טענה משפטית – האם צריכים לפרט בכתב התביעה ומה סמכות השופט?

מה ההבדל בין טענה משפטית לבין טענה עובדתית?

טענה משפטית היא טענה שמבוססת לרוב על הוראת חוק כלשהי או פסיקה של בית המשפט. לעומת זאת, טענה עובדתית היא טענה שמוצגת על ידי בעל דין בהתאם להכרות האישית שלו או של מישהו מטעמו לאירוע או התרחשות כלשהי.

לדוגמה: אבי ראה את דני לוקח מוצרי מזון מהסופר מבלי לשלם. הטיעון העובדתי הוא שאבי ראה את דני למעשה גונב מוצרי מזון מהסופר. טענה משפטית במקרה זה היא שדני ביצע את עבירת הגניבה כפי שמוגדרת בסעיף 383 לחוק העונשין.

האם ישנה חובה לפרט כל טענה משפטית בכתב התביעה?

תקנות סדר הדין האזרחי קובעות כיצד יש לנסח כתב תביעה ומה בדיוק לפרט בו. מבחינת פירוט עובדות וטיעונים משפטיים נקבע בתקנה 14(א) לתקנות סדר הדין האזרחי כך:

חלקו השלישי של כתב הטענות יכלול את פירוט העובדות המשמשות יסוד לכתב הטענות וכל מידע נוסף, שתכליתו לסייע בהבהרת המחלוקת ובמיקוד הפלוגתות שבין בעלי הדין.

מתקנה זו עולה בבירור שבכתב התביעה יש לפרט טענות עובדתיות אך אין התייחסות מפורשות לטענות משפטיות. כלומר, אין חובה לפרט את הוראות החוק הרלוונטיות עליהן אתם מסתמכים, והשופט בכל זאת יהיה רשאי להסתמך על הטיעונים המשפטיים שלא הזכרתם, בתנאי שהטיעונים העובדתיים שלכם מבססים אותם.

יחד עם זאת, אין גם איסור לפרט כל טענה משפטית שיכולה לסייע לצורך הבהרת המחלוקת ומיקוד הפלוגתות בין בעלי הדין, ואם אתם סבורים שהדבר יקל על השופט להבין את הסוגיה, אין מניעה לפרט את הוראות החוק הרלוונטיות ולהתמקד בסעיפים ספציפיים.

עמדת בית המשפט העליון בעניין אי התייחסות לכל טענה משפטית בכתב התביעה

במסגרת הליכים בבית המשפט אתם עשויים להתקל במצב שבו לא ציינתם טענה משפטית כלשהי בכתב התביעה אלא התייחסתם אליה בשלב מאוחר יותר, והצד השני יעלה טענה בדבר הרחבת חזית (זוהי טענה משפטית שנועדה למנוע מבעל דין להציג טיעונים חדשים ככל שההליך מתקדם).

אין בהכרח סיבה לחשוש מכיוון שעמדת בית המשפט העליון היא שהתנהלות מעין זו לא מהווה בהכרח הרחבת חזית.

רע"א 3149/24 רבין מגידש נ' יואב מגידש

אשר לטענת המבקש כי הטענה שהסכם ההבנות הינו הסכם נאמנות לא נטענה בכתב התביעה שהגיש המשיב – מעבר לכך שבית משפט השלום קבע כי טענה זו אינה נכונה עובדתית (וראו את קביעת בית משפט השלום בעניין זה בפסקה 66 לפסק דינו), הרי אף אילו הייתה טענה זו נכונה לא היה בה כדי להועיל למבקש. זאת, שכן בכתב התביעה נדרש התובע לפרט את העובדות המשמשות יסוד לטענותיו (תקנה 14(א) לתקנות סדר הדין האזרחי), ובית המשפט רשאי לדון מיוזמתו במשמעות המשפטית הנגזרת מאותן עובדות (ראו: ע"א 8023/16 ארביב אור נ' פנטופט ג'נאח, פסקה 9 לפסק דינה של השופט ע' ברון [נבו] (20.8.2019)).

ע"א 7183/13 אסתר ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ

אין זה קשה להבחין בכך שניסוח הסעד המבוקש לא היה מן המשופרים. האם חרף ניסוח פתלתל זה של הסעד המבוקש בכתב התביעה היה יכול בית המשפט המחוזי, מיוזמתו, להידרש לכלים החוזיים שעליהם עמד בכל הקשור בגובה הריבית המוסכמת על הצדדים? לפני שנים רבות נקבע בפסיקתנו כי "[…] בית-משפט לא יפסוק על סמך עילה השונה מזו אשר נטענה בכתבי-הטענות" (ע"א 11/62 חכמוב נ' סטולר, פ"ד טז 1395, 1400 (1962); ראו גם ע"א 375/84 דרורה עדן בשם עיזבון המנוח אלברט עדן ז"ל נ' אל פאגורי, פ"ד מב(4) 226, 237 (1988)).

שנים אחר כך נקבע כי "אפילו נאמר, כי אין בית המשפט מנוע מלהיזקק לקונסטרוקציה משפטית, שלא הועלתה בטיעוני הצדדים, הרי ברור שיש להתייחס לכך כאל צעד חריג, שבית המשפט יבחר בו רק במקרים מיוחדים, כאשר דרישות הצדק מחייבות זאת" (ע"א 536/89 פז חברת נפט בע"מ נ' לויטין, פ"ד מו(3) 617, 625 (1992)).

מאז השתנו העיתים. כיום מקובל עלינו כי כאשר התובע הציג את כל העובדות המגבשות את עילת התביעה, אין תביעתו נדחית "רק משום שלא נתן לעילה את ה'כותרת המשפטית' המתאימה ולא הפנה לחוק שממנו נובעת זכות תביעתו" (ע"א 6157/08 אסמאעיל נ' מילאדי, [פורסם בנבו] פסקה 10 (5.9.2011)), שכן "לא הכותרת המשפטית לעילת התביעה היא הטעונה הבהרה והתייחסות מבראשית בכתב התובענה, אלא העובדות המקימות עילה כזו" (ע"א 794/86 החברה המרכזית לשכון ולבנין בע"מ נ' פינק, פ"ד מד(1) 226, 230 (1990) (ההדגשה הוספה – ע' פ')).

…

הכלל הוא, אפוא, כי אזכורה של הוראת דין בכתב התביעה הוא בגדר רשות ולא חובה, להוציא המקרה של הפרת חובה חקוקה (תקנה 74(א) לתקנות; ע"א 9422/06 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' BTR Environmental Limited, [פורסם בנבו] פסקה י"ט (17.1.2010); ע"א 11900/05 אלומות חולון בע"מ נ' לחם חי בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (19.6.2007); ע"א 6064/93 מימסב חברה למילוי מיכלי סודה ביתיים בע"מ נ' סודהגל בע"מ, פ"ד נ(3) 35, 44 (1996)).

על כן, ככל שלפני בית המשפט עמדה מערכת עובדתית מסוימת, רשאי הוא לפסוק על פי נימוקים משפטיים שונים מאלה שהועלו בתביעה, "ובלבד שהתמונה נובעת מן הראיות שהיתה לצדדים ההזדמנות להידרש אליהן" (רע"א 7288/12 רוזן נ' אברמוביץ, [פורסם בנבו] פסקה י"א (23.10.2012)). ואמנם לעניין זה יפה הזהירות, שכן על הנתבע לדעת מפני מה עליו להתגונן ויש לאפשר לו להכין הגנתו כראוי ולהיערך לקראת המשפט (ראו דברי השופט י' עמית בעניין רום, פסקה 4 לחוות דעתו; ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 13 (2003)).

לא בכל מצב ניתן להתבסס על טענה משפטית שלא הוזכרה בכתב התביעה

כשם שניתן למצוא פסקי דין שקובעים במפורש שאין חובה להתייחס לכל טענה משפטית בכתב התביעה, ניתן למצוא גם דוגמאות לפסקי דין שקובעים כי העלאת טענה משפטית יכולה במקרים מסוימים (ונדירים יחסית) להחשב הרחבת חזית (דבר שיוביל לפסילת הטענה או התעלמות ממנה).

דוגמה ניתן למצוא בפסק דין ע"א 19249-06-23 ר. זנזורי חברה לבניה בע"מ נ' יעקב צין בע"מ:

הכלל היסודי בשיטת המשפט שלנו מקדמת דנא הוא, שבית המשפט לא יפסוק בעילה שלא נטענה בכתב התביעה ולא ייתן פסק דין על סמך עילה שונה מזו שנטענה בו (ע"א 767/77 בן חיים נ' כהן, פ"ד לד(1) 564). דרך המלך להוספת או לשינוי עילה שלא נטענה בכתב התביעה היא על-ידי הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה (רע"א 2595/08 דוכן נ' מדינת ישראל [נבו] (21.5.2008), וראו: יששכר רוזן צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי-מורה נבוכים, מהדורה שנייה (להלן – "רוזן צבי"), עמ' 301).

הדרך האחרת לכך הינה בהתאם לכללים, המצמצמים יותר, שהותוו ביחס לשינוי / הרחבת חזית (רוזן צבי, שם). ביחס לדרך זו נכתב בפסק דין גני הררי (פסקה 33):

"ברגיל, בעל דין איננו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת שהוצבה בכתב הטענות אלא אם נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתב התביעה או שהצד השני הסכים, במפורש או מכללא, להרחבת חזית (ראו רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' משטה [פורסם בנבו] (3.2.2013); ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003); רע"א 9123/05 אדמוב פרויקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטיייט מקבוצת אלפו בע"מ, בפסקה 12 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (25.10.2007) (להלן: עניין אדמוב פרויקטים); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 90-88 (מהדורה עשירית, 2009)).

עם זאת, נקבע בפסיקה כי יש לבחון את הטענה להרחבת חזית מבחינה מהותית ועל רקע הרציונאלים העומדים בבסיסו של הכלל והם: מניעת עיוות דין והגנה על יכולתם של בעלי דין להתמודד עם טענות שהועלו כנגדם (ע"א 8881/07 לב נ' טובי, בפסקה 22 [פורסם בנבו] (27.8.2012) (להלן: עניין טובי)).

על רקע רציונאלים אלה, הבחינה הפסיקה בין טענות עובדתיות חדשות לבין טענות משפטיות ונקבע כי הכלל של מניעת הרחבת חזית מופנה בעיקר נגד הראשונות ולא כנגד האחרונות (עניין טובי, שם). באשר לטענות משפטיות חדשות נקבע, כי ככל שהן מצויות בגדרה של מסגרת עילת התביעה הנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בעל הדין, לא בהכרח מדובר בהרחבת חזית אסורה (ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3) 105, 117-116 (2004) (הובא בעניין טובי))".

במקרה שנדון שם נקבע כי הרחבת החזית נעשתה בטענה משפטית ולא עובדתית, ולכן היא הותרה.

יצוין, כי בפסק דין קודם של בית המשפט העליון, ע"א 536/89 פז חברת נפט בע"מ נ' לויטין, פ"ד מו(3) 617, 625, נפסק כי גם ביחס לסמכותו של בית המשפט להתיר הרחבת חזית כשמדובר בטענות משפטיות, "חובתו של בית המשפט לבדוק, לפני שיפעיל את סמכותו בכיוון זה על-פי יוזמתו, האם העובדות המקימות את העילה המשפטית, אשר אפשר, לדעתו, להיזקק לה, אכן נטענו במפורש בכתב התביעה, ולא רק ניתן להסיקן במשתמע ממה שנאמר על-ידי הצדדים או העדים".

בפסיקה המאוחרת יותר נמצאה גישה מרוככת יותר בסוגיית התרת שינוי/ הרחבת חזית כשהמדובר בטענות משפטיות (ע"א 6157/08 אסמאעיל נ' מלאדי [נבו] (5.9.2011); ע"א 7183/13 ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ [נבו] (12.7.2015)) וגישה נוקשה יותר (ע"א 9809/01 תחנת שירות ר"ג נ' סונול [נבו] (16.2.2004)), אך ההבחנה היסודית נותרה בין הרחבת חזית בטענות עובדתיות, שככלל לא תותר, לבין הרחבת חזית בטענות משפטיות שביחס אליהן ניתן לנהוג בגמישות (ע"א 8023/16 ארביב נ' ג'אנח [נבו] (20.8.2019), ראו: ד"ר יעקב שקד, שופט, סדר הדין האזרחי החדש, מהדורה שלישית, עמ' 216, וראו גם: רוזן צבי, עמ' 307-306, המוצא בהלכה שנפסקה בעניין תחנות שירות ר"ג, "צעד בכיוון הנכון").

לסיכום

יש הבדל בין טענה עובדתית לבין טענה משפטית. בעוד שטענות עובדתיות צריכים לפרט בכתב התביעה, אין חובה לפרט טענות משפטיות בכתב התביעה, והשופט שיכריע במחלוקת בין הצדדים יוכל בזאת להסתמך עליהן.

במקרים חריגים מאוד טענה משפטית תהווה הרחבת חזית אסורה, וזה בעיקר במצב שבו הטיעון העובדתי לא מבסס את הטיעון המשפטי.

על פי פסיקות בית המשפט העליון אין פסול או פגם באי העלאת טענה משפטית במסגרת כתב התביעה.