מפגע סביבתי כגון זיהום אוויר עשוי להתאים מאוד לצורך הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית, מכיוון שלרוב מדובר בקבוצה גדולה מאוד של אנשים שנפגעו מזיהום האוויר. ככל שניתן להוכיח קיומה של קבוצת נפגעים גדולה יותר, כך גדלים הסיכויים להצליח במסגרת תביעה ייצוגית וקבלת פיצוי כספי משמעותי.
עורך דין אדי בליטשטיין עוסק מזה למעלה מעשור בייצוג תובעים ונתבעים במסגרת תביעות ייצוגיות. צריכים ליווי משפטי מקצועי? צרו קשר עם משרדנו.
מהי הוראת הדין המאפשרת הגשת תביעה ייצוגית בגין מפגע סביבתי?
חוק תובענות ייצוגיות קובע רשימה סגורה של מקרים בהם ניתן להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית. כלומר, לא כל מקרה או כל סוגיה מתאימים להתברר במסגרת תביעה ייצוגית.
בעניין זה סעיף 3(א) לחוק קובע כך:
לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי; בסעיף קטן זה ובסעיפים 5(ב)(2), 9 ו-21, "רשות" – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים.
כלומר, כדי לגלות את רשימת המקרים שבהם ניתן להגיש תביעה ייצוגית צריכים לבחון את התוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות. פרט 6 לתוספת השניה קובע כך:
תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע; לענין זה, "גורם המפגע", "מפגע סביבתי" – כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים סביבתיים.
כלומר, שילוב של סעיף 3(א) בצירוף פרט 6 לתוספת השניה הם אלה שמאפשרים הגשת תביעה ייצוגית בנושא מפגע סביבתי כגון זיהום אוויר.
מה צריכים להוכיח כדי להצליח בתביעה ייצוגית בעניין מפגע סביבתי?
שלושת הדברים המרכזיים שצריכים להוכיח הם:
- הגוף שיצר מפגע סביבתי פעל בניגוד לדין או התרשל.
- נגרם נזק למבקש/תובע ייצוגי.
- נגרם נזק לחברי הקבוצה.
מספיק שאחד מתנאים אלה לא יתקיים כדי שבית המשפט יורה על דחיית הבקשה לאישור תביעה ייצוגית (במקרים מסוימים בית המשפט ינסה לאתר מבקש חלופי, אם כל מה שחסר הוא הוכחת עילת תביעה אישית של המבקש).
אם בית המשפט יורה בפועל על דחיית הבקשה לאישור תביעה ייצוגית, המבקש צפוי להיות מחויב בתשלום הוצאות משפט לחברה או לגוף כנגדם הוגש ההליך הייצוגי.
כיצד מתייחסים בתי המשפט לתביעות ייצוגיות בעניין מפגע סביבתי?
בתי המשפט רואים במפגעים סביבתיים סוגיות חשובות שיש מקום לברר אותן במסגרת תביעות ייצוגיות. לשם כך לעיתים אפילו מורידים את רף ההוכחה הנדרש על מנת להקל על המבקש הייצוגי.
יחד עם זאת, בתי המשפט מקפידים על קיומן של הוראות החוק ואם המבקש לא יצליח להוכיח את טענותיו או שהחברה שיצרה מפגע סביבתי פעלה בניגוד לדין או התרשלה, וגרמה לנזק, הבקשה לאישור תביעה ייצוגית תדחה.
עניין זה נבחן במסגרת ת"צ 2133-08-20 סרגיי סאפל נ' פז בית זיקוק אשדוד בע"מ (פסק דין מיום 29.8.2023). באותו מקרה דובר על תביעה ייצוגית בגין מפגע סביבתי בדמות עשן שחור מארובת בית זיקוק הממוקם באשדוד.
במקרה זה לא הייתה מחלוקת שהתקיים מפגע סביבתי משום שהעניין נבדק על ידי המשרד להגנת הסביבה אשר הטיל על החברה עיצום כספי בסך כמעט מיליון שקלים.
למרות זאת, בית המשפט החליט לדחות את בקשת האישור משום שהמבקש לא הצליח להוכיח שנגרם לו ולקבוצה נזק בגין המפגע הסביבתי.
בין היתר בית המשפט קבע כך:
אין חולק על חשיבות ההגנה על הסביבה, הטבע ואיכות האוויר והמים בישראל, ואין חולק גם על מקומו של בית המשפט בהגנה זו, לרבות על ידי אישור וקבלת תובענות ייצוגיות, במקרים המתאימים, בגין פגיעה בסביבה או בציבור בשל מפגעי זיהום סביבתי, לרבות זיהום אוויר.
התובענה הייצוגית הסביבתית הינה כלי חשוב של אכיפה אזרחית, ומטרתה, בין היתר, הטלת אחריות על גופים אשר נדרשים להקפיד על הוראות הדין בהקשר הסביבתי כאשר אינם עושים זאת. האכיפה האזרחית נדרשת במקרים רבים כהשלמה על מנת להעמיק את האכיפה, לצד פעולת הרשויות ובראשן המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות אשר עליהם מוטלת מלאכת האכיפה, וודאי שהיא נדרשת מקום שהאכיפה על ידי הרשויות אינה מבוצעת באופן אינטנסיבי, מסיבות תקציביות או אחרות.
בהינתן החשיבות הרבה של התביעות הייצוגיות בתחום הסביבה, יש אכן מקום להקל במידת מה את הנטלים הרובצים על התובע הייצוגי.
יחד עם זאת, לא ניתן לסברתי לפטור את התובע הייצוגי, המבקש לייצג קבוצת נפגעים נטענת מאירוע של זיהום סביבתי, מהנחת תשתית ראייתית מינימאלית להוכחת עצם המפגע, לקיומו של נזק לחברי הקבוצה, ולקשר סיבתי בין המפגע והנזק הנטען.
נראה כי בשלב זה, אין מחלוקת לעניין התרחשות אירוע או אירועים שבהם נפלט עשן שחור, כהגדרתו בהוראות הדין הרלוונטיות, מארובת בית הזיקוק של המשיבה. כאמור, מצא המשרד, הממונה על אכיפת הדין, כי באילו מן האירועים האמורים התרחשו חריגות מן ההתנהלות התקינה והפרות של הוראות הדין שעניינן שמירה על איכות אוויר סבירה. היות שבשלב הדיון בבקשת האישור די בהנחת תשתית ראייתית לכאורית, ואין צורך בהוכחה מלאה – נראה כי לעניין עצם האפשרות של פליטת מזהמים בניגוד לדין על ידי המשיבה, הורם הנטל.
אין די כמובן, בהנחת תשתית ראייתית לביסוס הטענה בדבר פליטת מזהמים לאוויר, כדי להקים למבקש, או למי מחברי הקבוצה הנטענת, עילת תביעה נגד המשיבה בגין האירועים הנטענים, ועל המבקש היה להוכיח, לכאורה – לעניין העוולות הנזיקיות הנטענות לרבות הפרת הוראה חוקית ורשלנות, הן את עצם קיומו של נזק למי מחברי הקבוצה, והן את הקשר הסיבתי בין התנהגותה של המשיבה שהתבטאה בפליטת המזהמים ובין הנזק האמור; ולעניין טענת הפגיעה באוטונומיה, את עצם הפגיעה הנטענת אשר בגינה נכפתה על חברי הקבוצה, לטענת המבקש בבקשתו, נשימת אוויר שאינו נקי. נזכיר, כי לטענת המבקש בבקשתו: "ברי שהחשיפה לזיהום האוויר פגעה בבריאות חברי הקבוצה וממילא גם באוטונומיה שלהם", וכן "הנזק שנגרם לחברי הקבוצה ברור. הם כולם נחשפו לאוויר מזוהם, ולחלקיקים שנישאו באוויר…".
דא עקא שאין בפני בית המשפט כל ראיה לכך שאדם כלשהו, בין אם תושב אשדוד, ובין אם תושב ישוב אחר בארץ, נשם את האוויר המזוהם לכאורה, מן הטעם הפשוט שלא הונחה במסגרת הבקשה ראיה כלשהי לעניין מסלול זרימת העשן אשר נפלט מן הארובה שגובהה עשרות מטרים, לעניין התפשטות המזהמים באוויר ונחיתתם אל סמוך לפני הקרקע (ולגובה אדם), ולעניין מיקום הזיהום בטווח נשימת אדם מבחינה גיאוגרפית. לא נמצאה כל תשתית ראייתית לעניין זה במסגרת המסמכים שהונחו לפני בית המשפט, או בעמדת המשרד להגנת הסביבה, ואף לא בחוות דעת המומחה מטעם המבקש, מה גם שחוות דעת זו כבר אינה עומדת בפני בית המשפט משב"כ המבקש ויתר עליה כאמור לעיל. מסקנות המומחה מטעם המשיבה ביחס לאמור לעיל, לא נסתרו בחקירתו.
יצוין ויודגש, כי המבקש עצמו לא טען כי הריח את האוויר המזוהם או כי קלט אותו בחושיו באופן כלשהו בזמן אמת. הוא אישר בתצהירו ובחקירתו, כי למד על אירועי הפליטה הנטענים בבקשה רק בדיעבד, מפרסומי המשרד. ממילא, אין בפנינו כל ראיה לכך שנחשף לאוויר מזוהם בגין איזה מן האירועים הנטענים.
סבורני, על כן, כי לא בוססה ולו לכאורה הטענה בדבר גרימת נזק גוף, לרבות נזק בלתי ממוני למי מחברי הקבוצה הנטענת בגין נשימת מזהמים, וממילא, לא בוססו הטענות בכל הנוגע לביצוע עוולות נזיקיות כמפורט בבקשה, משום שעצם קיומו של נזק הינו יסוד מיסודות עוולת אלה. במצב זה, אין המבקש יכול להיתלות גם בטענה מסוג "הדבר מעיד על עצמו", שכן חלותו של הכלל האמור, תלויה, על פי הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין בהוכחת קיומו של נזק.
…
קשה, לסברתי, לקבל את עמדתו זו של ב"כ המבקש. כאמור לעיל, בהעדר מגע או חשיפה פיזיים, קשה לייחס למשיבה פגיעה באוטונומיה של חברי הקבוצה הנטענת. אם נקבל את שיטת ב"כ המבקש שלפיה קמה למבקש ולחברי הקבוצה הנטענת עילת תביעה רק בשל עצם הידיעה על פליטת מזהמים לאוויר לכאורה, וחשש לחשיפה לזיהום האמור, מבלי שהונחה תשתית ראייתית לחשיפה פיזית לאוויר המזוהם לכאורה, והגם שיתכן כי העשן שנפלט מארובת בית הזיקוק כלל לא הגיע אל האזור שבו שהו באותה עת, הרי שתורחב עילת הפגיעה באוטונומיה, עד שתחול על תחושות סובייקטיביות גרידא בגין עצם ידיעה על אירוע זיהום במקום כלשהו, ומבלי שנשללת למעשה זכות בחירה כלשהי במישור הגופני.
נראה, כי הרחבה זו של עילת הפגיעה באוטונומיה טרם בוססה בפסיקת בית המשפט העליון, ונדמה כי אין לה מקום, נוכח תכלית ההכרה בעילה זו בהלכה הפסוקה.
…
במצב זה, אף אין לסברתי טעם בהשקעת מאמצים לשם החלפת תובע מייצג. בקשת האישור אינה מעוררת שאלות מהותיות משותפות לכלל חברי הקבוצה ואינה הדרך היעילה וההוגנת לבדיקת המחלוקת. בקשת האישור אינה מבססת נזק שנגרם לחברי הקבוצה ולו לכאורה. הנזק הנטען הוא מטיבו אינדיבידואלי ותלוי נסיבות של כל פרט, ולא הוצגה ולו ראיה לכאורה כדי להראות שמדובר בנזק משותף. בנסיבות האמורות, אין הצדקה לניהול התובענה כייצוגית.
על כן, נדחית בקשת האישור.
בנסיבות, נוכח היקף ההתדיינות בפועל, ובשים לב לחשיבות התביעות הייצוגיות הסביבתיות, ולצורך להימנע מהרתעת יתר של תובעים ייצוגיים אפשריים בתחום זה, יישא המבקש בהוצאות המשיבה בגין הדיון בבקשה בסך 7,500 ₪.
