פסיקת הוצאות משפט במסגרת הליך משפטי – זה מה שחשוב לדעת

מטרת פסיקת הוצאות משפט לטובת אדם אשר טענותיו מתקבלות במסגרת כל הליך משפטי נועדה על מנת לשפות את הזוכה בגין ההוצאות שהוא נשא לאורכו של ההליך. כלומר המפסיד משלם בגין הוצאותיו המשפטיות של הזוכה.

יחד עם זאת, אין אחידות בעת פסיקת הוצאות המשפט בסיומו של ההליך או לאחר קבלת בקשת ביניים, ולרוב השופטים לא יפסקו לטובת הזוכה את כל הסכומים שהוא שילם לאורך ההליך המשפטי, אלא רק סכום חלקי (ולעיתים נמוך מאוד). פסיקת הוצאות משפט על הרף הנמוך היא אחת הסיבות מדוע תובעים רבים מרגישים שלא נעשה צדק במערכת המשפט, מכיוון שגם אם התובע זוכה בתביעתו, לעיתים גובה הוצאות המשפט שהוא משלם (ופרק הזמן שחולף עד לקבלת פסק הדין) הוא כה גבוה שעולה הספק האם היה כדאי להגיש תביעה.

ישנם מספר מצבים אפשריים לקבלת הוצאות משפט ועליהם נדבר עכשיו.

עורך דין אדי בליטשטיין עוסק מזה למעלה מעשור בייצוג תובעים ונתבעים במסגרת תביעות אזרחיות – מסחריות מורכבות במיוחד. צריכים ליווי משפטי מקצועי? צרו קשר עם משרדנו.

פסיקת הוצאות משפט לאחר קבלת או דחיית בקשת ביניים

בקשת ביניים היא כל בקשה המוגשת לאורכה של כל תביעה (תביעה כספית, תביעה אזרחית, תביעה ייצוגית, וכו'), עד למתן פסק הדין על ידי השופט. כלומר, לאחר פסק הדין ההליך המשפטי מסתיים ולאחר הכרעה בבקשת ביניים ההליך המשפטי נמשך.

תקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי היא זו שעוסקת בנושא הוצאות משפט בעת הכרעה על בקשת ביניים. תקנה זו קובעת כך:

בתום הדיון בכל בקשה יפסוק בית המשפט את הוצאות הבקשה ועל מי הן חלות, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור.

כלומר, על פי תקנה זו לאחר כל הכרעה בבקשת ביניים השופט שדן בתביעה אמור לפסוק הוצאות משפט לטובת אחד הצדדים (זה שבקשתו התקבלה). הוצאות אלה אינן תלויות בתוצאות ההליך ויש לשלמן תוך 30 ימים או פרק זמן אחר שבית המשפט יקבע בהחלטה.

בנוסף, השופט שדן בתביעה רשאי לא לחייב את אחד הצדדים בהוצאות רק אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים (כלומר, סיבה כבדת משקל). בפועל, מרבית השופטים לא מייחסים לתקנה זו משמעות רבה וניתן למצוא אינספור החלטות שיפוטיות בהן לא נפסקו הוצאות משפט כלשהן, ואין בהחלטה נימוק מדוע בית המשפט נמנע מלחייב את אחד הצדדים בהוצאות.

חשוב לשים לב שככל שמוגשות יותר בקשות ביניים במסגרת תביעה כלשהי, כך ישנו סיכוי גבוה יותר שבית המשפט יטיל הוצאות משפט מספר רב יותר של פעמים על אחד הצדדים (לדוגמה: אם הוגשו 10 בקשות ביניים, תיאורטית, בית המשפט רשאי לחייב 10 פעמים את אחד הצדדים בהוצאות משפט).

גובה הוצאות המשפט ששופט עשוי לפסוק לאחר הכרעה בבקשת ביניים משתנה מבקשה לבקשה (בהתאם למורכבות שלה). לרוב סכום ההוצאות לא יפחת מ-1000 ש"ח לבקשת ביניים. יחד עם זאת, ישנן בקשות ביניים שבסיומן השופט עשוי להטיל הוצאות משפט שיגיעו לעשרות אלפי שקלים. דוגמה מצוינת לכך היא הכרעה על בקשה לאישור תביעה ייצוגית. בעת הכרעה על בקשה זו בית המשפט עשוי לפסוק לטובת הזוכה הוצאות בגובה עשרות אלפי שקלים.

פסיקת הוצאות משפט בעת מתן פסק דין

פסק הדין מסיים את ההליך המשפטי ובשלב זה השופט מכמת את כל ההוצאות שנגרמו לתובע או הנתבע (תלוי מי זוכה בתביעה). על מנת להגדיל את הסיכוי שבית המשפט יפסוק לטובת בעל הדין הזוכה את כל ההוצאות שנגרמו לו, עליו להתייחס לתקנה 155 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת כך:

(א) בית המשפט יפסוק הוצאות משפט, ובלבד שבעל הדין פירט בסיכומי טענותיו באופן מפורש ומפורט את הוצאות המשפט כפי שנדרשו לצורך ההליך וצירף מסמכים התומכים בכך.

(ב) סכום הוצאות משפט יהיה צירופם של כל ההוצאות שהוצאו בעין ושנדרשו להליך כפי שיורה בית המשפט.

(ג) השופט שנתן את ההחלטה יורה על הוצאות המשפט, זולת אם הדבר נבצר ממנו.

כלומר, במסגרת פסק הדין השופט יתייחס לטענות בעל הדין הזוכה בסיכומיו, בהם בעל הדין חייב להתייחס באופן מפורש להוצאות שהוא שילם לאורך ההליך ולמען ההליך המשפטי. בעל הדין חייב גם לצרף אסמכתאות (לדוגמה: בעל הדין חייב להתייחס בצורה מפורשת לגובה ותשלום אגרת בית המשפט, לצרף חשבוניות מס בגין תשלום שכר טרחת עורך דין, אסמכתאות על תשלום למומחים או כל הוצאה אחרת ששולמה לאורך ההליך).

בעל דין שלא דרש בסיכומיו לקבל החזר הוצאות משפט בגין אגרת בית משפט עשוי שלא לקבל החזר בגין האגרה, גם אם סכום האגרה מגיע למאות אלפי שקלים. כך לדוגמה קרה במסגרת פסק דין בת"א 5881-08-16 משה דוידס נ' אייל יצחק דוידס (פסק דין מיום 10.12.2022):

לאור גובה האגרה, הותרת סעיף 289 לפסק הדין על כנו משמעותה היא שמתוך הסך של  250,000 ₪ שנפסק בגין הוצאות ושכר טרחה (כולל מע"מ) לטובת התובע, סכום של כ-200,000 ₪ מכסה אך ורק את האגרה ששולמה ובהתאם יוצא כי פסקתי לטובת התובע אך ורק סך של 51,118 ₪ בגין שכר טרחה והוצאות אחרות (כולל מע"מ) וסכום  זה אינו משקף לעמדתי באופן ריאלי או אף קרוב לכך החזר שכר טרחה שהתובע חויב קרוב לוודאי  לשלם לבאי כוחו לצורך ניהול ההליך, וזאת בעיקר בשים לב להיקף ההליך ומורכבותו וסכום הסעד הכספי לו עתר התובע.

…

התובע בענייננו לא מילא אחר דרישת התקנות ובכתב התביעה ובסיכומי התובע וסיכומי התשובה כל שתבע התובע הוא "להשית על הנתבעים את הוצאות התובע לרבות שכר טרחת עו"ד בצירוף מע"מ כדין", מבלי שפורטה בקשה ספציפית כלשהי בענין האגרה ולמותר לציין כי לא צורפה לסיכומים אסמכתא המעידה  על תשלום האגרה.

בנסיבות אלו, לא הייתי ער כלל בעת מתן פסק הדין לגובה האגרה, וכתוצאה מכך לבעייתיות הרבה שבפסיקת סכום כולל של 250,000 ₪ בלבד בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד אשר כאמור מותיר אך ורק סכום של כ-50,000 ₪ עבור שכר טרחת עו"ד והוצאות אחרות, סכום שאינו תואם כלל את היקף החיוב הריאלי שהיה צריך להטיל על החברה ברכיב של שכר טרחת עו"ד.

…

בנסיבות כאלו, כבר נקבע ב"ענין גופר" (הקטע המודגש בציטוט בסעיף 14 לעיל) כי כאשר בית המשפט לא היה ער כלל לבעייתיות שבקביעתו, אין מדובר בהשמטה מקרית  או טעות סופר ובהתאם לא ניתן לתקן את הטעות שנפלה עקב העדר מודעותו של בית המשפט, בדרך של תיקון טעות בפסק הדין על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט.

פסיקת הוצאות משפט בגין הארכת ההליך שלא לצורך

לעיתים אחד הצדדים לתביעה מעוניין "למשוך" זמן ופועל בצורה שמעכבת את בירור התביעה, במטרה להימנע מקבלת פסק דין. על מנת להתמודד עם בעלי דין שכאלה ניתן להיעזר בתקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת כך:

סבר בית המשפט כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, באמצעות טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, ובלא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה.

כלומר, לא רק שבית המשפט רשאי להטיל הוצאות משפט על צד שמעכב את בירור התביעה שלא לצורך, אלא שבסמכות בית המשפט להטיל הוצאות משפט גם לטובת אוצר המדינה.

ערעור על הוצאות משפט

לעיתים בעל דין שוקל להגיש ערעור על הוצאות משפט מכיוון שהוא סבור שלא היה מקום להטיל עליו הוצאות או שגובה ההוצאות שהוטלו עליו אינו סביר. הגשת ערעור בעניין זה לא תמיד תסייע.

בעל דין שכזה צריך להכיר את עמדת הפסיקה, ולדעת שערכאת הערעור תתערב בגובה ההוצאות שנפסק לעיתים נדירות. פסיקת בית המשפט העליון בעניין זה ניתן למצוא בע"א 6277/19 ד"ר סנפורד אשר הרמן נ' אריה וייס (פסק דין מיום 15.3.2022):

בנוסף, לא מצאתי להתערב בסכום ההוצאות שנפסק לטובת הרוכשים על ידי בית המשפט קמא. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בסכום ההוצאות שנפסק על ידי הערכאה הדיונית (ע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב ז"ל עזבונו, פסקה 83 [פורסם בנבו] (14.2.2011); ע"א 3699/11 אלישבע חסן נ' עו"ד שחם, פסקה 30 [פורסם בנבו] (1.6.2016)), ולא מצאתי כי המקרה דנן מעורר נסיבות חריגות, המצדיקות לסטות מכלל זה.

פסיקת הוצאות משפט ריאליות או חלקיות

משמעות המונח הוצאות משפט ריאליות הוא הוצאות המשפט שבעל הדין שילם בפועל. פסיקת בית המשפט העליון מדגישה שבעל דין שזכה במשפט לא צריך לצאת בחסרון כיס. עניין זה נקבע לדוגמה בע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ (פסק דין מיום 24.2.2022):

ככלל, יש לפסוק לבעל דין שזכה בהליך הוצאות ריאליות, בכפוף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. שיעור ההוצאות "נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטרחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו" (רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, פסקה 10 והאסמכתאות שם[פורסם בנבו] (28.12.2020)).

תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) מעגנות את הפסיקה בנושא ההוצאות, וקובעות כי אלה נועדו לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך (תקנה 151(א)), וכי בקביעת שיעורן, על בית המשפט להתחשב, בין היתר, "בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש" (תקנה 153(ג), וראו בעבר תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

התקנות החדשות מעבירות מסר שלפיו ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות ריאליות (לצד הכרה במצבים המצדיקים אי חיוב בהוצאות, וראו הסיפא של תקנה 152), והכלי של הוצאות משפט הוא אחד הכלים שהתקנות החדשות מעמידות לרשות בית המשפט לשם ניהול ההליך באופן יעיל על רקע מטרות התקנות, ולהרתעה מפני נקיטת הליכי סרק או הליכים בלתי מידתיים (תקנה 4; לפסיקת הוצאות על פי התקנות החדשות בסוגים שונים של מקרים, ראו ההפניות אצל יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים  644 (2021)).

למרות פסיקת בית המשפט העליון, בפועל במרבית המקרים הוצאות המשפט שנפסקות במסגרת פסקי הדין רחוקות מאוד מלהיות הוצאות משפט ריאליות.

שאלות נפוצות בעניין הוצאות משפט