר, בין המעביר לבין החברה, אשר יהיה בתוקף בעת ההעברה; וכן

8.2.8.2. הדירקטור/ים שמונו מטעם המעביר חתמו והעבירו לחברה מכתב התפטרות בלתי מותנה מתפקידם כדירקטור/ים. לאחר קבלת התפטרותם ולאחר ביצוע העברת המניות המוצעות, יהיה בעל המניות, החדש זכאי למנות דירקטור/ים במקום הדירקטור/ים שהתפטרו;"

• התובע כלל לא טען במסגרת כתב תביעתו שהוראותיו המצטברות של סעיף 8.2.8 התקיימו במקרה דנן, ודי בכך כדי לדחות את טענתו בדבר הפרת חוזה מצידו. למען הסר ספק, הנתבעים מתנגדים לכל הרחבת ו/או שינוי חזית מצידו של התובע, ובמיוחד בעניין זה.
• גם אם נניח שסעיף 8.2.8 להסכם לא קיים ו/או התובע קיים את הוראותיו (ואין כך הדבר), הרי שהתובע הסכים בהתנהגותו לכך שהנתבע 1 לא יעביר אליו 49% מהמניות (ראו סעיף 6 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973). כאמור לעיל, במשך שנים לא הייתה לתובע כל טרוניה בעניין זה (מכיוון שהוא ידע שהוא הפר את ההסכם עם הנתבעים), והדבר הועלה על ידו רק בסוף שנת 2019, וזאת לאחר שעוד בשנת 2018 התובע שלח לנתבע 1 הודעה המהווה הודאת בעל דין להפרת חוזה מצידו. 
• בנסיבות אלה חלות גם הוראות סעיף 11 לחוק החוזים, שכן התובע הסכים בהתנהגותו, שנמשכה שנים, לתנאי החוזה החדש, לפיו המניות לא יועברו אליו, וגם הנתבע 1, בהתנהגותו, הסכים לכך.
• מטעמי זהירות בלבד, גם אם יגיע בית המשפט הנכבד להחלטה לפיה הנתבע 1 הפר את החוזה מול התובע (עניין מוכחש מכל וכל) הרי שיש לקזז את מהסכומים המגיעים לכאורה לתובע את הכספים אותם נאלץ הנתבע 1 לשלם מכיסו לצורך כיסוי הוצאות המיזם, כמפורט לעיל.

סיכום הדברים עד כה

• כבר בשלב זה ברור כי תביעתו של התובע היא תביעת סרק, קנטרנית וטורדנית, המתארת "מציאות" שכלל לא התרחשה. למעשה, התובע "שכח" לציין בפני בית המשפט הנכבד שעוד לפני שהוא החל להאשים את הנתבע 1 בדבר "הפרת הסכם" (עניין מוכחש) הוא עצמו הודה שהוא הפר את ההסכם וכלל לא טרם לטובת המיזם.
• לתובע אין טענות כלשהן ביחס לנתבעת 2. לא נטען שהנתבעת 2 הפרה את ההסכם עם התובע, ומשכך לא ברור מה העילה המשפטית כנגדה, ובמיוחד כאשר תובע "השבה" עקב הפרת הסכם על ידי הנתבע 1 (עניין מוכחש).
• התובע הודה כי ידוע לו היטב שהנתבע 1 נאלץ להוציא מכיסו כספים רבים (בעקבות מחדלי התובע). דווקא הודאת בעל דין בעניין זה מדגישה את החוצפה הרבה שבהגשת כתב תביעה זה ודרישת כספים מהנתבעים. כספים שחלקם הלא מובטל כלל לא התקבלו אצל הנתבעים, ומשכך הם כלל לא חייבים להשיבם.
• יתרה מזאת, גם את הכספים המעטים שהתקבלו אצל הנתבעים מהתובע, אין הנתבעים חייבים להשיבם, שכן, התובע יצר לנתבעים נזקים רבים עקב הפרת ההסכם על ידו.
• מטעמי זהירות בלבד, אם בית המשפט יסבור אחרת, הרי שיש לקזז את הכספים שמגיעים לתובע (עניין מוכחש) מהכספים אותם שילם הנתבע 1.
• די באמור לעיל כדי לדחות את התביעה על הסף ו/או לגופה.

התייחסות לסעיפי כתב התביעה

• מוכחש האמור בסעיפים 1-4 ופסקאות המקדימות לסעיפים אלה – די לעיין בהסכם ההתקשרות (נספח 1 לכתב התביעה) על מנת להיווכח כי אין עסקינן בהסכם למתן הלוואה אלא להסכם שותפות. כך התייחס להסכם זה התובע עצמו ובא כוחו (ראו נספח 4 לכתב התביעה). טענות סותרות מטעמו של התובע בעניין זה מעידות על ניסיון בוטה להטעות את בית המשפט הנכבד.
• הנתבע 1 לא "הדיר" את התובע, אלא כמפורט בהרחבה לעיל, התובע בחר לקחת "צעד אחורה", משום שהוא נעדר כישורים, יכולת ורצון.
• יתרה מזאת, הנתבע 1 העביר לתובע, עוד טרם חתימת הסכם ההתקשרות ביניהם, את פרטי חשבון הבנק (ראו לעיל) כך שכל הפרטים בדבר מצבה של הנתבעת 2 מצויים כיום, והיו מצויים בעבר, אצל התובע.
• הנתבעים אף לא הפרו את ההסכם מול התובע. בהתאם להודאת בעל דין, התובע הוא זה שהפר את ההסכם עם הנתבעים.
• מוכחש האמור בסעיפים 6-9 לכתב התביעה – תיאור הדברים הכוזב של התובע חוזר על עצמו. הצדדים לא חתמו על הסכם למתן הלוואה אלא על הסכם שותפות.
• לא ידוע לנתבעים האם התובע נטל הלוואה כלשהי, וטפסי ההלוואה כלל לא צורפו לכתב התביעה.
• מוכחש האמור בסעיף 10 לכתב התביעה – סעיף 4 להסכם בין הצדדים מפרט את ההתחייבות הכספית שנטל על עצמו התובע. די בסעיף זה להסכם כדי להיווכח שרובם המוחלט של הכספים לא שולמו (ומלכתחילה לא יועדו) לנתבעים.
• מוכחש "סיכום בעל פה" בדבר החזר בגין 2399$ אותם שילם לכאורה התובע. סכום זה אף לא הוזכר על ידי התובע במכתבי ההתראה שנשלחו מטעמו (ראו לדוגמה נספחים 4-5 לכתב התביעה). די בכך כדי להיווכח כי גם עניין זה הוא בגדר טענה כבושה, שאיננה אמת.
• יתרה מזאת, סכום זה מדגיש כי היה ידוע לתובע כי השקעתו בחברה אינה מסתכמת אך ורק ב-$60,000 (כפי שקבוע בסעיף 4 להסכם) אלא יהיה עליו לשאת בהוצאות נוספות, כפי שנשא בפועל הנתבע 1. עצם העובדה שהתובע בחר להפסיק להשקיע כספים נוספים במיזם, והטיל את כל העול הכספי על הנתבע 1 תואמת את הודאת בעל הדין מטעמו כמפורט בהתכתבויות המצוטטות לעיל. התנהלות זו של התובע מדגישה את הנזקים שנגרמו לנתבעים.
• מוכחש האמור בסעיף 11 לכתב התביעה – בסעיף זה התובע מודה בפה מלא כי לא כל הכספים שולמו לנתבעים (אלא רובם המוחלט לגורמים שלישיים), ומשכך לא ברור מכוח מה דורש התובע "השבה" של כל הכספים דווקא מהנתבעים.
• בניגוד לאמור בסעיף זה, התובע הוא זה שהפר את ההסכם מול הנתבעים, והודאת בעל הדין מטעמו פורטה באופן ברור לעיל.
• מוכחשת מכל וכל הקצאת מניות לגורמים שלישיים. מדובר בעוד טענה כוזבת שנטענת בעלמא.
• מוכחש האמור בסעיף 12 לכתב התביעה – דווקא הפרות ההסכם מצידו של התובע הן אלה שהובילו את הנתבע 1 "למעגל קסמים" של הוצאות בלתי נגמרות, בהן הודה התובע.
• מוכחש האמור בסעיפים 13-14 לכתב התביעה – כמפורט לעיל, התובע אינו זכאי ולו לשקל אחד מהנתבעים. בכל מקרה התובע לא זכאים מהנתבעים להשבה בסך $62,399 משום שהתובע מעולם לא העביר לנתבעים סכום זה.
• התובע גם קיבל מהנתבעים את פרטי ההתחברות לחשבון הבנק של הנתבעת 2 עוד במהלך שנת 2016 (אפילו לפני חתימת ההסכם), כך שדרישתו עתה לקבלת נתונים בדבר מצבה הכספי של החברה דינה להדחות.
• מוכחש האמור בסעיפים 15-17 לכתב התביעה – אכן קיים חוסר תום לב הן טרם חתימת ההסכם והן לאחריו מצידו של התובע. התובע אף הודה בכך במסגרת התכתבותו עם הנתבע 1. לא ניתן להתעלם מהודאת בעל דין זו אשר מדברת בעד עצמה.
• התובע מעולם לא קיים את הפרוצדורה הקבועה בהסכם לצורך קבלת המניות, ובשעה שהוא הפר את תנאי ההסכם, הוא כלל לא זכאי לקבל מניות אלה, עליהן הוא בכל מקרה ויתר במשך שנים לאחר חתימת ההסכם.
• מוכחש האמור בסעיף 18 לכתב התביעה – כתב התביעה לא הומצא לנתבעים כדין, ובכל מקרה אין לבית משפט נכבד זה סמכות לדון בתביעה. הטעמים לכך פורטו הן בתחילת כתב הגנה זה והן בבקשה נפרדת שהוגשה לבית המשפט הנכבד ביחד עם כתב ההגנה.
• מוכחש האמור בסעיף 19 לכתב התביעה – סעיף 4 להסכם קובע איזה סכומים ולמי היה על התובע להעביר. עיון בהסכם יגלה כי אין שום קשר בין הנטען על ידי התובע בכתב התביעה לבין המוסכם.
• מוכחש האמור בסעיפים 20-21 לכתב התביעה –כבר מרשימת ההעברות המוזכרת בסעיף 21 רואים בבירור שהתובע לא העביר את הכספים לנתבעים, ומשכך אינו זכאי "להשבה" מהנתבעים.
• התובע לא זכאי לקבל את מניות החברה הן משום שהוא לא קיים את הפרוצדורה הקבועה בהסכם לצורך קבלת המניות, והן משום שהוא הפר את ההסכם וגרם לנתבעים לנזקים אדירים.
• מוכחש מכל וכל האמור בסעיף 22 לכתב התביעה ­– לא ברור כיצד הטענה כי "מר ______ היה מעורב באופן אישי בניהול החברה ובפיתוחה העסקי" עולה בקנה אחד עם הודאת בעל דין מצידו של התובע שהוא הפך "כנטל" ולא תרם דבר.
• מוכחש באופן חלקי האמור בסעיף 23 לכתב התביעה – אכן שררו יחסי אמון בין הצדדים מתוקף חברות שנמשכה שנים, אך התובע ניצל יחסי אמון אלה על מנת להפוך להיות Free rider. התובע הודה שהפך להיות "כנטל" על הנתבעים, ודי בכך כדי לסתור את כל טענותיו של התובע עתה.
• לא הוסתר מעיניו של התובע דבר, שכן, הוא קיבל את פרטי ההתחברות לחשבון הבנק של הנתבעת 2 עוד לפני החתימה על ההסכם.
• מוכחש האמור בסעיפים 24-26 לכתב התביעה – התובע מודה כי החל לפנות אל הנתבע 1 בדרישות שונות לאחר שהוא הודה שהוא הפך "כנטל" על הנתבעים, ולאחר שהוא הודה שהוא הפר את ההסכם.
• אכן התקיימו בין הצדדים ניסיונות להגיע לעמק השווה, אך ללא הועיל, לנוכח העובדה שהתובע עמד על כך שישולמו לו כספים רבים, וזאת על אף שהוא זה שהפר את ההסכם עם הנתבעים.
• מוכחש באופן חלקי האמור בסעיף 27 לכתב התביעה – התובע מודה כי פנה לראשונה לנתבע 1 במכתב התראה מטעמו רק בתאריך 8.6.2021. כזכור, התובע טוען כי משנת 2016 הנתבע 1 "הדיר את רגליו" מהמיזם ולא העביר לידיו את המניות שלכאורה (עניין מוכחש) מגיעות לו. בעל דין אינו ישן על זכויותיו במשך כמעט 5 שנים אם הוא אכן מאמין ששותפו מפר את ההסכם מולו. בעל דין אינו ישן על זכויותיו במשך כמעט 5 שנים אם הוא סבור שהוא צריך לקבל 49% מהמניות.
• בעל דין אינו מגיש את תביעתו בפועל סמוך למועד ההתיישנות (במטרה להגדיל את חישובי הריבית אותם הוא תובע).
• התנהלות תמוהה זה, הלוקה בשיהוי ניכר, מעידה כי ברור גם לתובע שהצדק אינו עמו, וכל מטרתה של תביעה זו היא להפעיל לחץ על הנתבעים במטרה שיסכימו לדרישותיו הלא מוצדקות, מתוך רצון לחסוך את עלויות ההתדיינות המשפטית. למעשה עסקינן בשימוש לרעה בהליכי משפט, דבר המנוגד לתקנות 3(ב), 4 לתקנות סדר הדין האזרחי.
• מוכחש האמור בסעיף 28 לכתב התביעה – יש לתהות הכיצד טענות הנתבע 1 הפכו להיות כוזבות בתאריך 18.8.2021 בשעה שעוד בדצמבר 2018 התובע הודה שידוע לו שהנתבע 1 עובד על המיזם לבדו (כי התובע לא תרם לו לדבר) וכי הנתבע 1 נאלץ להשקיע מכיסו כספים רבים.
• הסתירות הבוטות בגרסתו וטענותיו של התובע לא פחות ממדהימות.
• מוכחש האמור בסעיפים 29-31 לכתב התביעה – הנתבעים לא הפרו את ההסכם מול התובע. התובע לא קיים את כל התנאים הקבועים בהסכם לצורך העברת המניות (התובע אף לא טרח לטעון אחרת).
• על פי הודאת בעל דין מטעמו של התובע הוא הפר את ההסכם מול הנתבעים. אין זה משנה כמה פעמים יחזור התובע על הטענה (השקרית) כי הנתבעים הם אלה שהפרו את ההסכם איתו, הדבר לא ישנה מאומה לאור הודאת בעל דין מטעמו בעניין זה.
• מוכחש האמור בסעיפים 32-33 לכתב התביעה – מלבד סעיף 4.1 להסכם ישנם סעיפים נוספים. מוטב היה אילו התובע היה טורח לקרוא את סעיפים 8.1, 8.2.8 להסכם.
• גם אם התובע היה עומד בתנאי ההסכם הוא לא היה זכאי לקבל 49% ממניות החברה לאור הפרות ההסכם המתמשכות מצידו.
• בכל מקרה, התובע לא זכאי לקבל מהנתבעים ולו לשקל אחד לנוכח הנזקים האדירים שהוא גרם להם במחדליו הרבים והמתמשכים. מטעמי זהירות בלבד, אם בכל זאת יקבע שהנתבעים צריכים לשלם לתובע סכום כלשהו (עניין מוכחש), הרי שיש לקזז סכום זה מהכספים אותם השקיע הנתבע 1 במיזם.
• מוכחש האמור בסעיפים 34-38 לכתב התביעה – סעיפים אלה מדגישים כי דווקא התובע הוא זה שהפר את ההסכם מול הנתבעים. יתרה מזאת, סעיפים אלה מדגישים כי אין עסקינן בהסכם למתן הלוואה אלא בהסכם שותפות.
• הטענות החוזרות והנשנות מטעמו של התובע בעניין פרטים בעניין מצבה של הנתבעת 2 אינם ברורים, לנוכח העובדה שעוד בשנת 2016 (עוד לפני חתימת ההסכם) התובע קיבל מהנתבע 1 את פרטי ההתחברות לחשבון הבנק של הנתבעת 2.
• מוכחש האמור בסעיפים 39-44 לכתב התביעה – התובע לא זכאי לקבל מהנתבעים ולו שקל אחד, מכיוון שהוא זה שהפר את ההסכם מול הנתבעים.
• יתרה מזאת, בכתב התביעה קיימת הודאת בעל דין לכך שהתובע לא העביר לידי הנתבעים 62,399$ כך שלא ברור כיצד ניתן לתבוע "השבה" של סכום שלא שולם לנתבעים מלכתחילה.
• העובדה כי התובע דורש יותר מ-100% מסך קרן החוב (המוכחשת) כריבית, וזאת במיוחד לנוכח העובדה שהתביעה הוגשה בסוף 2022, תוך כדי שיהוי ניכר, בעיקר כדי להגדיל את סכום הריבית, מעידה על עזות מצח. בשעה שהתובע אינו זכאי לקרן החוב (המוכחשת), אין הוא זכאי ולו לשקל אחד עבור ריבית, בטח ובטח שלא כאשר התובע התמהמה והגיש את תביעתו שנים רבות לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים.

לסיכום

1. כתב תביעה זה יש לדחות על הסף ו/או לגופו של עניין.
2. כתב התביעה לא הומצא לנתבעים כדין ולבית משפט נכבד זה אין כלל סמכות לדון בתביעה.
3. כפי שעולה בבירור מכתב התביעה ונספחיו, התובע, ולא הנתבעים, הוא זה שהפר את ההסכם מול הנתבעים. יש בפנינו הודאת בעל דין לכך שהתובע לא תרם דבר לנתבעים והפך (כהודאתו) "כנטל".
4. התובע מעולם לא קיים את הפרוצדורה הקבועה בהסכם לצורך העברת המניות, ואף לא נטען אחרת בכתב התביעה. די בכך כדי לדחות את טענותיו של התובע להפרת ההסכם על ידי הנתבעים.
5. גם אם התובע היה מקיים את הפרוצדורה הקבועה בהסכם, הוא עדיין לא היה זכאי לקבל את המניות לנוכח העובדה שהוא הפר את ההסכם עם הנתבעים, על פי הודאתו, הפרה יסודית.
6. לתובע אין טענה כלשהי ביחס לנתבעת 2 ולא ברור מדוע היא שורבבה לכתב התביעה.
7. מטעמי זהירות בלבד, אם יקבע בית המשפט הנכבד שהתובע זכאי לתשלום כלשהו, הרי שיש לקזז מסכום זה את ההוצאות בהן נשא הנתבע 1 לבדו, שכן, התובע זנח את המיזם.
8. לאור כל האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת לדחות את התביעה ולהשית על התובע הוצאות משפט ו/או שכר טרחת עורך דין בערכים ריאליים.