דוגמא לכתב תביעה לשון הרע יכולה לסייע לכם להבין כיצד לנסח כתב תביעה במקרה הרלוונטי אליכם. יחד עם זאת, קחו בחשבון שזאת דוגמא שמתאימה למקרה מסוים ולא בהכרח תתאים גם למקרה שלכם, ולכן כדאי להתייעץ עם עורך דין לשון הרע.
לא כל אמירה פוגענית היא בגדר לשון הרע ולכן דוגמא לכתב תביעה לשון הרע במקרה זה מתייחסת להוראות החוק והפסיקה הרלוונטיות כדי שתוכלו להתעמק ולהבין באילו מקרים כדאי לשקול הגשת תביעה.
דבר נוסף שצריכים לדעת הוא שתביעות לשון הרע הן תביעות שעשויות להמשך יותר משנה, ובחלק גדול מהמקרים לא מגיעים לפשרות בסכומי כסף משמעותיים (כי הנתבע מעדיף שלא לשלם סכומים משמעותיים לפני מתן פסק דין).
לרוב כדאי לשקול הגשת תביעת לשון הרע רק אם בוצע פרסום פומבי ופוגעני. ככל שהפרסום הגיע למספר גדול יותר של נמענים כך ישנה סבירות גבוהה יותר לקבלת פיצוי כספי גבוה יותר.
וגם להיפך. ככל שהפרסום הגיע לתפוצה קטנה יותר, כך הסבירות שהפיצוי הכספי יהיה נמוך יותר.
דוגמא לכתב תביעה לשון הרע
בית משפט השלום ת"א 11-23-______
בראשון לציון
בעניין:
התובעת:
שם ושם משפחה, ת"ז:___________
רח' __________, עיר
טל': ________________
ע"י ב"כ עוה"ד אדי בליטשטיין (מ.ר. 60023)
רח' ההגנה 13, ראשון לציון (מגדל ירון מילר, משרד 501)
טל': 03-6427876; פקס: 077-4704697
נ ג ד
הנתבעת:
שם ושם משפחה, ת"ז: ____________________
רח' ____________, עיר
כתב תביעה
מהות התביעה: לשון הרע.
סעדים מבוקשים: פיצוי כספי 300,000 ₪, צו המורה לפרסם הכחשה לפרסומים הפוגעניים.
סכום אגרת בית המשפט: 7500 ש"ח (3750 ש"ח במועד זה לפי תקנה 6(א) ופרט 1 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז -2007).
קיומו של הליך נוסף: ככל הידוע לתובעות לא קיים הליך נוסף בבית המשפט בדבר אותה מסכת עובדתית.
הזמנה לדין
הואיל והתובעות הגישו כתב תביעה זה נגדך, את מוזמנת להגיש כתב הגנה בתוך 60 ימים מיום שהומצאה לך הזמנה זו.
לתשומת לבך, אם לא תגישי כתב הגנה אזי לפי תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, תהיה לתובעות הזכות לקבל פסק דין שלא בפניך.
כל ההדגשות בכתב התביעה אינן במקור אלא אם כן צוין אחרת.
תיאור תמציתי של בעלי הדין
- התובעות הן ______ המתגוררות בעיר _________. התובעת 1 היא __________ אשר מקבלת לקוחות בביתה.
- התובעת 2 היא ___________.
- הנתבעת הייתה לפני מספר שנים לקוחותה של התובעת 1.
הסעד המבוקש באופן תמציתי
- בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להעניק לכל אחת מהתובעות את הסעדים הבאים:
- פיצוי כספי בסך 150,000 ₪ (ובמצטבר פיצוי כולל בסך 300 אלף ש"ח).
- צו המורה לנתבעת לפרסם בקבוצת הפייסבוק נשוא תביעה זו, הכחשה של פרסומיה הפוגעניים (מכוח סעיף 9(א)(2) לחוק איסור לשון הרע).
תמצית העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה
- הנתבעת פרסמה בתאריך 17.10.2023 הודעות מכפישות, המהוות לשון הרע, ופגיעה בפרטיות ביחס לתובעות.
- הודעות אלה פורסמו בקבוצת פייסבוק בשם "________", המונה כמעט 95 אלף חברים.
- בין היתר כתבה הנתבעת כי התובעת 1 וילדיה (לרבות התובעת 2) היא גויה המנצלת "אותנו" (היהודים), שהתובעת וילדיה "התגנבו" למדינה, שהתובעת דרשה ממנה להעביר אליה את הפנסיה שלה או את קצבת הזקנה שלה.
- ביחס לתובעת 2 הנתבעת כתבה, בין היתר, "…התלוננתי על גויים כמוך בדמות גיורים פיקטביים".
- על כל אלה וטענות גזעניות נוספות מטעם הנתבעת, בהרחבה להלן.
- התובעת 1 שוחחה טלפונית עם הנתבעת וביקשה ממנה למחוק פרסומים פוגעניים אלה, אך הנתבעת לא הסכימה לכך.
העובדות המקנות סמכות לבית המשפט
- לבית המשפט הנכבד הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה זו לאור סכום התביעה ומקום מגורי הנתבעת, בהתאם לתקנה 7(א) תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018.
פירוט הטענות
- התובעת 1 היא ___________. עד לפני מספר שנים הנתבעת הייתה לקוחה קבועה אצל התובעת 1.
- הנתבעת הייתה לקוחה בעייתית אשר קבעה תורים כדי _______ אך הרבתה שלא להגיע, דבר שהיה גורם לתובעת 1 לנזקים כספיים. התובעת היא _________ והעובדה שהנתבעת הייתה מרבה לקבוע תורים ולא להגיע פגעה בפרנסתה.
- באחד המקרים שהנתבעת אכן הגיעה ________, תובעת 1 ציינה בפניה שזה לא מקובל שהיא קובעת תורים ולא מגיעה, ושבפעם הבאה היא תאלץ לשלם בגין אי ההגעה. מיד לאחר מכן הנתבעת החלה לצעוק על התובעת 1, ומשכך תובעת 1 ביקשה מהנתבעת לעזוב את ביתה. בתה של התובעת 1, התובעת 2, הייתה עדה לצעקותיה של הנתבעת.
- לאחר מספר שנים, בתאריך ___________, לקוחה אחרת של התובעת 1 פרסמה עליה ביקורת חיובית מאוד בפורום תושבי העיר ________ בפייסבוק. קבוצה זו מונה כמעט 95 אלף חברים.
נספח 1: תצלום המסך המעיד על מספר החברים בקבוצת הפייסבוק בו פרסמה הנתבעת דברי לשון הרע.
- במסגרת ביקורת זו לקוחותה של התובעת 1 שיבחה אותה מאוד, ציינה את מצבה האישי הקשה של התובעת 1, נקבה בשמה וציינה את מספר הטלפון שלה.
- על ביקורת חיובית זו הנתבעת החליטה להגיב ולספר את אשר לטענתה אירע לפני מספר שנים (ובכל מקרה מוכחש שכן מדובר בתיאור שקרי), ולהוסיף לכך אמירות קשות, גזעניות ושקריות. אמירות גזעניות שאילו היו נאמרו על יהודים בוודאי היו מתויגות כאנטישמיות. תגובתה של הנתבעת זכתה לחיבובים רבים.
נספח 2: הביקורת החיובית על תובעת 1 ותגובתה של הנתבעת.
- אם התגובה של הנתבעת הייתה מסתכמת ב-4 השורות הראשונות, ספק אם תביעה זו הייתה מוגשת, אך הנתבעת החליטה להוסיף אמירות שקריות וגזעניות. בין היתר הנתבעת כתבה כך:
"בכל מקרה ההמשך הוא שהיא שאלה את תשלמי לי את הפנסיה? תעבירי לי את הפנסיה שלך. השבתי כי לדאבוני אין לי פנסיה אך יש לי קצבת זקנה (אני בת 76) ותגובתה הייתה כי אעביר לה את קצבת הזקנה שלי!!!!"
- מדובר בפרי מוחה החולני של הנתבעת.
- הנתבעת לא הסתפקה בכך, והחליטה להציג גם את דעותיה הגזעניות. בין היתר כתבה באותה התגובה, כך:
"עד היום התאפקתי לא לספר אבל בימים כאלה שהגויים מנצלים אותנו משחקים על הבמה את הקסם לנצל את טוב ליבנו אני מרגישה חובה לספר ולפרסם את האמת על אשה "מקסימה" זו. היא לא יהודיה. מאותם רוסים שהתגנבו למדינה ילדיה כמובן לא יהודים ויש לה את החוצפה לדבר ולפנות אלי בצורה מזעזעת. אני דור שני לשואה ורואה חובה מוסרית להוקיע אנשים "מקסימים" כמו אלה הספרית שתחזור לארצה. גרה קודם ברחוב _________. ללכת אליה זאת ממש לא מצוה."
- לקרוא ולא להאמין שאמירות כאלה נכתבות בפומבי בשנת 2023, וללא כל בושה. ניכר מהכתוב שהנתבעת מתגאה, כך ממש, בדעותיה והיא רואה "חובה מוסרית" להביע אותן בפומבי. אבסורד במיטבו.
- למען הסדר הטוב, התובעות שוהות בישראל כדין. הן לא התנגנבו ארצה, והן לא ניצלו או מנצלות אף אחד (יהודי או לא יהודי).
- כפי שניתן לראות מהביקורת שנכתבה על ידי לקוחת התובעת 1, התובעת 1 היא אישה קשת יום אשר מפרנסת את ילדיה לבדה, באמצעות עבודה קשה.
- התייחסות לתובעת 1 כמקסימה, אך במרכאות כפולות (פעמיים), מעידה כי כוונת הנתבעת הייתה לומר את ההיפך הגמור על התובעת.
- בסוף התגובה, הנתבעת אף טרחה לציין את כתובת התובעות על מנת לדאוג לכך שאנשים ידעו על מי בדיוק מדובר.
- תובעת 2 היא ______.
- התובעת 1 מעולם לא דיברה אל הנתבעת "בצורה מזעזעת". די באמירה זו, כשלעצמה, על מנת לפגוע בפרנסתה של התובעת 1. מי יסכים להגיע לספר/ית אם מישהו כותב עליהם שהם מדברים "בצורה מזעזעת", והדבר הוא כמובן שקר וכזב.
- אין כל ספק שאילו פוסט מסוג כזה היה נכתב על יהודים כולם, ללא יוצא מן הכלל, היו רואים בו פוסט אנטישמי.
- הנתבעת לא הסתפקה באמירות קשות אלה. כאשר בתה של התובעת 1, התובעת 2, יצאה להגנתה של אמה (התובעת 1), הנתבעת כתבה לה, בין היתר, כך:
"….את מספרת כדי להגן על אמא שלך כדברייך ומשקרת במצח נחושה. זה הגיוני כמו כל בת נורמלית שמגנה על אמא שלה אבל במחיר של שקרים. וכן אם את רוצה כרטיס ולעוף מפה אארגן את המימון ילדה קטנה וחצופה המשך ההתנהגות הבזויה שלכם. כאן ארצי כאן מולדתי עם ישראל חי"
- התייחסות אל תובעת 2 כשקרנית מהווה לשון הרע (ראו לדוגמה: ע"א 11062/07 סולטן ציון נ' לוק דוד (25.12.2007); ת"א 24312-01-21 ח"כ מיקי זוהר נ' עמותת חוזה חדש (פורסם בנבו, 23.3.2022; סעיף 88 במסגרת ת"א 54456-03-18 עמרי ליפשיץ נ' משה מנור (פורסם בנבו, 6.9.2020)).
- הנתבעת אף יחסה לתובעות התנהגות בזויה. גם עניין זה מהווה לשון הרע.
- הנתבעת כתבה לתובעת 2 גם כך:
"________ עדיין מראה מי את. מנסה לגרש יהודי מארצו. לא התלוננתי רגע על ארצי התלוננתי על גויים כמוך בדמות גיורים פיקטיביים. שוב ויקומו המלפפונים ויכו את הגננים. שכחת מי הבעלים כאן אבל הפעם נגמר נראה לעולם מי הבעל בית כאן. לא לעולם חוסן. מנסה להתלות בקנה רצוץ אבל לא יותר שוב עם ישראל חי ילדה קטנה ושקרנית גדולה."
נספח 4: תגובת התובעת 2 ותגובותיה של הנתבעת ביחס לתובעת 2.
- תובעת 2 מעולם לא ניסתה לגרש יהודים מארצם, תובעת 2 לא עברה גיור פיקטיבי, והתובעת 2 בוודאי שאיננה שקרנית גדולה (או בכלל). אף ההתייחסות החוזרת ונישנת אל התובעת 2 "כילדה קטנה" נועדה להשפילה ולהקטינה בפני הרבים.
- הנתבעת המשיכה לכתוב עוד ועוד אמירות פוגעניות המהוות לשון הרע. כך לדוגמה כתבה הנתבעת בתגובה על תגובה של התובעת 1:
"מה להוסיף את התת האנושיות חוסר תרבות וגסות רוח שלך. שכל אדם עם מעט אנושיות ומעט תרבות היה שואל מה שלומך? ולא נכנס לחשבון הפנסיה שאין או לקצבת זקנה שלי. חצופה מאין כמותך אדם עם קצת תרבות ונימוס לעולם לא היה מתנהג כמוך ומאחלת שתקבלי רק מה שמגיע לך ________"
- על כך הגיבה התובעת 1 שהיא מאחלת לנתבעת רק בריאות ופרנסה.
- הנתבעת המשיכה לכתוב את שקריה גם לאנשים אחרים. כך לדוגמה בתגובה לתגובה של גב' ________:
"_______ זאת לא שמועה עובדה של אישה צעירה שיכולה לבקש מלקוחה קשישה את קיצבת הזקנה כי פעם לא הגיעה לתור בגלל בעיה בריאותית בלי להודיע. האם זה מצדיק התנהגות זו? והקשר שכך הגויים משתלטים עלינו."
- בהמשך לאותה התכתבות עם גב' _______, אחרי שגב' ______ הביעה זעזוע מדבריה של הנתבעת, כתבה הנתבעת כך:
"______ זה בדיוק הימים. התנהגות ההומניטרית שלנו נתנו להם [הגויים – א.ב.] להרים את הראש ויקומו המלפפונים ויכו את הגננים. לא יותר. עם ישראל חי ואנו ננצח…"
- אנשים אחרים הגיבו על תגובתיה של הנתבעת, וחלקם הביעו זעזוע מדבריה. הדבר לא גרם לנתבעת לחזור בה מאמירותיה אלא דווקא להיפך, היא שבה וחזרה על המניפסט הגזעני שלה.
נספח 5: תגובות של אנשים נוספים.
- בעקבות תגובתיה של הנתבעת, לקוחה אחרת של התובעת 1 בשם ______ שלחה אליה הודעת ווטאסאפ עם תצלומי מסך של תגובות הנתבעת.
נספח 6: תצלומי מסך מהודעות וואטסאפ שקיבלה התובעת מלקוחה אחרת בעניין תגובות הנתבעת.
- לקוחת התובעת 1 הדגישה בהודעת הוואטסאפ שהיא דיווחה על התגובה הפוגענית של הנתבעת. מהודעה זו אנו למדים כי גם לקוחות אחרים של התובעת 1 זיהו בדיוק למי מתכוונת הנתבעת וגם כי תוכן הודעות הנתבעת נקלט כתוכן פוגעני.
- התובעת 1 התקשרה לנתבעת זמן קצר אחרי שגילתה את תגובותיה של הנתבעת, וביקשה ממנה למחוק אותן. הנתבעת דרשה מהתובעת 1 לא להתקשר ולהטריד אותה, ובכל מקרה הנתבעת לא מחקה את אשר כתבה.
- בנסיבות אלה ברור כי תביעה זו מוצדקת, ויש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי משמעותי.
הטיעון המשפטי
לשון הרע
- תוכן תגובתיה של הנתבעת נכנס בגדר "לשון הרע" כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.
- בית המשפט העליון הכיר בחשיבות שמו הטוב של אדם:
"הדינים בדבר איסור לשון הרע מהווים איזון עדין בין זכויות אדם מרכזיות בכל משטר דמוקרטי: הזכות לשם הטוב ולפרטיות מזה והזכות לחופש הביטוי מזה. אין לקיים חברה שוחרת חירות בלא הגנה על שמו הטוב של כל אחד מבני החברה (ראו ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא (להלן – פרשת אבנרי [1]), בעמ' 856). עמדתי על כך באחת הפרשות, בצייני:
"הגוזל את רכושי עשוי לפצות אותי בממון. הגוזל את שמי הטוב גוזל את טעם קיומי. שמו הטוב של האדם קובע את התייחסותו שלו לעצמו ואת ההתייחסות של חבריו אליו. הוא קובע את יחסה של החברה אליו. הנכס היחיד שיש לרבים – בין המכהנים ברשויות השלטון ובין הפועלים במגזר הפרטי – הוא שמם הטוב. הוא יקר להם כחיים עצמם" (בג"ץ 6126/94 סנש נ' רשות השידור (להלן – פרשת סנש [2]), בעמ' 832)."
ראו: רע"א 4740/00 לימור אמר ואח' נ' אורנה יוסף ואח' (פורסם בנבו, 14.8.2001)
- סעיף 7א(ב) לחוק זה מאפשר לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בגין כל פרסום המהווה לשון הרע בסכום העולה, נכון להיום, על 73,000 ₪.
- סעיף 7א(ג) לחוק זה מאפשר לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בגין כל פרסום המהווה לשון הרע, שפורסם בכוונה לפגוע, בסכום העולה, נכון להיום, על 146,000 ₪.
- לשיטת התובעות פרסומיה של הנתבעת נעשו מתוך כוונה לפגוע ומשכך כל אחת מהתובעות זכאית לסך של 146 אלף ש"ח.
- לחלופין, היה ובית המשפט יקבע כי אין בתגובותיה של הנתבעת כוונה לפגוע, הרי שמבוקש לפסוק פיצוי כספי בסך 73 אלף ש"ח ₪ לכל אחת מהתובעות.
- לאור מספרם הרב של הפרסומים השונים, ולאור העובדה שהנתבעת הרבתה לחזור ולכתוב את שקריה, ולהדהד אותם, נראה כי דרישת התובעות היא על הרף הנמוך.
פיצוי בגין נזק כללי (בנוסף על הפיצוי הסטטוטורי)
- תגובותיה של הנתבעת ארסיות, גזעניות ופוגעניות ברמה הגבוהה ביותר, הן ביחס לתובעת 1 והן ביחס לתובעת 2, ובמיוחד כאשר הפוסט המקורי של לקוחת התובעת 1 נועד על מנת לשבח אותה ולסייע לה כלכלית בתקופה קשה.
- תגובותיה של הנתבעת גרמו לתובעות לבושה רבה, סבל, ועוגמת נפש. האמירות הקשות השפילו אותן מאוד, ובמיוחד לאור העובדה ששתיהן אזרחיות שומרות חוק (התובעת 2 היא _________) שלא עשו דבר כדי לפגוע ביהודים או באלה שאינם יהודים.
- בית המשפט העליון הכיר בפיצוי בגין נזק כללי בנוסף על הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק איסור לשון הרע. בעניין זה נקבע, בין היתר, כך:
- "ראשית, טוען ברק כי משקבע בית המשפט המחוזי שהנזקים הספציפיים שאליהם טען אלון לא הוּכחו – הרי שהפיצויים שנפסקו הם פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק, מכוח סעיף 7א לחוק. טענה זו – בטעות יסודה. בית המשפט אכן קבע שאלון לא הוכיח נזק ספציפי, אך קיבל גם קיבל את טענתו לנזק כללי. ודוק: פיצוי בגין נזק כללי איננו זהה לפיצוי ללא הוכחת נזק. מדובר בפיצוי בגין נזקים שהתרחשו, והוכחו – חרף היותם בלתי מוחשיים. משכך, אין לקבל את הטענה שפיצוי בגין נזק זה מוגבל לסכום כסף של 50,000 ₪, וגם לא את הטענה שאלון כלל לא תבע לפיצויים מכוח סעיף 7א."
ראו: ע"א 3858/20 ברק חיים כהן נ' אלון חמדני (פורסם בנבו, 15.6.2022).
- כל אחת מהתובעות מעמידה את גובה הפיצוי הנדרש בגין נזק כללי על סך 75 אלף ₪ (150 אלף ש"ח לשתיהן).
פגיעה בפרטיות
- הנתבעת החליטה לחשוף ברבים כי התובעות אינן יהודיות. לא ברור מדוע הדבר היה דרוש. ביחס לתובעת 2 מדובר במידע שאינו נכון.
- סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 קובע כי פגיעה בפרטיות היא בין היתר:
"(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
(11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד."
- בהתאם להוראות דין המוזכרות לעיל, עצם העובדה שהנתבעת חשפה ברבים (שוב ושוב) כי התובעות אינן יהודיות, הדבר מהווה פגיעה בפרטיות. יודגש, את המסר (הגזעני) הנתבעת הייתה יכולה להעביר גם מבלי לציין שהתובעות אינן יהודיות (כאמור, הדבר כלל לא נכון בעניין התובעת 2).
- בהתאם להוראות סעיף 29א(2) כל אחת מהתובעות זכאית לקבל פיצוי מהנתבעת על סך 100 אלף ש"ח (בפועל התובעות זכאיות לקבל סכום גבוה יותר לאור מנגנון ההצמדה הקבוע בסעיף 29א(ד) לחוק), שכן, פרסומי הנתבעת נועדו על מנת לפגוע בהן, ובמיוחד בפרנסת התובעת 1.
- אם בית המשפט לא יקבל את הטענה שפרסומי הנתבעת בוצעו בכוונה לפגוע, הרי שיש לפסוק לטובת כל אחת מהתובעת לפחות סך של 50 אלף ש"ח, בהתאם להוראות סעיף 29א(ב)(1) לחוק.
לסיכום
- לאור כל האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת לזמן את הנתבעת לדיון לפניו ולפסוק, כדלהלן:
- את הסעדים המפורטים בכתב תביעה זה. מטעמי אגרה בלבד התובעות מעמידות את סכום הפיצוי הנדרש על סך 300 אלף ש"ח לשתיהן.
- לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ.
- ליתן כל סעד אחר שימצא בית המשפט הנכבד לנכון בנסיבות העניין.
_______________
עו"ד אדי בליטשטיין
ב"כ התובעות
