פסק דין – האם ניתן לקבל אותו בתחילת ההליך או רק בסיומו?

מה זה פסק דין?

פסק דין זוהי החלטה סופית במסגרתה בית המשפט קובע מהי תוצאת ההליך. השופט שדן בתיק רשאי לקבוע במסגרת פסק דין שהוא מקבל את התביעה או דוחה אותה (באופן מלא או חלקי). ברוב המוחלט של המקרים פסק דין ינומק (למעט פסק דין שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט) על ידי השופט ויפורטו בו העובדות העיקריות, ראיות הצדדים, כיצד השופט התרשם מהעדים ומדוע הוא הגיע למסקנה אליה הוא הגיע בפועל.

כל תובע שמגיש את תביעתו מעוניין לקבל פסק דין בהקדם האפשרי משום שללא פסק דין התובע לא יכול לקבל את רצונו מהנתבע או לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבע, אם הנתבע אינו מקיים את האמור בפסק הדין. אחת הבעיות הגדולות ביותר במשפט הישראלי היא העומס הרב הנובע מתביעות רבות שמוגשות לבתי המשפט. כתוצאה מכך הדרך לקבלת פסק דין היא ארוכה ומייגעת, ולעיתים עשויות לעבור שנים עד השופט יכריע באופן סופי בתביעה.

למרות מציאות לא מעודדת זו ישנם מספר מקרים בהם ניתן לקבל פסק דין בשלבים מוקדמים של כל תביעה כספית או תביעה אזרחית.

עורך דין אדי בליטשטיין עוסק מזה למעלה מעשור בייצוג תובעים ונתבעים במסגרת תביעות מורכבות. צריכים ליווי משפטי מקצועי? צרו קשר עם משרדנו.

קבלת פסק דין בהעדר הגנה

אחד המקרים היותר נפוצים בהם ניתן לקבל פס"ד בתחילתו של כל הליך שיפוטי הוא כאשר נתבע אינו מגיש כתב הגנה. אם התובע ישכנע את השופט שהוא אכן המציא כתב תביעה כדין והנתבע לא הגיש את כתב ההגנה במועד, ולא ביקש הארכת מועד להגשת כתב הגנה, בית המשפט רשאי לתת פסק דין בהעדר הגנה.

מסירת כתב תביעה כדין מבוצעת בדרך כלל באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה או באמצעות שליח המחתים את הנתבע על קבלת כתב התביעה.

כאשר מוגשת תביעה בסדר דין רגיל (תביעה בסכום העולה על 75 אלף ש"ח) יש להגיש כתב הגנה תוך 60 ימים ממועד קבלת כתב התביעה. במסגרת תביעה בסדר דין מהיר (תביעה בסכום עד 75 אלף ש"ח) צריכים להגיש כתב הגנה תוך 45 ימים מועד קבלת כתב התביעה. כלומר, ניתן לבקש פסק דין בהעדר הגנה מיד בחלוף המועדים האלה, וכמובן ככל שהנתבע לא הגיש את כתב הגנתו.

יחד עם זאת, חשוב לדעת שקבלת פס"ד בהעדר הגנה אינו סוף הסיפור. תקנה 131 לתקנות סדר דין האזרחי מאפשרת לנתבע לבקש לבטל את פסק הדין. תקנה זו קובעת כך:

נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; הוראה זו לא תחול על פנייה לבית המשפט לפי תקנה 33(ד).

כלומר, אם הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין יתכן שהשופט יבטל את פסק הדין וימשיך לנהל את ההליך. אם השופט יבחר לבטל את פסק הדין ישנה סבירות גבוהה שהוא ישית הוצאות משפט על הנתבע.

אם בית המשפט דחה בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה על הנתבע לשקול הגשת ערעור.

קבלת פסק דין בהעדר התייצבות לדיון

מצב נפוץ נוסף במסגרתו ניתן לקבל פס"ד בשלב מוקדם יחסית של ההליך, הוא אם הנתבע או התובע לא התייצבו לקדם המשפט. בעניין זה ניתן להסתייע בתקנות 61(ד), 75 אשר קובעות כך:

61(ד) דין אי-התייצבות בישיבת קדם-המשפט כדין אי-התייצבות בדיון.

75. לא התייצב בעל דין ולא ניתן טעם סביר לאי-ההתייצבות, יחולו הוראות אלה:

(1) לא התייצב התובע, ימחק בית המשפט את כתב התביעה או ידחה את התביעה אם מצא טעמים מיוחדים לדחייה;

(2) לא התייצב הנתבע והתובע התייצב, רשאי התובע להוכיח את תביעתו, ויהיה זכאי לסעד שביקש לפי הראיות שהתקבלו.

כלומר, אי התייצבות לקדם המשפט או לדיון ההוכחות מאפשרת לשופט לתת פסק דין. במקרה שהתובע לא מגיע לדיון השופט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה. ללא כתב תביעה ההליך לא יכול להמשך.

אם הנתבע לא מגיע לדיון, השופט רשאי לקבל את התביעה ולתת פסק דין בתיק על בסיס הראיות שהוגשו.

גם במקרה זה קבלת פס"ד לא בהכרח מסיימת לחלוטין את ההליך. בדומה למצב שבו לא הוגש כתב הגנה, גם במקרה זה מי שלא התייצב לדיון רשאי להגיש בקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות, ולנסות לשכנע את השופט לבטל את פסק הדין. גם במקרה זה אם השופט אכן ישתכנע ופסק הדין יבוטל, הצד שלא הגיע לדיון צפוי להיות מחויב בהוצאות משפט.

קחו בחשבון שהפסיקה העדכנית איננה תמיד תומכת בביטול פס"ד בהעדר התייצבות, ולעיתים מחדלי הצד שלא התייצב נזקפים לחובתו ופסק הדין לא מבוטל, במיוחד אם מדובר בנתבע וסיכויי הגנתו אינם גבוהים במיוחד.

פסיקה חדשה של בית המשפט העליון מאפשרת לקבל פסק דין גם אם הוגש כתב הגנה והצדדים הגיעו לדיון

בתאריך 26.1.2023 ניתן פס"ד על ידי בית המשפט העליון המפרט באילו מקרים השופט רשאי לתת פסק דין כבר בסיומו של קדם משפט ראשון, גם אם הנתבע הגיש כתב הגנה והתייצב לדיון.

בין היתר, בית המשפט העליון קבע כך:

לצד האמור, מובן כי ישנם הבדלים לא מבוטלים בין מחיקה מוקדמת של כתב תביעה, לבין מתן פסק דין בשלב קדם המשפט. הבדל מרכזי בין אלה, עניינו בהשלכות המשפטיות הנובעות מן השימוש בכל אחת מהסמכויות הנ"ל – מחיקת כתב תביעה, משנמצא כי אינו מגלה עילת תביעה, או מכל סיבה אחרת, אינה יוצרת מעשה בית דין, ומשכך, תובע שתביעתו נמחקה, יכול לתקנה ולהגישה מחדש (תקנה 41(ב) לתקנות החדשות). לעומת זאת, מתן פס"ד בשלב קדם המשפט, משמעותו היא כי ניתן פסק דין לכל דבר ועניין, היוצר מעשה בית דין בכל הנוגע לתביעות אלה (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 583 (1968)).

אמנם, גם למחיקת כתב תביעה יש השלכה משמעותית על התובע (רוזן-צבי, עמודים 251-250), אולם ההבדל הנזכר, מטבע הדברים, הופך את ההכרעה בדבר מתן פסק דין בשלב קדם המשפט, לבעלת משמעות מרחיקת לכת בהרבה, בהשוואה להשלכות הנובעות ממחיקת כתב תביעה. במובן זה, הסמכות ליתן פסק דין בשלב המקדמי, דומה דווקא לסמכות בית המשפט לדחיה מוקדמת של תביעה, שכן גם זו האחרונה, יוצרת מעשה בית דין (גורן, עמודים 307-306).

…

אם כן, בשלב קדם המשפט, מצויים אנו לאחר שהוגש כתב ההגנה, ולאחר שנעשה בירור מסוים של העובדות והטענות, במסגרת ישיבת קדם המשפט; לעתים גם לאחר כמה ישיבות כאלה. בהינתן שזהו השלב המוקדם ביותר, שבו קיימת אפשרות לתת פסק דין לזכותו של תובע, אזי, כדברי השופט נ' הנדל, "השימוש במונח 'דחיית תביעה על הסף' ו'קבלת תביעה על הסף' עשוי ליצור באוזנו של המשפטן מעין הקבלה. ולא היא. […] אין מקרה מובהק בו ההגנה נדחתה על הסף" (עניין ניב, פסקה 2 לחוות דעתו) (ההדגשות הוּספו – נ' ס'). זאת, שכן, על אף 'שיתוף השם' שרווח בפסיקה, בהתייחס לשני המצבים הללו, הרי שבשלב קדם המשפט שוב אין מדובר בסף ההליך.

…

על כן, יש מקום לטעמי, לאמץ מבחן שיהווה מעין 'תמונת תשליל' למבחן 'סיכויי התביעה': מבחן סיכויי ההגנה. בהתאם למבחן זה, ניתן להכריע בשאלה אם יש מקום ליתן פסק דין, כבר בשלב קדם המשפט. השאלה שעלינו לבחון אפוא, היא זו: מהם סיכויי ההגנה, נוכח טענותיה המשפטיות, בהינתן התשתית העובדתית שניתן לגבש לגביהן? ככל שימצֵא כי מדובר בסיכויים אפסיים ממש, הרי שמדובר ב"כתב הגנה שאינו מגלה הגנה כלל", וניתן יהיה לסיים את ההליך לאלתר, בדרך של מתן פסק דין.

…

כמו כן, ככל שעסקינן במתן פסק דין מוקדם לזכותו של תובע, מדובר למעשה בעיצוב דרך ההתמודדות הראויה עם הגנות סרק. לפיכך, קיים בהקשר זה גם אלמנט 'מרכך', בכל הנוגע לחשש מפני שימוש לרעה בהליכי משפט, ומהגשת הגנה שעניינה, הלכה למעשה, שיבוש ההליך, השהייתו, השגת תכליות שהן חיצוניות לו ועוד כיוצא בזאת (ראו, בהקשר זה, תקנה 4 לתקנות החדשות; רע"א 8921/20 SKS Holding LLC נ' אורן, פסקאות 30-27 [פורסם בנבו] (13.5.2021); רוזן-צבי, עמוד 41).

…

לצד האמור, ישנם גם שיקולים נכבדים, ה'מושכים' לאידך גיסא. כך, נראה כי קטיעתו המוקדמת של הליך משפטי חסר תוחלת, משרתת את היעילות. לעניין זה, אם נמצא, כבר בשלב המקדמי, כי אין טעם ולא תועלת בניהול התביעה, הרי שהדבר היעיל ביותר – הן לבעלי הדין, הן לציבור בכללותו – הוא עצירת ההליך לאלתר, טרם התמשכותו, סרבולו והסתעפותו – התנהלות שלא תביא אלא לאותה תוצאה, שברור היה כי אליה נגיע כבר מלכתחילה. בדרך זו יחסכו עלויות שיפוטיות רבות, המוטלות על הצדדים ועל הציבור, ויחסך זמן שיפוטי יקר, שאותו ניתן יהיה לתעל לטובת בירורים נחוצים בהליכים אחרים

…

לא זו אף זו: עצירה מוקדמת של ההליך, במקרים המתאימים, עשויה לקדם את בירור האמת. עם התקדמות ההליך, מתרבות העלויות המושתות על בעלי הדין לצורך ניהולו (דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, עמוד 2 (להלן: דברי ההסבר)). עלויות אלה, עשויות לאלץ בעלי דין שאמצעיהם מוגבלים, להיות נכונים להתפשר עם בעלי דין חזקים מהם, וזאת אף כאשר הצדק עם הראשונים. עצירה מוקדמת של ההליך, עשויה אפוא למנוע אותן פשרות דחק, שלא היו באות לעולם, אלמלא עלויות המשפט המאמירות (רוזן-צבי, עמוד 250; ערן טאוסיג "הפירוט העובדתי הנדרש בכתבי  טענות והסטנדרט הראוי לסילוק תביעה על הסף בהיעדר עילה" עלי משפט ט 111, 145-144 (2011) (להלן: טאוסיג)).

מטעם זה, של הגידול בתשומות הנדרשות לצורך ניהול המשפט, עם התקדמות ההליך, הולכת ומחמירה גם הפגיעה שנגרמת לתובע, הנדרש להתמודד עם הגנה ריקה מתוכן. כאשר בידי תובע זכות מוצדקת, על פי דין, אין לנתבע זכות קנויה לעכב מימושה של זכות זו, עד לסיום מלא וסופי של ההליכים המשפטיים. אמנם, במרבית המקרים, עיכוב זה אינו אלא הכרח, בשל הצורך לקיים בירור משפטי; ואולם, כאשר אין צורך בבירור מסוג זה, משום שברור כבר מראשית ההליך כי צודק התובע בתביעתו – אין מקום לעכבו, ללא הצדקה, מלממש את זכויותיו. דברים אלה יפים, ביתר שאת, נוכח העובדה כי לא אחת, יש לנתבע אינטרס 'לדחות את הקץ'

…

זאת ועוד, ניתן להניח, כי לכללים אלה תהיה גם השפעה ex ante, שכן אם יֵדע הנתבע, כי הגנת סרק לא תניב לו כל רווח או תוצאה רצויה (כגון הרתעת הצד השני או השגת מסמכים כלשהם כחלק מהליכי הגילוי), ימָנע הנתבע מהגשתה, כבר מלכתחילה, וחלף זאת יאות אולי לקבל את דרישותיו המוצדקות של בעל הדין השני. מובן כי בכך יש כדי להגדיל אף יותר את התועלות המושגות, כמתואר לעיל, מסיום מוקדם של ההליך, כאשר סופו גלוי וידוע.   

…

אעבור עתה מן העיסוק במאפייני המקרים שבהם ניתן יהיה ליתן פסק דין בשלב קדם המשפט, לעיסוק בפרוצדורה הראויה לשם כך. מבחן סיכויי ההגנה, שתואר עתה, עוסק בזיהוי אותם מאפיינים, שנדרש כי יתקיימו לצורך מתן פסק דין מוקדם. ואולם, גם כאשר מתקיימים מאפיינים אלה, נוכח מהות המחלוקת שבין בעלי הדין – בכך לבד לא סגי. לצורך מתן פסק דין בשלב קדם המשפט, נדרש לעבור גם דרך הליכית מסוימת, כדי לברר אם אכן יש מקום לעשות שימוש בסמכות האמורה; במקרים המתאימים – יהיה במתווה הליכי זה גם כדי להכין את הקרקע, עבור פסק הדין המוקדם. התנהלות בדרך זו, נובעת, במידה רבה, מעצם טבעה של הסמכות ליתן פסק דין, כבר בשלב קדם המשפט.

כך, תואר לעיל, כי חלק נכבד מן ההצדקה למתן פסק הדין המוקדם, נעוץ בעובדה שהדבר נעשה בשלב קדם המשפט, לאחר שהתקיים בירור מסוים, שבמהלכו גם נשמעו טענות הצדדים. מטעם זה, נראה כי אין מקום לעשות שימוש בתקנה 63(ב)(16) לתקנות החדשות, אלא לאחר קיום ישיבה כאמור, ולאחר שהצדדים נשמעו במסגרתה. כמו כן, בהתייחס לתוכנה של אותה ישיבה, יש לאפשר לצדדים להשמיע בה את עמדתם, בין היתר, לגבי עצם השאלה אם יש מקום ליתן את פסק הדין, כבר בשלב קדם המשפט. זאת, בדומה לדרך הראויה, ככלל, בהתייחס להחלטות המתקבלות בהליך; קל וחומר, כאשר לדעת בית המשפט, עשויה להינתן החלטה שתביא את ההליך לסיום מיידי (ראו: זוסמן, עמודים 457-456). 

…

סיכום ביניים: סבורני כי לצורך עשיית שימוש בתקנה 63(ב)(16) לתקנות החדשות, יש לעבור דרך מבחן סיכויי ההגנה, הדומה לגישה שננקטה ביחס לסמכות זו, כפי שנקבעה בתקנות הקודמות, ובדומה לאופן שבו מופעלת סמכותו של בית המשפט, למחוק כתב תביעה שאינו מגלה עילה. על-פי גישה זו, לאחר קיום ישיבה שבה ישָמעו הצדדים, ולאחר שהועלתה, בין היתר, האפשרות כי ינתן פסק דין בשלב מוקדם של ההליך, יבדוק בית המשפט את סיכויי ההגנה, על יסוד הטענות המשפטיות שהעלה הנתבע בכתב הגנתו. אם ימצֵא, כי בהתאם למצע העובדתי שניתן לגבש, כבר בשלב זה, הטיעון המשפטי שבכתב ההגנה "אינו מגלה הגנה כלל" – יש מקום ליתן פסק דין, על אתר, נגד הנתבע.

לסיכום

קבלת פס"ד לפני סיומו של ההליך השיפוטי הוא דבר חריג ונובע בדרך כלל ממחדל כלשהו הרלוונטי לבעל הדין. כך לדוגמה אם הנתבע לא הגיש כתב הגנה במועד או מישהו מבעלי הדין לא התייצב לדיון, ניתן יהיה לקבל פסק דין בהעדר הגנה או פסק דין בהעדר התייצבות.

במקרים אלה ההליך אינו מסתיים לחלוטין כי עדיין בעל הדין יכול להגיש בקשה ולדרוש לקבל את יומו בבית המשפט. בחלק גדול מהמקרים השופטים יבטלו את פסק הדין (במיוחד אם מדובר בתביעה על סכום משמעותי) אך ישיתו על אותו בעל דין הוצאות משפט (לעיתים בסכום נכבד).

לאחרונה ניתנה פסיקה חדשה של בית המשפט העליון המפרטת באילו מקרים ניתן וראוי לתת פסק דין כבר בקדם המשפט. מדובר במקרים בהם לנתבע אין הגנה כלל ולאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו בדבר האפשרות שבית המשפט יסיים את ההליך כבר בקדם המשפט.

לייצוג נכון בבית משפט תמיד כדאי להתייעץ עם עורך דין תביעות מנוסה.

שאלות נפוצות בעניין קבלת פסק דין