תלונת שווא – איך מתמודדים עם תלונה ואיזה פיצוי כספי תקבלו?

מה זה תלונת שווא?

תלונת שווא או תלונה כוזבת היא תלונה שמתארת מציאות לא נכונה או המצאה מוחלטת. מדובר בתלונה בגין אירוע שלא התרחש או אירוע שנופח לחלוטין מכל פרופורציה. בדרך כלל במסגרת תלונת השווא "הנפגע" יטען ש"הפוגע" פגע בו קשות, ולעיתים אף יציג ראיות כוזבות (לדוגמה סימני אלימות שנוצרו על ידי "הנפגע" עצמו במטרה לחזק את טענותיו השקריות כנגד "הפוגע").

משרדנו סייע למעלה מעשור לנפגעים רבים מתלונות שווא להגיש תביעות ולזכות בפיצויים כספיים משמעותיים. אם נפגעתם מתלונת שווא גם אתם מוזמנים ליצור קשר עם משרדנו לצורך בחינת סיכויי ההצלחה במקרה שלכם.

מטרתה של תלונה שקרית היא לגרום לצד שלישי לפעול כנגד "הפוגע", משום שה"נפגע" בעצמו אינו יכול להזיק ל"פוגע". אותו צד שלישי יכול להיות משטרת ישראל, גורמי הרווחה, המעסיק וכל גוף נוסף שיש לו השפעה כלשהי על חייו של "הפוגע".

באפשרותו של "הנפגע" לפנות אפילו לבית המשפט ולדרוש קבלת צו למניעת הטרדה מאיימת (אשר יוביל גם לקבלת צו הרחקה) או צו הגנה (במידה ומדובר באירוע שהתרחש בין בני משפחה).

תלונת שווא משדרת לסביבה הקרובה והרחוקה של "הפוגע" שמדובר לכאורה באדם "בעייתי", ולעיתים אף אלים. מסרים אלה עשויים לגרום לסביבתו של "הפוגע" להתרחק ממנו, למרות שאין בסיס לאותה תלונת שווא.

אחת הבעיות העיקריות בהגשת תלונה שקרית מבחינתו של "הפוגע" הוא שעשוי לעבור זמן לא מבוטל עד שאותו גורם שקיבל את התלונה יברר אותה ויגיע למסקנה שאין לה שום בסיס. יתרה מזאת, גם אם הגורם שקיבל את התלונה יגיע למסקנה שאכן מדובר בתלונת שווא, הדבר לא מונע מה"נפגע" להגיש תלונת שווא נוספת לאותו גורם או גורם אחר.

עורך דין אדי בליטשטיין עוסק מזה למעלה מעשור בייצוג תובעים ונתבעים במסגרת תביעות העוסקות בתלונות שווא. צריכים ליווי משפטי מקצועי? צרו קשר עם משרדנו.

תלונת שווא במשטרה

תלונת שווא במשטרה עלולה להוביל לתוצאות הרסניות. אם בצורה כלשהי "הנפגע" ישכנע את המשטרה שה"פוגע" לכאורה מסוכן (לרוב באמצעות זיוף נתונים או עדים שמוסרים עדות שקר) המשטרה יכולה להגיע למסקנה שיש מקום להגיש כתב אישום. בסופו של דבר תלונת שווא כזו עשויה להשאיר את "הפוגע" עם רישום פלילי, על אף שהוא לא עשה דבר.

מעבר לרישום פלילי עשויות להיות לתלונת שווא השלכות חמורות אף יותר בדמות סנקציות פליליות שיכולות להגיע גם למאסר. תלונת שווא במשטרה מצד "הנפגע" מעידה, לרוב, על כוונה ברורה ונבזית לפגוע ב"פוגע".

אדם שהוגשה נגדו תלונה שקרית במשטרה חייב להתעקש שהתלונה תסגר מסיבת חוסר אשמה בסיום החקירה. סיבת הסגירה "חוסר אשמה" מעידה כי משטרת ישראל בדקה את התלונה ומצאה שאין לה בסיס. לסיבת סגירת התלונה עשויה להיות השפעה מכרעת על סיכויי תביעה אזרחית נגד "הנפגע" בגין הגשת תלונת השווא, ולכן אל תסתפקו בסיבת סגירה כמו חוסר ראיות או חוסר עניין לציבור. סיבות סגירה אלה משאירות ספק שייתכן ואין מדובר בתלונת סרק.

תלונת שווא בגין אלימות במשפחה

במקרים רבים תלונה שקרית בגין אלימות במשפחה תוגש על ידי אישה אשר שוקלת להתחיל או התחילה בהליכי גירושין. לעיתים ההמלצה להגיש תלונת שווא במשטרה או לגורמים אחרים תגיע מעורך הדין שמייצג את האישה (זוהי התנהלות פסולה כשלעצמה).

בין היתר, מטרתה של תלונת שווא בגין אלימות במשפחה היא להפעיל לחץ על "הפוגע" להסכים לדרישות "הנפגע". אם נחזור לדוגמת הליכי הגירושין, מטרתה של תלונת שווא בגין אלימות במשפחה תהיה לגרום לגבר להסכים לדרישות האישה. יתכן שתהיה זו דרישה לחלוקת הרכוש/כספים בצורה שתשרת את האישה או דרישה לעזוב את הבית באופן מיידי.

תלונת שווא בגין אלימות במשפחה תוזכר בכל הזדמנות אפשרית בפני השופט שידון בטענות הצדדים. בחלק לא מבוטל מהמקרים השופט לא ידע שאכן מדוב בתלונת שווא, לפחות עד שתהיה הכרעה בעניין זה על ידי הגורם המטפל באותה תלונה (לדוגמה משטרת ישראל). מטרת האיזכורים הרבים של תלונות שווא בפני השופט שדן בתיק היא לגרום לשופט לגלות אמפתיה רבה יותר כלפי ה"נפגע" או "הנפגעת", על מנת שיפסוק לטובת אותו צד.

תלונת שווא במקום העבודה

תלונת שווא במקום העבודה יכולה להגיע מעובד/ת אחרים במקום העבודה (לדוגמה תלונת שווא בגין הטרדה מינית), ויכולה להגיע גם מגורם שכלל לא קשור למקום העבודה (לדוגמה: אדם שאינו עובד במקום העבודה אך טוען שהאדם נגדו מוגשת התלונה גנב כספים ממקום העבודה).

בחלק גדול מהמקרים מטרתה של תלונת שווא במקום העבודה היא לפגוע באדם נגדו מתלוננים. הפגיעה איננה חייבת להיות בדמות פיטורים ממקום העבודה. פגיעה זו יכולה לבוא לידי ביטוי גם במניעת קידום או העברתו של העובד לתפקיד אחר או לדרגה נמוכה יותר.

לעיתים תלונת שווא מגיעה מעובד אחר שמעוניין לקבל את התפקיד של האדם נגדו הוא מתלונן. באותם מקרים יתכן שהתלונה תוגש למעסיק באופן אנונימי.

איך מתמודדים עם תלונת שווא?

התמודדות עם תלונת שווא עשויה להיות מלאכה לא פשוטה. האדם נגדו הוגשה תלונה שכזו צריך לחלק את ההתמודדות לשני מישורים: 1. טיפול בטענות התלונה והוכחה שמדובר בתלונת סרק. 2. דרישת פיצוי מאותו אדם אשר הגיש את התלונה.

הצגת נתונים המעידים שמדובר בתלונה שקרית

בין אם הוגשה תלונת שווא במשטרה, למעסיק, ובין אם לגורם אחר, לרוב האדם נגדו הוגשה התלונה יזומן לבירור. במקרים שבהם אתם מגיעים לחקירה במשטרה כדאי מאוד להתייעץ עם עורך דין שעוסק בדין הפלילי. אי אפשר להיות זהירים מדי כאשר מגיעים לתחנת המשטרה ולעיתים גם חפים מפשע מוצאים את עצמם בסיום החקירה עם אזיקים מובילים לתא מעצר.

אם בכל זאת החלטתם להתמודד בעצמכם תשתדלו לברר במהלך שיחת הטלפון, ועוד לפני ההגעה אל הגורם שקיבל את התלונה, במה בדיוק מדובר. לא תמיד ימסרו לכם את המידע בטלפון אך בכל זאת נסו לגשש על מנת להתכונן לפגישה, ולהכין נתונים או עדים רלוונטיים.

אם נטען כנגדכם שפעלתם באלימות כלפי אדם כלשהו, תשאלו באיזה תאריך מדובר, היכן ואיזה ראיות יש לכך שאכן פעלתם לכאורה באלימות. במצב שבו הוגשה תלונת שווא בגין אלימות לא יהיה בידי המשטרה או גורם אחר סרטון שמציג איך אתם נוקטים באלימות, אך יתכן שיהיו בידי המשטרה תמונות של "הנפגע" עם סימני אלימות. סימני האלימות כמובן שאינם מעידים שאתם אחראים להם.

אם נמסרו לכם פרטי האירוע ובאותו מועד כלל לא נכחתם במקום שבו נטען שהייתם, תציגו למשטרה עדים שיכולים להעיד שהייתם איתם באותו מועד.

ישנם מקרים בהם לאדם נגדו הוגשה תלונת שווא יש הקלטה של שיחה או התכתבות וואטסאפ/דוא"ל בינו לבין האדם אשר הגיש את התלונה, בה אומר המתלונן בצורה מפורשת שבכוונתו להגיש תלונת שווא. במקרים אלה תציגו נתונים אלה באופן מיידי.

הגשת תביעה בגין הגשת תלונת שווא

תלונת שווא, ובמיוחד כאשר בתלונת שווא לגורם שאינו ממונה על האדם נגדו הוגשה התלונה, היא בגדר לשון הרע.

לשון הרע מוגדרת בחוק איסור לשון הרע כך:

לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

תלונת שווא אכן נכנסת במסגרת סעיפים אלה. ברובם המוחלט של המקרים לא יהיה קושי להוכיח שהוגשה תלונת שווא במטרה לפגוע, ולכן התובע יוכל להגיש תביעת לשון הרע ולדרוש פיצוי כספי בסך כ-144 אלף ש"ח ללא הוכחת נזק. אם נגרמו נזקים כלשהם בעקבות תלונת השווא ניתן להתייחס אליהם במסגרת כתב התביעה ואז סכום הפיצוי הנדרש עשוי להיות הרבה יותר גבוה. במקרים אלה צריכים להתייעץ עם עורך דין לשון הרע עוד לפני הגשת כתב התביעה.

לפני שרצים להגיש תביעת לשון הרע חשוב גם להכיר את טענת ההגנה בחוק איסור לשון הרע אשר לעיתים מגינה גם על תלונת שווא. הגנה זו קבועה בסעיף 15(8) לחוק, אשר קובע כך:

במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

8. הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;

סעיף זה מקנה הגנה כמעט מוחלטת לאותן תלונות אשר הוגשו בתום לב בלבד לגורם הממונה על האדם נגדו מתלוננים או גורם חקירה מוסמך. מטרתו של סעיף זה היא לא לגרום לאפקט מצנן במסגרתו אנשים יחששו להגיש תלונות למשטרה או לגורמים אחרים, כי הם ידעו שאם תלונתם תסגר יוגשו נגדם תביעות לשון הרע. זו תוצאה לא רצויה ולא ראויה מבחינת הציבור.

הגנת סעיף זה לא תחול לדוגמה כאשר מוגשת תלונת שווא על ידי האישה בגין אלימות במשפחה למקום עבודתו או חבריו של בן זוגה.

דוגמה לפסק דין אשר העניק הגנה לנתבע על אף שהוגשה תלונת שווא (רת"ק 53324-03-20 בלה גרשביין נ' דורית אזרד, פסק דין מיום 28.4.2021):

כאמור, בית המשפט שלל את הגנת תום הלב, משום שהתלונה כללה עובדות שאינן אמת, ולמצער שלא נבדקו ולא הוכחו. בהסקת מסקנות שהן לשון הרע מעובדות אלה, לשיטת בית משפט קמא, חרגה המבקשת מעקרון הסבירות האמור בסעיף 16(א) לחוק. לפיכך נקבע שלא עומדת למבקשת ההגנה לפי סעיף 15(8) לחוק. זאת, למרות שהמבקשת מאמינה באופן סובייקטיבי בתוכן התלונה.

לטעמי, קביעה זו עומדת בניגוד להלכה שנקבעה בפרשת ריימר לפיה "את המושג תום-לב בהקשר להגנה שבסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע יש לפרש כמתייחס לאמונת המפרסם באמיתות הפרסום. כאשר המתלונן מאמין באמיתות דברי תלונתו, תקום לו ההגנה שבסעיף 15(8), לחוק אפילו התלונה הוגשה על-ידיו מתוך רצון לפגוע" (ההדגשה נוספה – א"א).

הלכת ריימר, המבחינה בין משמעויות שונות של מושג "תום לב" בהקשרים שונים של חוק איסור לשון הרע, עדיין עומדת בתוקפה, גם כעבור 40 שנה. כך לדוגמה, עמדה הלכה זו במרכז מחלוקת על קיום תום לב בתלונה למשטרה, במסגרת ע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל (14.3.16) (ראו סעיף 69 לחוות דעתו של השופט עמית לעומת סעיף 36 לחוות דעתה של השופטת ברק – ארז).

ממכלול הפסיקה עולה שהכלל הוא שמי שהגיש תלונה לגורם מוסמך, ייהנה מהגנת תום הלב, אם האמין סובייקטיבית בתוכן התלונה, גם אם התברר שאין בתלונה ממש. אם כי נאמר, כי אף אם יש אמונה סובייקטיבית בתלונה, אפשר שתישלל הגנת תום הלב במקרים חריגים אחרים, כגון אם המתלונן מפריז בתלונתו הפרזה רבה (ע"א 7699/11 פלקסר נ' ברנדס (25.12.13).

בהקשר זה, השופט עמית (בפרשת פלונית נ' דניאל) הציע גישה פרשנית המוצאת איזון בין אמונה סובייקטיבית לבין סבירות החשד, אך לא פירט. בבע"מ 1620/17 פלוני נ' פלונית (14.3.16), אישר השופט מזוז את קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר שלל הגנת תום לב, כאשר התלונה הוגשה "באופן ובהיקף" חריגים, כאשר התלונה הופנתה לא רק לגורמים מוסמכים אלא גם ל"מכריה ושכניה" של התובעת דהתם.

מכל מקום, לטעמי, פסיקת בית המשפט לתביעות קטנות, אשר שללה את הגנת תום הלב משום שאין אמת בתלונה ומשום שלא נבדקה לעומקה לפני הגשתה, בוודאי אינה מתיישבת היטב עם הפסיקה. בענייננו, המבקשת פנתה לגורם המתאים בתלונה, ההאשמה כלפי המשיבה הופרכה, אך המבקשת האמינה בתלונתה. בתלונה, המבקשת הסבירה במילים קצרות את הדברים, וצרפה מסמכים שהיא סברה שיש בהם כדי להוכיח את הטענה. התלונה לא הופצה על ידי המבקשת לכל גורם אחר, והיקף התלונה לא היה חריג.

בית המשפט מצא חוסר סבירות בכך שהמבקשת כתבה לא רק עובדות אלא גם מסקנות, אך איני מוצא שיש פגם בכך שמי שמגיש תלונה מסביר מדוע הוא חושב שהעובדות שהוא מציג מביאות למסקנה שהוא מציע. הפרזה בדרישות לסבירות הניסוח והתוכן, אינה מתאימה להגנה לפי סעיף זה, המגן גם על המתלונן מן השורה, שאינו בקיא בתהלוכות הניסוח המשפטי. יתרה מכך, התלונה עצמה באמת אינה מנוסחת בלשון פוגענית או קיצונית באופן חריג, אף על פי שהתוכן מספיק חמור כדי לעלות לכלל לשון הרע.

לטעמי, שלילת הגנת תום הלב במקרה כזה, בו המבקשת מאמינה בכנות שהמשיבה היא אכן עובדת ציבור אשר פעלה שלא כהוגן, עלולה ליצור "אפקט צינון", וחשש של האזרח מלקבול על  שחיתות, כפי שצוין גם בפרשת פלונית נ' דניאל.

לסיכום, יש לשמוח שהתברר שלא היה ממש בתלונה, וכי נקבע שבהתנהלותה של המשיבה לא נפל פגם. אולם, לפי הפסיקה, חוק איסור לשון הרע, בסעיף 15(8), מגן על מי שחושד בכנות, ומגיש תלונה שאינה מופרכת, בהיקף סביר, לגורם המתאים. זאת, אף אם הוא פועל ממניע פוגעני, כאמור בהלכת ריימר. לפיכך, הגנה זו חלה גם על המבקשת.

לעומת פסק דין זה ניתן למצוא ללא קושי פסקי דין אשר פוסקים פיצוי כספי בגין הגשת תלונת שווא.

בעניין זה נפסק בת"א 1933-02-19 אייל מילר נ' שאדי אבו סאלח (פסק דין מיום 19.12.2021), כך:

ההגנה בסעיף 15(8) שייכת לקבוצת ההגנות הנוגעת למצבים בהם היתה קיימת חובה מסוג כלשהו לעשות את הפרסום וכן, למצבים בהן היה עניין אישי כשר של אדם כלשהו, שהצדיק את עשיית הפרסום. נתבע יהנה מההגנות המפורטות בסעיף 15 בכלל ובסעיף 15(8) בפרט, בהתקיים שני תנאים מצטברים. האחד – הוא עשה את הפרסום באחת הנסיבות המפורטות בסעיפים הנ"ל והשני – כי עשה את הפרסום בתום לב (א. שנהר, לעיל, בעמ' 250 וכן, ע"א 184/89 טריגמן נגד טיולי הגליל (רכב) בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (31.12.1989)). מן הסתם, הפרסום גם צריך להיות אמת.              

ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק חלה בשני מקרים בהם הגיש המפרסם תלונה על הנפגע. במקרה הראשון, ההגנה תחול כאשר התלונה הוגשה לאדם הממונה על הנפגע, מכח דין או חוזה והיא מותנית בכך שתוכנה נוגע לעניין שבו קיימים יחסי ממונה – כפוף בין מקבל התלונה לבין הנפגע (א. שנהר, לעיל, עמ' 301). המקרה השני נוגע לתלונה אשר מוגשת לרשות המוסמכת. גם הגנה זו מותנית בכך שהתלונה הוגשה בתום לב.              

אמנם, הנתבע הגיש תלונה למשטרת ישראל, שהיא הרשות המוסמכת לחקור בעניין המשמש נושא התלונה. עם זאת, הוכח כי הדברים שמסר הנתבע בתלונתו לא נכונים וכי הוא בדה מליבו ארוע שכלל לא התרחש. לכן, ברור כי לא מתקיים יסוד תום הלב, המהווה תנאי מצטבר להגנה מכח סעיף 15(8) לחוק.

הפסיקה קבעה, כי נקיטת אמצעים סבירים על מנת לבדוק אם העובדות שבפרסום נכונות, מהווה תנאי חשוב לתחולת ההגנה בסעיף 15(8) והעדר בדיקה נאותה עשוי לשלול מהמפרסם את ההגנות, גם אם כוונותיו היו טובות ורצויות (ע"א 250/69 הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נגד חתוקה, פ"ד כג(2) 135 ע"א 640/85 זיו קופר נגד איגוד המוסכים בישראל, פ"ד מד(1) 594, א. שנהר, לעיל, עמ' 293). על אחת כמה וכמה, נשללת ההגנה ממי שבדה את הארוע נשוא תלונתו.

במקרה זה בעקבות תלונת שווא נפסק לתובע פיצוי כספי בסך 120 אלף ש"ח ועוד 25 אלף ש"ח בגין שכר טרחת עורך דין.

לסיכום

תלונת שווא נועדה, לרוב, לפגוע באדם נגדו מתלוננים. צריכים להתמודד עם תלונות שווא בזהירות, במיוחד כאשר מדובר בתלונות שווא המוגשות למשטרת ישראל.

תחילה יש לדאוג לכך שהגורם שקיבל לעיונו את תלונת השווא יברר אותה ויגיע למסקנה שמדובר בתלונה שקרית וחסרת כל בסיס. אם התלונה הוגשה למשטרת ישראל חייבים לדאוג לכך שעילת הסגירה היא מחוסר אשמה.

לאחר שבירור תלונת השווא הסתיים ונמצא שהיא חסרת כל בסיס, האדם נגדו הוגשה תלונת שווא יכול לשקול להגיש תביעת לשון הרע. במאמר זה תוכלו למצוא דוגמה למקרה בו נפסק לטובת התובע פיצוי כספי כולל בסך 145 אלף ש"ח, בעקבות תלונת שווא שהוגשה נגדו.

שאלות נפוצות בעניין תלונת שווא