תביעה ייצוגית זהו הליך משפטי שונה ביחס לתביעה כספית או תביעה אזרחית אישית. בעוד שבתביעה אישית כל מה שהתובע צריך להוכיח הוא שנגרם לו נזק, במסגרת תביעה ייצוגית המבקש צריך להוכיח שנגרם לו נזק ובנוסף שאותו נזק בדיוק (או נזק דומה מאוד) נגרם גם לקבוצה גדולה של אנשים. כלומר, הוכחת קבוצה זהו תנאי מרכזי שבלעדיו כל הליך ייצוגי יסתיים בכישלון.
במסגרת תשובה על בקשה לאישור תביעה ייצוגית המשיב או המשיבים יטענו לרוב טענות רבות בדבר אי הוכחת קבוצה על ידי המבקש. לשם כך המשיב או המשיבים עשויים אפילו להסתייע בפסיקת בית המשפט העליון אשר קובעת שלא די להראות מספר מצומצם של דוגמאות שבהן אנשים שונים נפגעו בצורה זהה או דומה.
הוכחת קבוצה עשויה להתבצע על ידי הוכחת מדיניות הנוגדת את הדין באותה חברה נגדה מנהלים הליך ייצוגי. במקרה כזה לחברה יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לטעון ל"טעות נקודתית" (טענת הגנה נפוצה שבתי המשפט נוטים לקבל במסגרת הליכים ייצוגיים).
עורך דין אדי בליטשטיין מייצג מזה למעלה מעשור תובעים ונתבעים במסגרת תביעות ייצוגיות. צריכים ליווי משפטי מקצועי? צרו קשר עם משרדנו.
הוכחת קבוצה – בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון
פסיקת בית המשפט העליון היא פסיקה המחייבת את יתר בתי המשפט, ולכן כל מי שרוצה להצליח במסגרת תביעה ייצוגית חייב להכיר היטב את פסיקות בית המשפט העליון.
במסגרת רע"א 6182/22 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' נחום וינקר (החלטה מיום 24.8.2023) בית המשפט העליון התייחס לסוגיית הוכחת קבוצה וקבע, בין היתר, כך:
שנית, ולנוכח השלב המקדמי שבו מצוי ההליך, אין ממש אף בטענת תנובה כי לא הורם הנטל להוכחת קיומה של קבוצת נפגעים. כידוע, תובע המבקש לנהל הליך ייצוגי נדרש להראות כי העניין שעליו הוא מלין אינו נוגע לו בלבד, אלא שקיימת קבוצת נפגעים שנפגעו מאותו עניין באופן דומה (עניין יפאורה, פסקה 11). בשלב המקדמי של בקשת אישור התובענה כייצוגית, הנטל להוכיח רכיב זה הוא לכאורי בלבד.
בע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ [פורסם בנבו] (2.9.2018) נקבע כי במקרים שבהם הוכח כי מתקיימת מדיניות רוחבית של הפרת הדין, להבדיל מאוסף מקרי של הפרות נקודתיות של הוראות החוק, ניתן לבסס מתוך כך את קיומה של קבוצת נפגעים.
ההנחה שעומדת בבסיס הלכה זו היא שמדיניות מערכתית של הפרת הדין שמטבעה עשויה לגרום לנזק, יוצרת במקרים רבים כשלעצמה את המסגרת המגדירה קבוצה של נפגעים שיש לה שאלות משותפות של עובדה או משפט. בהתאם לכך, נקבע בעניין יפאורה כי בנסיבות שבהן הוכחה לכאורה הפרה של תקן הסימון, המשמעות היא כי הורם הנטל הנדרש אף להוכחת קיומה של קבוצת הנפגעים. ויפים גם לענייננו הדברים שציינתי שם:
"יש גם יסוד סביר להניח כי יש בנמצא לקוחות נוספים של יפאורה, שכמו המשיבה מייחסים אף הם חשיבות לתאריך התפוגה, לאופן שבו הוא מסומן ולמלל שנלווה אליו ופועלים על פיו – ועל כן לכאורה נגרם להם נזק כתוצאה מהפרת הוראות התקן; ובשלב זה ניתן להסתפק בזאת, ולהותיר את בירור גודלה של הקבוצה לשלב הדיון בתובענה עצמה." (שם, פסקה 13)
בענייננו הרימו המשיבים את הנטל הנדרש והוכיחו כי תנובה הפרה את הוראות התקן באופן עקבי ובמשך שנים, ומשכך צלחו גם את המשוכה הנדרשת בשלב זה להוכחת עצם קיומה של קבוצת הנפגעים. ההבחנות שמציעה תנובה בין ענייננו ובין עניין יפאורה אין בהן כדי להביא לתוצאה שונה.
קביעה זו אינה "הופכת את הדרישה להוכחת קיומה של קבוצת נפגעים לאות מתה", כפי שנטען; כאמור לעיל, במקרים שבהם ייתכן כי מדובר בהפרה נקודתית של הדין – יידרש המבקש לאשר הגשת תובענה ייצוגית להצביע על קיומן של ראיות המלמדות שיש מאחוריו קהל נפגעים שאותו הוא מבקש לייצג, וכי ההפרה אינה מוגבלת לעניינו הפרטני או לתקלות נקודתיות. ענייננו אינו בא בקהלם של מקרים אלו, משהוכח לכאורה כי נוהל הסימון הופר על ידי תנובה כמדיניות ולאורך שנים, ולא כעניין חד-פעמי ומקרי.
ויבואר, כי יש להבחין בין ההכרעה בדבר עצם קיומה של קבוצת נפגעים, הנובע מעצם ההפרה שהוכחה לכאורה, ובין שאלת גודלה של קבוצת נפגעים זו – שניתן להותירה לבירור בגדרי התובענה לגופה.
נזדמן לי בעבר לעמוד על כך שבמקרים שבהם מתנהלת תובענה ייצוגית בעילה של הטעיה צרכנית, מתקיים קשר בין גודלה של הקבוצה ובין שאלת הקשר הסיבתי (עניין יפאורה, פסקאות 12-11; רע"א 7146/18 קידום ד.ש. (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ נ' ששון, פסקה 15 [פורסם בנבו] (22.10.2019) (להלן: עניין קידום); רע"א 4486/18 JAMES RICHARDSON PROPRIETRY LTD נ' יעיש כהן, פסקה 20 [פורסם בנבו] (1.7.2019) (להלן: עניין ג'יימס ריצ'רדסון)).
בהקשר זה, בעניין יפאורה עמדתי על כך שבשל הקושי המעשי להוכיח במסגרת הדיונית של תובענה ייצוגית אם כל אחד ואחד מחברי הקבוצה הסתמך על ההטעיה הנטענת וניזוק עקב כך, עלו בפסיקה עמדות שונות בנוגע לאופן הוכחתו של רכיב הקשר הסיבתי במקרים אלה (עניין יפאורה, פסקה 12).
עם זאת, אין צורך להכריע בנושא בשלב המקדמי שבו מצוי ההליך; זאת מאחר שעל מנת להרים את הנטל הלכאורי הדרוש בשלב זה להוכחת הקשר הסיבתי, די בכך שיש יסוד סביר להניח כי ישנם צרכנים שלקחו בחשבון את סימון התאריך במסגרת החלטתם אם להשליך את המוצר, ושנפגעו כתוצאה מהסימון השגוי על מוצריה של תנובה (עניין יפאורה פסקה 13; עניין ג'יימס ריצ'רדסון, פסקה 20; עניין קידום, פסקה 15). לעת עתה ניתן להסתפק בכך, ולהותיר את בירור היקף הקבוצה להמשך ההליך; והטענות שבפיה של תנובה בהקשר זה שמורות לה.
חשוב לדעת שאם ניהולה של תביעה ייצוגית מתארך ונמשך שנים רבות ניתן להגיש בקשה לבית המשפט ולבקש הרחבת הקבוצה כך שתכלול גם נפגעים נוספים.
