כתב תביעה קטנה לדוגמא בגין הפרת חוזה – אל תשכחו לעשות התאמות
בית משפט לתביעות קטנות ת"ק _____________
ב(העיר בה נמצא בית המשפט)
בעניין:
שם ושם משפחתו של התובע, ת"ז: __________
כתובת מלאה _______________
טל': __________; פקס: _____________
התובע;
נ ג ד
שם החברה או האדם הנתבע, ח.פ. או ת"ז: _______
כתובת מלאה __________
טל': _____________; פקס: ______________
הנתבעת;
סכום התביעה: _______ ש"ח
- ההדגשות בכתב התביעה הוספו כולן, אלא אם צוין אחרת.
- כל האמור והמפורט בכתב התביעה נטען בהשלמה ו/או במצטבר ו/או לחלופין, והכל על פי הקשר ו/או הדבק הדברים.
התשתית העובדתית
3. בחודש יוני 2019 (או בסמוך לכך) התובע שילם עבור מנוי שנתי לבת זוגתו בחדר כושר אותו מפעילה הנתבעת. בחודש נובמבר 2019 התובע הצטרף בעצמו לחדר הכושר של הנתבעת. בעבור כל אחד מהמנויים שילם התובע סך של 179 ש"ח למשך 12 חודשים, בתוספת 100 ש"ח דמי הרשמה. שני המנויים ללא תקופת התחייבות מינימלית.
4. בעקבות משבר הקורונה, בתאריך 15.3.2020 קיבל התובע הודעת SMS מהנתבעת המודיעה לו כי המנויים שלו מוקפאים.
נספח 1: הודעת ה-SMS אשר התקבלה מהנתבעת.
5. בעקבות קבלת הודעת ה-SMS התובע פנה אל הנתבעת בפייסבוק ותהה מה משמעות ההקפאה. האם מדובר בהפסקת החיובים החודשיים עד לסיומו של משבר הקורונה וקבלת היתר ממשרד הבריאות לחזור להתאמן, או שמא הנתבעת מתכוונת להמשיך ולחייב את כרטיס האשראי של התובע?
6. הנתבעת התעלמה מפניותיו של התובע ולא הפסיקה לחייב את כרטיס האשראי.
7. תחילה הנתבעת בחרה להתעלם מפנייתו של התובע. רק לאחר פניה נוספת הנתבעת הגיבה וציינה שוב שהמנוי הוקפא. התובע פנה שוב והבהיר כי התשובה לא עונה על השאלה ורק לאחר פנייה זו הנתבעת השיבה כי בכוונתה להמשיך ולחייב את התובע עבור שני המנויים.
8. התובע הבהיר שוב כי הוא לא מאשר את המשך החיובים. לא ברור מדוע יש להסכים ל"הקפאה" שהוצעה על ידי הנתבעת (במיוחד כאשר אין לה זכות חוזית לכך – על כך בהרחבה להלן), במיוחד כאשר לא ברור מתי ניתן יהיה לחזור להתאמן ו/או יתכן שהנתבעת תפסיק לחלוטין את פעילותה בעקבות קשיים כלכליים לאור משבר הקורונה, בדומה לעסקים רבים אחרים בתקופת משבר הקורונה אשר נאלצים לשאת בתשלומים חודשיים רבים בשעה שההכנסות קטנות באופן משמעותי.
9. להפתעתו הרבה של התובע, הנתבעת הודיעה לו כי ביטול המנויים כרוך במתן חודש התראה מראש. התובע הבהיר כי שום חובה לתת חודש התראה מראש בשעה שהנתבעת עצמה אינה יכולה לקיים את החוזה ולאפשר לתובע ולבת זוגתו להתאמן.
נספח 2: התכתבות בין הצדדים בפייסבוק.
10. על אף שהתובע הבהיר לנתבעת עוד בחודש מרץ 2020 כי הוא אינו מאשר את המשך החיובים, הנתבעת המשיכה את גביית התשלומים דרך כרטיס האשראי.
11. בתאריך 2.4.2020 התברר לתובע כי הנתבעת לא הפסיקה את החיובים כלל, גבתה דרך כרטיס האשראי שלו את התשלומים החודשיים ובכוונתה להמשיך ולגבות את יתרת התשלומים החודשיים. משכך, עוד באותו היום התובע פנה אל הנתבעת בדוא"ל והודיע כי בכוונתו לנקוט כנגדה בהליך משפטי, ככל שהכספים לא יוחזרו לו ויתרת התשלומים לא תבוטל.
12. הנתבעת לא הציגה לתובע שום מקור חוקי או חוזי המאפשר את התנהלותה
13. בתאריך 2.4.2020 התובע קיבל את תשובת הנתבעת. הנתבעת הסכימה לבטל את התשלומים העתידיים, אך עמדה על דרישתה לקבל חודש התראה מראש (עבור כל אחד מהמנויים). לשיטת הנתבעת, על התובע ובת זוגתו לחזור לאימונים לאחר סיום משבר הקורונה, וזאת כאשר כלל לא ידוע מתי או האם יסתיים משבר הקורונה.
14. התובע הגיב לתשובת הנתבעת והבהיר כי לא ברורה דרישתה לקבל חודש התראה מראש בשעה שהיא לא מצליחה לקיים את התנאי הבסיסי ביותר בהסכמת הצדדים – לאפשר לתובע ולבת זוגתו להמשיך ולהתאמן בחדר הכושר. עוד הבהיר התובע בהודעת דוא"ל זו כי אם יאלץ להגיש תביעה הוא לא יסתפק אך ורק בהשבת החיובים העודפים אלא ידרוש גם פיצוי נוסף.
15. בתאריך 6.4.2020 התובע פנה שוב בדוא"ל והודיע כי הבחין בכרטיס האשראי שלו שני זיכויים מטעם המשיבה. האחד על סך 1208 ש"ח, והשני על סך 241. התובע הבהיר כי מדובר בזיכויים בחסר שכן היה על הנתבעת להשיב 1253 ש"ח (עבור המנוי של התובע), וסך של 358 ש"ח עבור המנוי של בת זוגתו. עוד היה על הנתבעת להשיב 179 ש"ח המהווים מחצית מחודש מרץ במהלכו חדר הכושר היה סגור ולא ניתן היה להתאמן. סך הכל היה על הנתבעת להשיב עוד 341 ש"ח.
נספח 3: החיובים והזיכויים מטעם הנתבעת בכרטיס האשראי של התובע
16. הנתבעת השיבה למייל וציינה שוב שהתובע ובת זוגתו יוכלו לנצל חודש אימונים בחדר הכושר לאחר "חזרה לשגרה" (מתי זה יקרה או האם זה יקרה? אף אחד לא יודע).
17. בשלב זה התובע ביקש שהנתבעת תעביר אליו העתק מההסכמים עליהם הוא חתם עבור המנוי שלו ושל בת זוגתו. כמו כן, התובע ביקש שהנתבעת תפנה אותו לסעיף בחוזה בין הצדדים בו מותר לנתבעת לבצע "הקפאה" על דעת עצמה, וכן, לחייב את התובע ובת זוגתו לחזור ולהתאמן במועד בלתי ידוע, למרות שהתובע ביקש לבטל לחלוטין את שני המנויים.
18. עוד הבהיר התובע כי הנתבעת פועלת בניגוד להוראות סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970.
19. עד למועד הגשת כתב התביעה הנתבעת לא העבירה אל התובע את ההסכמים ולא הפנתה אותו לסעיף כלשהו בהסכם ההתקשרות בין הצדדים לפיו היא רשאית על דעת עצמה להקפיא את המנויים ולהמשיך לחייב את כרטיס האשראי ו/או לחייב את התובע ובת זוגתו להגיע לחדר כושר במועד לא ידוע על מנת להתאמן במשך חודש (ובכך לנצל את חודש ההתראה לכל מנוי אותו גבתה בפועל הנתבעת).
נספח 4: התכתבות בין הצדדים בדוא"ל.
הסכם ההתקשרות בין הצדדים
20. לנוכח סירובה של הנתבעת להעביר לידי התובע את הסכמי ההתקשרות עליהם חתם בשעה שבת זוגתו והוא הצטרפו לחדר הכושר של הנתבעת, הוא חיפש ואיתר את הסכם ההתקשרות הרלוונטי למנוי שלו.
נספח 5: הסכם ההתקשרות וקבלה בגין תשלום עבור המנוי של התובע
21. התובע קרא את הסכם ההתקשרות בין הצדדים וגילה כי אין בו שום סעיף המאפשר לנתבעת להקפיא את המנוי על דעת עצמה ו/או להמשיך לחייב את כרטיס האשראי של התובע במהלך ההקפאה (ובמיוחד לאחר שהתובע ביקש לבטל את המנויים לחלוטין) ו/או חובה למסור לנתבעת חודש התראה מראש כאשר היא זו שמקפיאה את המנויים ו/או לחייב את התובע ו/או בת זוגתו לחזור להתאמן בפרק זמן לא ידוע.
22. ההיפך הוא הנכון! סעיף 2 להסכם ההתקשרות בין הצדדים קובע, בין היתר, כך:
"מחירי המנוי בטופס ההרשמה ו/או בהסכם זה חלים אך ורק על התקופה המצוינת בו".
23. לנוכח סעיף זה אין הנתבעת רשאית לגבות תשלום כלשהו ולדרוש מהתובע ו/או בת זוגתו לחזור ולהתאמן בעתיד, במועד שאינו ידוע ושאינו תואם את התקופה המצוינת בהסכם.
24. יתרה מזאת, בעניין חודש התראה מראש והפסקת המנוי נקבע בסעיף 3 להסכם ההתקשרות, כך:
"הודעה על ביטול המנוי תתבצע בהתראה של חודש מראש כאשר בתקופה זאת רשאי המנוי להתאמן במועדון".
25. לנוכח משבר הקורונה הנתבעת סגרה את חדר הכושר ומשכך התובע ובת זוגתו לא היו רשאים להתאמן ("בתקופה זאת"). עתה ברור מדוע הנתבעת לא העבירה אל התובע העתקים מהסכמי ההתקשרות ו/או לא הפנתה אותו לסעיף בהסכם המאפשר לה לנהוג כפי שהיא בחרה לנהוג עם התובע.
26. לכל הפחות חלים במקרה זה הוראותיו של סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, אשר אינם מאפשרים לנתבעת לגבות תשלום בגין בגין חודש התראה.
27. מהדברים עולה באופן ברור כי הנתבעת היא זו שהפרה את הסכם ההתקשרות בין הצדדים! הנתבעת לא הייתה רשאית לדרוש מהתובע ובת זוגתו לחזור ולהתאמן בחדר הכושר לאחר סיום משבר הקורונה ו/או להקפיא את המנויים של התובע ובת זוגתו מבלי לאפשר להם להפסיק לשלם בגין תקופת ההקפאה.
28. יודגש, לא ברור האם המשיבה תשרוד כלכלית את משבר הקורונה (ואם לא, כל החיובים העודפים בוודאי שלא יחזרו לתובע) ו/או האם או מתי משבר הקורונה יסתיים. הציפייה כי התובע ובת זוגתו יחזרו להתאמן בחדר הכושר של המשיבה במועד לא ידוע היא אינה סבירה ואף חסרת תום לב, ומנוגדת לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973.
29. סעיף 4 להסכם ההתקשרות מתייחס להקפאת המנוי. דא עקא, סעיף זה מתייחס לזכויותיו וחובותיו של המתאמן להקפיא את המנוי, ולא מקנה לנתבעת אפשרות להקפיא את המנוי על דעתה. לראיה לכך, בתחילת הסעיף כתוב באופן מפורש כי הקפאת המנוי תהיה כרוכה ב"דמי הקפאה" בסך 25 שקלים עבור כל שבועיים. בכל מקרה, התובע לא ביקש להקפיא את המנוי אלא לבטלו, כך שהוראות סעיף זה אינן רלוונטיות לענייננו.
סעדים מבוקשים:
א. 10,000 ש"ח מכוח סעיפים 31א(א)(2ב) – 31א(א)(2ב1) לחוק הגנת הצרכן
30. התובע הבהיר עוד בחודש מרץ, בכתב, כי ברצונו לבטל את המנויים (ראו נספח 2 לכתב התביעה). למעשה, התובע דרש את הפסקת החיובים ו/או שני המנויים בתאריך 21.3.2020, ופעמיים בתאריך 23.3.2020.
31. עסקת המנוי של התובע ועסקת המנוי של בת זוגתו של התובע הן עסקאות מתמשכות כהגדרת סעיף 13ג לחוק הגנת הצרכן.
32. למרות בקשותיו החוזרות ונשנות של התובע בחודש מרץ, הנתבעת לא ביטלה את העסקה ו/או החיובים, והתובע חויב בפועל במועד חיוב כרטיס האשראי בתאריך 2.4.2020, בגין שני המנויים.
33. רק בעקבות פניותיו הנוספות של התובע בתחילת חודש אפריל 2020, הנתבעת הואילה בטובה לזכות את כרטיס האשראי של התובע בתאריך 6.4.2020 בזיכוי חלקי.
34. התובע פנה והסביר בצורה ברורה ומפורטת מהו הסכום הנותר שהנתבעת חייבת להעביר לו, אך הנתבעת עמדה על סירובה, פעלה בניגוד להסכם בין הצדדים, ולא זיכתה את התובע בהפרש החסר, וכן, לא פעלה בהתאם להוראות סעיף 13ד1 לחוק הגנת הצרכן.
35. הנתבעת פעלה בניגוד להוראות סעיפים 31א(א)(2ב) – 31א(א)(2ב1) לחוק הגנת הצרכן, ומשכך התובע זכאי לסך של 20,000 ש"ח על פי הוראות סעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן (10,000 ש"ח בגין העסקה הלרוונטית למנוי שלו ו-10,000 ש"ח בגין העסקה הרלוונטית למנוי של בת זוגתו).
36. אף על פי כן, התובע מעמיד את סכום התביעה בגין ראש נזק זה על סך 10,000 ש"ח בלבד עבור שני המנויים.
37. לחלופין, ומטעמי זהירות בלבד, ככל שבית המשפט הנכבד יראה לנכון לקבוע כי סעיפי החוק המוזכרים לעיל אינם חלים בענייננו, מבוקש לפסוק פיצוי בסך 1000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע.
ב. חיובים עודפים שגבתה הנתבעת
38. הנתבעת השיבה לתובע שני סכומים. האחד על סך 1208 ש"ח, והשני על סך 241. כמפורט לעיל, התובע הבהיר כי מדובר בזיכויים בחסר שכן היה על הנתבעת להשיב 1253 ש"ח (עבור המנוי של התובע), וסך של 358 ש"ח עבור המנוי של בת זוגתו. עוד היה על הנתבעת להשיב 179 ש"ח המהווים מחצית מחודש מרץ (עבור המנוי של התובע והמנוי של בת זוגתו של התובע) במהלכו חדר הכושר היה סגור ולא ניתן היה להתאמן. סך הכל היה על הנתבעת להשיב עוד 341 ש"ח.
לסיכום
39. לבית משפט זה הסמכות המקומית והעניינית לדון בתובענה זו לאור מיקומה של הנתבעת, מהות וסכום תביעה זו.
40. לאור האמור בכתב התביעה, בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת לזמן את הנתבעת לדיון לפניו, ולחייבה לשלם לתובע סך של 10,341 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
____________________
שם התובע
התובע
