צו למניעת הטרדה מאיימת – מה זה והאם ניתן לקבל במעמד צד אחד?

מה זה צו למניעת הטרדה מאיימת?

צו למניעת הטרדה מאיימת הוא צו שיכול להינתן על ידי שופט בית משפט השלום, אשר נועד להגן על שלוותו, פרטיותו, חירותו או גופו של אדם מפני אלימות פיסית או מילולית מצד אדם אחר. הסעד המרכזי שינתן במסגרת צו למניעת הטרדה מאיימת הוא צו הרחקה מפני האדם שהבקשה הוגשה כנגדו.

ניתן לקבל צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד. לאחר שהצו ינתן במעמד צד אחד, יתקיים דיון תוך 7 ימים במעמד שני הצדדים, בו יוחלט האם יש מקום להאריך את הצו או לבטלו.

בקשה לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת אינה הליך משפטי מתאים אם מדובר באלימות בין בני משפחה. במקרה כזה צריכים להגיש בקשה לבית משפט לענייני משפחה (ולא לבית משפט השלום), ולבקש צו הגנה.

עורך דין אדי בליטשטיין מייצג מזה למעלה מעשור תובעים ונתבעים במסגרת בקשות למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. צריכים ליווי משפטי מקצועי במסגרת צו למניעת הטרדה מאיימת? צרו קשר עם משרדנו.

מתי צריכים להגיש בקשה לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת?

את הבקשה צריכים להגיש מיד או בסמוך מאוד לאירוע האלימות (אלימות מילולית או פיסית). ככל שהזמן עובר כך קטנים הסיכויים שבית המשפט יעתר לבקשה.

הנימוק לכך פשוט – אם חלף זמן ולא אירע מקרה אלימות נוסף כנראה שאין באמת צורך במתן הצו.

כיצד מגישים בקשה לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת?

בקשה לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת ניתן להגיש בכל בית משפט השלום בארץ. חייבים להגיש את הבקשה במזכירות בית המשפט, ולא ניתן להגיש את הבקשה דרך האינטרנט.

מגיש הבקשה חייב לפרט את פרטיו המלאים של האדם נגדו מבקשים לקבל את הצו:

1. שם מלא
2. תעודת זהות
3. כתובת
4. טלפון

ללא מסירת הפרטים המלאים והמדויקים עשוי להיות קושי בקיום החלטת בית המשפט.

את הפרטים ממלאים על גבי טופס בקשה לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד.

כדאי מאוד לצרף לבקשה מסמכים רלוונטיים כגון: העתק תלונה במשטרה, תמונות או סרטונים או קבצי אודיו התומכים בטענותיכם, אישורים רפואיים (אם נגרם לכם נזק גופני), וכו'.

לדיון עצמו כדאי להזמין עדים שיכולים לתמוך בטענותיכם וראו או שמעו בעצמם כיצד פגעו בכם או איימו לפגוע בכם.

חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב -2001 – נוסח מלא

אלה הוראותיו המלאות של חוק מניעת הטרדה מאיימת:

מטרה

1.    מטרת חוק זה היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו.

הטרדה מאיימת – מהי?

2.    (א)  הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.

     (ב)  בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה:

(1)   בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת;

(2)   בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;

(3)   ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;

(4)   בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו;

(5)   בעיסוק בשמירה בבית משותף בניגוד להוראות לפי חוק הגבלת שירותי שמירה בבתים משותפים, התשס"ט-2008.

(ג)   לענין חוק זה אחת היא אם המעשים המפורטים בסעיפים קטנים (א) או (ב) נעשו כלפי האדם או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין.

הגדרות

3.    בחוק זה –

           "בית משפט" – בית משפט שלום, וכן כל אחד מאלה:

(1)   לענין נפגע שהוא בן משפחה של הפוגע – גם בית משפט ובית דין המוסמכים לדון לפי חוק למניעת אלימות במשפחה;

(2)   לענין פוגע או נפגע שהוא קטין ושבית משפט לנוער דן בענינו לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) – גם בית משפט לנוער;

"בית משפט לנוער" – כהגדרתו בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971;

"בן משפחה" – כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה, וכל מונח בהגדרה האמורה יפורש לפי החוק האמור;

"חוק הנוער (טיפול והשגחה)" – חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960;

"חוק כלי היריה" – חוק כלי היריה, תש"ט-1949;

 "חוק למניעת אלימות במשפחה" – חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991;

 "נפגע" – מי שהתקיים בו אחד מאלה:

(1)   ננקטה נגדו הטרדה מאיימת;

(2)   הוא מצוי בסכנה כמפורט בסעיף 4(ב)(1);

(3)   אדם עלול לבצע בו עבירת מין כאמור בסעיף 4(ב)(1);

(4)   בוצע בו מעשה כאמור בסעיף 4(ב)(2);

ולענין נפגע שהוא קטין – גם מי שאחראי עליו על פי דין;

"פוגע" – מי שנקט הטרדה מאיימת או שמתקיים בו אחד התנאים המפורטים בסעיף 4(ב)(1) או (2);

"צו מניעת הטרדה מאיימת" – צו כאמור בסעיף 4(א) או (ב);

"קטין" – אדם שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים;

"רשות ביטחון" – משטרת ישראל, הרשות להגנה על עדים, משמר הכנסת כמשמעותו בחוק משכן הכנסת ורחבתו, תשכ"ח-1968, צבא הגנה לישראל, שירות הביטחון הכללי ושירות בתי הסוהר.

צו מניעת הטרדה מאיימת

4.    (א)  נוכח בית המשפט כי אדם נקט הטרדה מאיימת, רשאי הוא להורות לאותו אדם בצו להימנע מעשות מעשה מן המעשים המפורטים בסעיף 5(א)(1) עד (4), ואם נוכח כי ההטרדה המאיימת נעשתה בנסיבות שבהן יש חשש לפגיעה ממשית בשלוות חייו של אדם אחר או להמשך פגיעה כאמור, רשאי הוא להורות לאותו אדם בצו גם להימנע מעשות מעשה מן המעשים המפורטים בסעיף 5(א)(5) ו-(6).

(ב)  נוכח בית המשפט כי אדם התנהג או פגע באחר כאמור בפסקאות (1) או (2), רשאי הוא להורות לאותו אדם בצו להימנע מעשות מעשה מן המעשים המפורטים בסעיף 5(א)(1) עד (6):

(1)   התנהגותו של האדם, לרבות התנהגות כאמור בסעיף קטן (א), נותנת בסיס סביר להניח, כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לאדם אחר או כי הוא עלול לבצע בו עבירת מין;

(2)   סמוך לפני הגשת הבקשה פגע בגופו של אדם אחר, ביצע עבירת מין באדם אחר או כלא אדם אחר שלא כדין.

(ג)   הוראות סעיפים קטנים (א) או (ב) לא יחולו אם נוכח בית המשפט כי המעשה שבשלו מתבקש צו מניעת הטרדה מאיימת נעשה בנסיבות שמהוות הגנה טובה במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות, בהתאם להוראות סעיף 18(2)(ב) עד (ד) או (3) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, או בנסיבות שמהוות פטור מאחריות בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק האמור.

(ד)  אלה רשאים לבקש צו מניעת הטרדה מאיימת:

(1)   הנפגע או אדם מטעמו של הנפגע;

(2)   היועץ המשפטי לממשלה או נציגו;

(3)   תובע משטרתי;

(4)   עובד סוציאלי שהתמנה על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה).

הוראות הצו

5.    (א)  צו מניעת הטרדה מאיימת יאסור, בכפוף להוראות סעיף 4, על הפוגע לעשות את אלה, כולם או מקצתם, ויכול שיסויג בתנאים:

(1)   להטריד את הנפגע, בכל דרך ובכל מקום;

(2)   לאיים על הנפגע;

(3)   לבלוש אחר הנפגע, לארוב לו, להתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או לפגוע בפרטיותו בכל דרך אחרת;

(4)   ליצור עם הנפגע כל קשר בעל פה, בכתב, או בכל אמצעי אחר;

(5)   להימצא במרחק מסוים מדירת מגוריו, מרכבו, ממקום עבודתו או ממקום לימודיו של הנפגע או ממקום אחר שהנפגע נוהג להימצא בו בקביעות;

(6)   לשאת או להחזיק נשק, לרבות נשק שניתן לו מטעם רשות ביטחון או רשות אחרת מרשויות המדינה;

והכל בין כלפי הנפגע ובין כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין.

(ב)  ניתן צו מניעת הטרדה מאיימת הכולל איסור כאמור בסעיף קטן (א)(6) –

(1)   רשאי בית המשפט במעמד מתן הצו להורות על תפיסת נשקו של המחויב בצו, לאלתר;

(2)   ימסור בית המשפט לגורמים אלה הודעה על מתן הצו:

(א)   פקיד הרישוי, כהגדרתו בחוק כלי היריה;

(ב)   משטרת ישראל;

(ג)    צבא הגנה לישראל – אם המחויב בצו נמנה עם כוחות המילואים של צבא הגנה לישראל, או אם נמסר לו נשק מטעם צבא הגנה לישראל או בהסכמתו כדי להחזיקו, לרבות נשק שנמסר לו לפי תעודת הרשאה כאמור בסעיף 5ב(ג) לחוק כלי היריה;

(ד)    רשות ביטחון – רשות הביטחון שעמה נמנה המחויב בצו.

(3)   לענין מחויב בצו כמשמעותו בפסקה (2)(ג) או (ד), או אדם שהנשק משמש אותו במסגרת עבודתו אצל בעל רישיון מיוחד או במפעל ראוי, רשאי הממונה על המחויב בצו, בין ביוזמתו ובין לבקשת המחויב בצו, להגיש בקשה מנומקת בכתב לבית המשפט לגבי המשך ההחזקה והנשיאה של הנשק על ידי המחויב בצו; לענין זה, "בעל רישיון מיוחד", "מפעל ראוי" ו"הממונה" – כהגדרתם בסעיף 2ג(א)(2) ו-(3) לחוק למניעת אלימות במשפחה.

(ג)   ניתן צו מניעת הטרדה מאיימת לפי סעיף 4(א) סיפה או 4(ב), שאינו כולל איסור כאמור בסעיף קטן (א)(6), יפרש בית המשפט בהחלטתו את הנימוקים לאי הכללת האיסור בצו.

(ד)  צו מניעת הטרדה מאיימת יכול שיכיל גם דרישה לערובה הן לקיומו והן להתנהגות טובה, או כל הוראה אחרת הדרושה, לדעת בית המשפט, להבטחת שלומו וביטחונו של הנפגע או של אדם אחר הקרוב לו, ויכול שיכיל גם הוראות בדבר הסידורים הנדרשים כתוצאה ממתן הצו.

(ה)  תנאי הערובה כאמור בסעיף קטן (ד), לרבות חילוטה, יפורטו בצו מניעת הטרדה מאיימת.

תקופת תוקף

6.    תוקפו של צו מניעת הטרדה מאיימת לא יעלה על שישה חודשים; בית המשפט רשאי להאריך ולחזור ולהאריך את תוקפו של הצו, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שנה, ואולם מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, רשאי הוא להאריך ולחזור ולהאריך את תוקפו של הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנתיים.

סדרי דין

7.    (א)  בית משפט רשאי לתת צו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, אם הוא סבור כי הדבר דרוש לשם הגנה מיידית על שלומו של הנפגע, או כשהמשיב הוזמן כדין ולא התייצב לדיון.

(ב)  ניתן צו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, יתקיים הדיון בנוכחות שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו.

(ג)   נקבע דיון כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של הצו, לבטלו או להכניס בו שינויים, אף אם מי שמחויב בצו לא התייצב לדיון.

(ד)  דיון בבקשה לפי סעיף 5(ב)(3) יתקיים במעמד שני הצדדים ובמעמד נציג בעל הרישיון המיוחד, המפעל הראוי או רשות הביטחון, לפי הענין.

(ה)  בית המשפט לא ידחה בקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת אלא לאחר שנתן למבקש או לבא כוחו הזדמנות להשמיע את טענותיו בעל פה, אלא אם כן ראה שמתקיימות נסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו.

הפרת צו

8.    (א)  הוגשה תלונה במשטרה על הפרת צו מניעת הטרדה מאיימת רשאי שוטר לעצור את המפר.

(ב)  לא תהא זו הגנה טובה למי שהפר את צו מניעת הטרדה מאיימת, שהנפגע או אדם אחר הקרוב לו, לא עמדו על קיומו או על הפעלת הוראות החוק בשל הפרתו.

הוצאות ופיצויים בפניית סרק

9.    דחה בית משפט בקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת וקבע כי היא קנטרנית, רשאי הוא להטיל על מי שביקש את הצו את אלה או חלק מהם:

(1)  הוצאות לטובת המדינה ולטובת צד שנפגע, בשיעור שימצא לנכון;

(2)  פיצוי נאות למי שנפגע מהגשת הבקשה.

סמכות

10.   בהליך על פי חוק זה בית משפט לא יימנע מלדון או מלהחליט בבקשה לתת צו לפי סעיף 4, מחמת זה בלבד שהענין מתברר בהליך אחר, שנטענה טענה של העדר סמכות מקומית או שאדם התנה על זכותו על פי חוק.

שמירת דינים

11.   הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן.

ביצוע ותקנות

12.   שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין, באישור הועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת, תקנות בכל הנוגע לביצועו.

13.   בחוק הנוער (טיפול והשגחה), בסעיף 3א –

(1)  בכותרת השוליים, אחרי "צו הגנה" יבוא "וצו למניעת הטרדה מאיימת";

(2)  בסופו יבוא "וכן לתת צו מניעת הטרדה מאיימת על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001".

14.   בחוק למניעת אלימות במשפחה –

(1)  בסעיף 2, אחרי סעיף קטן (ח) יבוא:

"(ח1) בית משפט הדן בבקשה למתן צו הגנה לפי הוראות חוק זה, רשאי לתת גם צו מניעת הטרדה מאיימת לאדם, לענין בן משפחתו, בהתאם להוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001.";

(2)  במקום סעיף 10 יבוא:

"סמכות

10.   בהליך על פי חוק זה בית משפט לא יימנע מלדון או מלתת סעד בענין, מחמת זה בלבד שהענין מתברר בהליך אחר, שנטענה טענה של העדר סמכות מקומית או שאדם התנה על זכותו על פי חוק."

דוגמאות לפסקי דין שניתנו לאחר שהוגשה בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת

מומלץ מאוד להגיע לדיון בעניין צו למניעת הטרדה מאיימת עם עורך דין הבקיא בהוראות הדין והפסיקה הרלוונטית.

ה"ט (פתח תקוה) 45630-08-23 אייל יוניאן נ' משה כץ

לפני בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת.

המבקש הוא רו"ח, ובעבר שימש חבר מועצה ומנכ"ל עיריית כפר סבא. לטענתו, המשיב פרסם ברשת החברתית "פייסבוק", פרסומים מכפישים ופוגעניים עליו, על משפחתו ועל אביו המנוח. לטענתו, הרקע לפרסומים הוא רצונו של המשיב כי המבקש יפסיק לתמוך בבחירת ראש עיריית כפר סבא בבחירות לרשות המקומית.

הפרסומים שהציג המבקש פורסמו על ידי פרופיל בשם "Moses King". הוצג דף הפרופיל מיום 16.8.2023, ובו 4 פרסומים, ומיום 15.8.2023 ובו 3 פרסומים, ושני פרסומים נוספים ללא תאריך. בכתב טענות שהוגש לאחר הדיון במעמד צד אחד, צרף המבקש פרסומים נוספים: 3 פרסומים מיום 21.8.2023, 2 פרסומים מיום 20.8.2023, וכן התכתבות מיום 15.8.2023 של המשיב עם ב"כ המבקש.

המבקש טען כי בכוונתו להגיש נגד המשיב תביעת לשון הרע והוא צרף לבקשתו מכתב ששלח בא כוחו למשיב, בו דרש המבקש מהמשיב פרסום התנצלות ותשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 420,000 ש"ח. עוד צורף לבקשה אישור, לפיו המבקש הגיש על המשיב תלונה במשטרה ביום 16.8.2023.

הפרסומים לכאורה מבזים ומכפישים, ופוגעים בשמו הטוב של המבקש, משפחתו ואביו המנוח. כך, נכתב בהם בין השאר: "אומרים שאתה הומו", "אייל יוניאן כפ"ס עיר נקייה כי לקחת את כל הכסף השחור משוחד", "אבא יוניאן "אנס" נשים ביקשת 420.000 תקבל יותר בחדירות בכלא, מקלות אצבעות כלי זין. התחת שלך יהיה להיט בכלא הכי מבוקש", "אייל יוניאן אבא שלך חולה מין! התאכזרות התעללות זה אצלכם עובר בגנים", "אייל רע בוגד ביובל הבן זוג שלו מספר שנים. אבא שלו דפק בו ובאמא שלו מכות רצח שבר להם את העצמות הגנטיקה האכזרית המטורפת ירש מאביו", "אייל יוניאן מלך השוחד שהחליף את הרפי כמנכ"ל העיר. בנה וילה בשנתיים שוחד".

התנהגות המשיב בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים הייתה שלוחת רסן. המשיב המשיך בהתקפות והשמיע דברי בלע נגד המבקש ובא כוחו. המשיב קרא לעברו של המבקש מספר פעמים "משה קצב", נופף בבד או בגד בצבע כתום, והשמיע אמירות כגון "הוא יבוא לי בכתום". למרות שהתבקש חזור ושנה על ידי בית המשפט לא לעשות כן, המשיב התפרץ ללא הרף ובחוסר כבוד לדברי בא כוח המבקש ובית המשפט ואף גידף. המשיב אישר כי הוא כתב את הפרסומים נגד המבקש, נגד אמו ונגד אביו המנוח. בעדותו המשיב המשיך בקללות והאשמות הן כנגד המבקש והן כנגד בא כוחו על לקיחת שוחד.

המשיב הגיש בדיון התכתבות שלו עם המבקש החל מיום 26.6.2023 (מוצג מש/1). בהתכתבות המשיב כתב למבקש מלל רב שרובו אינו ברור. בין השורות ניתן להבין כי המשיב מבקש שהמבקש לא יתמוך בבחירות לרשות המקומית בראש העיר המכהן, אלא במועמדת אחרת. החל מיום 7.7.2023, ככל הנראה לאחר שהמשיב הבין שהמבקש לא נענה לבקשותיו, בהתכתבות מתאריכים 7.7.2023 ו- 11.7.2023 הוא החל להשמיץ את המבקש. 

מאחר שהמשיב המשיך לעשות בזכות הטיעון שניתנה לו בדיון במה להמשך ביזויו של המבקש, בית המשפט הורה למשיב לסיים דבריו. או אז המשיב החל להשתולל באולם בית המשפט. תחילה השליך לעבר המבקש דפי נייר, וצעק וגידף בקולי קולות. לאחר מכן דחף בכוח את מאבטח משמר בית המשפט שניסה לעצור אותו מלהגיע לבימת בית המשפט, והשליך על שולחן בית המשפט תמונה ממוסגרת. לפחות שלושה מאבטחים של משמר בית המשפט נדרשו על מנת להשתלט על המשיב ולהוציאו מאולם בית המשפט.

ברע"א 6861/22 ‏ יוספה ברק טמיר נ' ד"ר שרון אלרעי פרייס (31.10.2022), עמדה כבוד השופטת ד' ברק-ארז על ההבחנה בין התכליות של ההגנה מפני הטרדה מאיימת לבין התכליות של דיני לשון הרע:

"11. ….. אכן, ביטוי הפוגע בשמו הטוב של אדם עשוי להיות רלוונטי במקרים המתאימים הן לחוק איסור לשון הרע והן לחוק למניעת ההטרדה המאיימת. אולם, בעוד שבגדרו של חוק איסור לשון הרע הבחינה המשפטית מתמקדת בתוכנו של הביטוי, על רקע החשש שהוא צפוי לבזות ולהשפיל את האדם הנוגע בדבר בעיני הבריות, החוק למניעת הטרדה מאיימת ממוקד בהשפעתו הנמשכת של הביטוי על האדם עצמו, בשל כך שהוא מאיים עליו או פוגע בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו. על רקע האמור, ברי כי בגדרו של חוק זה יש משמעות רבה לכך שהביטוי הוא חוזר ונשנה. כמו כן, וכפי שמעיד עליו שמו – החוק למניעת הטרדה מאיימת ממוקד במניעה עתידית ומכאן חשיבותו.

12. אם כן, אין מקום להנחה שמתחייב "סיווג" חד-חד-ערכי של פרסומים כלשון הרע או כהטרדה מאיימת. כאמור, עשויים להיות מצבים שבהם פרסומים יניחו עילה לתביעת לשון הרע (בשל הביזוי כלפי אחרים) וכן ישמשו עילה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת (בשל האפקט שלהם על האדם עצמו). לצדם עשויים להיות מצבים שפרסומים ייפלו רק לגדרו של אחד מהחוקים הנזכרים, או אף לא לאחד מהם.

על דרך ההשאלה, ניתן להזכיר את המטאפורה שעשה בה שימוש לפני שנים רבות השופט א' ברק, ביחס להיקף תחולתן של העוולות השונות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] – בהסבירו כי אין לדמותן ל"מגנטים של אחריות, באופן שכל הנמצא בתחום המשיכה של אחת העוולות מוצא ממילא מתחום המשיכה של עוולה אחרת", אלא ל"רשתות רשתות, המוטלות, זו על גבי זו… [כך ש]לעתים נתפסת מערכת עובדות נתונה על-ידי רשת אחת בלבד. לעתים היא נתפסת על-ידי מספר רשתות" (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 125 (1985)). הדברים נכונים, בשינויים המחויבים, אף ביחס לענייננו."

לאור האמור, וכן לאור תוכנם של הפרסומים המשמיצים, היקפם ותדירותם, פרסומי המשיב מהווים הטרדה מאיימת כהגדרתה בסעיף 2(ב)(4) לחוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001. לבד מהיות הפרסומים משמיצים, הם חוזרים ונשנים, והרושם הוא שאם לא יינתן הצו למניעת הטרדה מאיימת, המשיב ימשיך להפיץ פרסומים דומים. נוסף לכך, לנוכח התנהגותו המתוארת של המשיב, הוא עלול לפגוע בשלוות חייו של המבקש.

לפיכך, אני מורה כי הצו שניתן ביום 20.8.2023 יישאר על כנו ויהיה בתוקף למשך 6 חודשים החל מיום 20.8.2023.

ב"כ המבקש עתר לחיוב המשיב בערובה להבטחת קיום הצו. בשלב זה בית המשפט יימנע ממתן סעד זה מתוך צפייה שהמשיב יקיים את ההחלטה. על כל פנים, ככל שיהיה צורך, המבקש יהיה רשאי להגיש בקשה מתאימה.

המשיב ישלם למבקש את הוצאות ההליך בסך של 1,500 ש"ח.

ה"ט (פתח תקוה) 34139-08-23 דניאל פלאח נ' עו"ד דוד חץ

1.     לפני בקשה לצו על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת עקב פגיעה בפרטיותה ואיומים נטענים מצד המשיב.

מדובר בדיירי שתי דירות סמוכות באותה קומה בבניין דירות בהוד השרון.

יוער כי בין בן זוגה של המבקשת למשיב קיים צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת שניתן בהסכמה בגדר הליך אחר.

ביום 14.8.23 הגישה המבקשת בקשתה ועת התייצבה בבית המשפט במעמד צד אחד טענה כלפי המשיב כך (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 20-10) –

"כל שניה מחפש אותנו על קטנות ולא פונה לבן זוג שלי יש לו הרחקה מבן הזוג שלי. … בגלל שלבן זוג שלי יש הרחקה הוא פונה אליי. … הוא בא וטוען מה אתם לא רוצים לעזוב לגלבוע, אנו רכשנו את הבית ממיטב כספנו והוא אומר לנול עזוב את הבית. הבן אדם שוכר את הבית וכל הזמן בא ומוציא הערות וזה מזכיר לי דברים מהעבר שלא תיארתי לעצמי. … התקין מצלמה ללא אישור של בעל הבית וללא אישור של שום דבר … אני רוצה שלא יפנה אלי וזה מפחיד אותי."

בעקבות האמור ניתן צו במעמד צד אחד על ידי כב' השופטת חגית בולמש ונקבע דיון במעמד הצדדים אשר התקיים לפני במסגרת התורנות בפגרה.

בראשית הדיון ניסיתי להביא את הצדדים לכלל הסכמה, אשר לטעמי היה בה כדי להביא לתוצאה טובה יותר עבור שניהם מכל פתרון כפוי בהחלטה, אלא שלצערי הדבר לא צלח ועל כן נחקרו הצדדים והשמיעו סיכומיהם ועתה באה עת ההכרעה.

בחקירתה הנגדית של המבקשת התברר כי טענות שהעלתה כלפי המשיב בבקשה בדבר קיומן של הפרעות נפשיות והיותו מטופל בטיפולים פסיכיאטריים נעדרות כל בסיס, אך גם לאחר שהוצגו לה רשומות רפואיות לגביו המצביעות על העדר כל ממצא או טיפול פסיכיאטרי סרבה לחזור בה מטענות אלו הגם שלא נימקה את התעקשותה בכל דרך ולא הצביעה על כל מקור לאמיתותן.

אבהיר ואדגיש מיד כי אין בעצם קיומה של הפרעה נפשית או בעובדה שאדם עובר טיפול פסיכיאטרי כל שלילה או פגיעה בזכות מזכויותיו, אולם בעובדה שדווקא לאחר שמוכח למאן דהוא כי אין בסיס לטענותיו כלפי מי שייחס לו מצב נפשי או טיפולים כאלו ממשיך הלה להתעקש לייחסם לו יש כדי להצביע על כוונתו השלילית של המייחס.

גם כאשר נשאלה המבקשת בחקירתה באשר לאיומים שהיא מייחסת למשיב התברר כי הדבר מתמצה בחיוכים שהיא מפרשת כמתנשאים אשר הופנו בעיקר אל בן זוגה אך מאחר שהיתה עימו באותה עת ראתה אותם כמופנים גם אליה (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 22-10) וטענה כי היא חוששת בעקבותיהם.

בשאלות שהפנה המשיב אל המבקשת בחקירתה הציג לה את הטענה שהחיוכים שהפנה אל בן זוגה היו הדדיים ונבעו מן המבוכה הכרוכה בפגישה המאולצת בין שני צדדים לצו הדדי למניעת הטרדה מאיימת (שם, שורות 15-13), ומבלי שהמבקשת סתרה טענה זו התעקשה כי חיוכים אלו מפחידים אותה.

בהתייחס אל הטענה כי הפנה אל המבקשת ובן זוגה הצעות לעזוב את דירתם לא הכחיש המשיב את עצם הפנייה אך בחקירתו הנגדית טען כי הצעתו בנושא זה נבעה מכך שבן זוגה אמר לו מן היום הראשון בו הגיע למקום – שעה שעוד שררו ביניהם יחסים תקינים – שהוא סובל מהרעש בבית המשותף ורב עם שכנים ועל כן הציע לו המשיב שבבעלותו בית צמוד קרקע לעבור אליו במטרה להקל עליו ותו לא (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 4-1).

לטענת המשיב מדובר בכלל בניסיון לעזרה ומעשה צדקה (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 27-29 ועמ' 5 שורה 33) ואין לראות בו משום איום או הטרדה מאיימת.

אשר לסוגיית הפגיעה בפרטיות, התברר כי ביום בו התקין המשיב מצלמה בסמוך לדלת הכניסה לביתו צילמה זאת המבקשת ומיהרה להגיש את בקשתה (שם, שורות 29-23), דהיינו – מדובר בטענה על פיה עצם התקנת המצלמה מהווה פגיעה בפרטיותה.

ביחס להתקנת המצלמה טען המשיב כי מאחר שהמבקשת ובן זוגה שפכו שתן בסמוך לדלת דירתו, השמיעו מוזיקה חזקה כדי להפריע לו, איימו על אשתו שתימנע מהפעלת חוגים שהיא מקיימת בדירתם, צילמו לתוך ביתו ומשמיעים רעשים מאיימים כל אימת שהוא נכנס לדירתו ולאחר שאף הוא ייחס להם בעיות נפשיות ונטילת תרופות פסיכיאטריות הוא חושש מפניהם ומהעדר גבולות מצידם ועל כן, לאחר קבלת רשות של יותר מ-50% מדיירי הבניין, התקין מצלמה בסמוך לדלת ביתו לשם הגנה מפניהם (עמ' 8 לפרוטוקול).

המשיב אישר כי ניתן לכוון את המצלמה באמצעות יישומון המותקן בטלפון הנייד שלו אך הדגיש כי היא מכוונת למסדרון הבניין הסמוך לדלת ביתו, מבלי לצלם את דלת דירת המבקשת ובן זוגה, ואף הציג לי באמצעות הטלפון הנייד שלו את התמונה שמצלמת המצלמה בשידור חי כפי שהיתה מכוונת בעת הדיון המלמדת על כך לטענתו (שם, שורה 17).

המשיב לא הכחיש כי המצלמה מקליטה שמע אך טען כי איכות השמע ירודה (שם, שורה 32).

סעיף 2(א) לחוק מניעת הטרדה מאיימת קובע כי – "הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו" וסעיף 2(ב) מציע מספר דוגמאות אפשריות, אך לא ממצות, לכך.

בית המשפט הסביר כבר ביחס ליסודות הנדרשים לקיומה של עילה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כך (ע"א (מחוזי מרכז) 26728-07-18‏ שאול סטניסלב אמסטרדמסקי נ' מיכל גולן גרינברג (25.7.2018) פסקה 21. ההדגשות בקו תחתון במקור) –

"החוק מונה למעשה שני יסודות אשר בהתקיימותם קמה העילה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת: היסוד הראשון – דורש כי אדם אשר כלפיו מופנית הבקשה ביצע הטרדה בעבר, או נקט איומים כלפי המבקש; ואילו היסוד השני – דורש כי הנסיבות אכן תומכות ומבססות המסקנה כי אותו אדם עלול להטריד או לאיים לפגוע בשלוות חייו, פרטיותו, חירותו או גופו של מבקש הבקשה בעתיד (ר' בר"ע (מחוזי י-ם) 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים (10.8.2004) בפס' 20)."

אנו למדים, איפוא, כי היסודות המקימים עילה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, כמבוקש בנידון דידן, כוללים הן יסוד עובדתי שכבר התרחש ויוכח והן יסוד של מסקנה מסתברת מתוך הנסיבות האופפות את התשתית העובדתית המוכחת.

דא עקא, בענייננו כושלת הבקשה כבר בשלב הוכחת היסוד העובדתי.

לא הוכח כי המשיב נקט איומים כלפי המבקשת, ובכל הכבוד לחיוך שהיא עצמה אישרה כי הופנה כלפי בן זוגה – במיוחד לאור ההנמקה שהציע לכך המשיב ואישורה כי למעשה לא הופנה אליה אלא רק הובן על ידה כמכוון גם אליה – אין בכך כדי להוכיח איום אף אם אניח לצורך החלטה זו כי תחושת החשש שעליה העידה אותנטית.

לא אכחד כי אמנם ניתן לחייך חיוך מאיים כלפי הזולת אך לא הוכח כי זה היה המצב בענייננו הגם שהנטל להוכיח זאת מוטל על המבקשת והסברו של המשיב אינו מופרך על פניו.

דברים אלו נכונים גם ביחס לטענת המבקשת כי המשיב הציע להם לעזוב את הבית.

גם אם לא אקבל את הסברו של המשיב כי מדובר בהצעה שכולה גמילות חסד אינני סבור כי אף בהנתן חיכוך בין שכנים כשהאחד טוען להשמעת רעש או פגיעה בפרטיות והשני מכחיש זאת וטוען לרגישות יתר חסרת בסיס של בעל דינו והיסטוריה של סכסוכי שכנים עימו שבעטיה עזב כבר מקום מגורים אחד (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 5-3), אמירה של אחד מהם לזולתו שהוא מציע לו לעזוב את הבית אינה עולה בהכרח כדי מעשה של הטרדה מאיימת וייתכן שיש בה משום הצעה לפתור את הבעיה – אף אם מעט מתריסה.

יוזכר כי מאחר שחופש הביטוי הוא ערך מוגן במדינה דמוקרטית ולא בנקל ניתן לצמצמו גם שיח לא נעים בין אנשים עדיין ראוי להגנה כל עוד אינו חוצה את הגבול הדק של איום המעורר חשש להטרדה מאיימת עתידית וכך לא הוכח בענייננו.

גם באשר לטענת הפגיעה בפרטיות, לא הוכחה פגיעה בפרטיות כלפי המבקשת כיסוד הראשון הנדרש לקיומה של עילה למתן צו באשר לא הוכח כי המשיב צילם את דלת בית המבקשת וקל וחומר שלא את תוכו.

יוזכר כי ההגדרה הרלוונטית של פגיעה בפרטיות היא "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד" (סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות, ההדגשה שלי), כאשר אף אם מתבצעת פגיעה בפרטיות אחת מן ההגנות מפני תביעה בגינה היא כאשר – "… הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב … לשם הגנה על ענין אישי כשר של הפוגע" (סעיף 18(א) לחוק).

בהקשר זה יוזכר כי המשיב דכאן טען כי בוצעו מעשים של פגיעה בו, ברכושו ובשלוותו וכי התקנת המצלמה נעשתה בעקבות מעשים אלו ועל מנת לתעדם ולמנעם.

בהתייחס באופן ספציפי לפגיעה בפרטיות באמצעות התקנת מצלמות נקבע בפסיקה כך (ת"א (ראשל"צ) 4620/08‏ אוסקר אלבר קרסוצקי נ' חיים סמדר (25.11.2012) פסקה 52. ההדגשה שלי ואינה במקור) –

"… התרשמתי שהתקנת המצלמה הנסתרת נעשתה מתוך רצון כן לברר את זהות הגורם נזק לרכושם ובכך למנוע הימשכותם של מעשי ונדליזם. בכך ביקשו הנתבעים להגן על "עניין אישי כשר" כאמור בסעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות. בהקשר זה יש לציין כי פעולה הנעשית לשם הגנה על רכוש הוכרה על ידי הפסיקה כ"עניין אישי כשר" ביחס לעוולת לשון הרע … על דרך ההיקש יש להחיל קביעה זו גם לגבי הצבת מצלמה סמויה שנועדה לתעד אירוע של פגיעה ברכוש או בחיים. …

מטעמים אלה אני קובע שהתקנת המצלמה הנסתרת על ידי הנתבעים נעשתה למען תכלית ראויה שמטרתה, הגנה על אינטרס קנייני של הנתבעים. יתר על כן, הצבת המצלמה הסמויה נעשתה באופן שאינו חורג מן הסביר, כמפורט לעיל. משכך, אין בעצם פעולת הצילום כדי להקים לתובעים עילת פיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות"."

כאן המקום להדגיש כי בדנן אין מדובר במצלמה סמויה אלא גלויה.

בהתייחס באופן ספציפי לצילום חזית ביתו של אדם נקבע כך (ת"א (מחוזי י-ם) 7236/05 מרדכי לוין נ' אבני רביד (15.5.2006) פסקה 14) –

"חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981, כולל רשימה סגורה של מעשים שיש בהם משום  פגיעה בפרטיות. צילום חזית ביתו של אדם אינו נמנה עליהם. … גם אם ננקוט בדרך של פרשנות נדיבה ומרחיבה, לא ניתן לכלול איסור על פירסום תצלום חזית ביתו של אדם; ולא בכדי. ביתו של אדם – פנימה – הריהו מבצרו. חזיתו הפונה כלפי חוץ, חשופה מטבע ברייתה כלפי כולי עלמא."

(לעניין צילום אדם על סף דלת ביתו ראו ת"א (חדרה) 30777-04-17‏ אירינה צוגלין נ'  מאיר מלול (14.5.2019) פסקה 55, וכן ראו גם ת"א (פ"ת) 9403-01-15‏ הניה פרזברג נ' לימור גלעד (1.11.2015) ועוד).

נמצא כי גם ביחס לטענה זו של המבקשת לא הוכח היסוד העובדתי המצביע על פגיעה בפרטיות המבקשת.

בהעדר הוכחה של יסוד זה מובן כי לא מתקיימת העילה למתן הצו המבוקש.

מאליו מובן כי עצם הטענה שניתן באופן עקרוני לכוון את המצלמה גם אל בית המבקשת אין בה כדי לענות על היסוד הנדרש, הן נוכח הקביעה המשפטית כי צילום חזית הבית אינה פגיעה בפרטיות והן וביתר שאת בשל העובדה שקביעה כי אפשרות תיאורטית של מעשה פסול שאינה חשש מסתבר הנובע מתוך פעולות שביצע בעבר המשיב תיצור מציאות בלתי אפשרית של הטלת איסורים גורפים רחוקה כרחוק מזרח ממערב ממטרת החוק.

עתה באשר לטענה כי המצלמה מקליטה גם שמע.

לא מן הנמנע כי במצב מסויים הצבת מצלמה המקליטה גם שמע ברשות הרבים תיצור הפרה של האיסורים המוטלים על פי חוק האזנת סתר, אך אין מדובר בכל מצב.

לעניין זה יש לזכור האפשרות המוגנת הנזכרת בסעיף 8(1)(ג) לחוק זה העוסקת בהאזנה לשיחה שנעשתה ברשות הרבים אם נעשתה – "באקראי ובתום לב, אגב הקלטה גלויה שנועדה לפרסום ברבים" (וראו דברי בית המשפט בנושא זה בתא"מ (שלום ת"א) 6782-12-11‏ ‏דוד כלב נ' עירית תל-אביב-יפו (3.5.2017) פסקה 38 אשר עסק במצלמות נסתרות – מצב חמור מענייננו).

בדנן לא הוכחה הקלטה בפועל של שיחה בה השתתפה המבקשת, אין ספק כי המצלמה גלויה – בוודאי למבקשת – ומוצבת ברשות הרבים וכי ככל שתוקלט שיחה בה משתתפת המבקשת יהיה הדבר באקראי ולדברי המשיב לצורך תיעוד פגיעות בו שישמשו אותו בהליכים הנוגעים לכך שהם סוג של פרסום ברבים.

המורם מכלל האמור הוא שביחס לכל טענות המבקשת לא הוכחו היסודות הנדרשים לקיומה של עילה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

אשר על כן הבקשה נדחית.

נוכח התוצאה האמורה שקלתי לפסוק הוצאות לחובת המבקשת בהתאם לאמור בסעיף 9 לחוק מניעת הטרדה מאיימת אך על מנת שלא להעצים את החיכוך בין הצדדים על ידי "הוספת שמן למדורה" ומאחר שבשים לב לרגישות בין הצדדים ניתן אולי לקבל כי חששה של המבקשת אותנטי אף אם אינו מבוסס משפטית מצאתי בסופו של דבר לנכון שלא לעשות צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 60 יום.

שאלות נפוצות בעניין צו למניעת הטרדה מאיימת