מה זה סעד זמני ומה מטרתו?
סעד זמני הוא סעד שניתן לקבל עוד לפני הגשת התביעה או סמוך לאחר הגשתה או אפילו במהלך ניהול התביעה ולפני קבלת פסק דין, ומטרתו למנוע נזק בלתי הפיך לאחד מבעלי הדין או מצב שבו ניהול ההליך יתקיים לחינם ובסיומו לא ניתן יהיה לאכוף את פסק הדין.
מטרת הסעד הזמני מוגדרת במפורש בתקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי אשר קובעת כך:
מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין.
דוגמה נפוצה למצב שבו ניתן לקבל סעד זמני היא כאשר ישנו חשש שהנתבע יבריח כספים או נכסים (יעביר אותם לגורם שלישי) כך שלאחר קבלת פסק הדין לא ניתן יהיה להיפרע ממנו. במצבים אלה ניתן לבקש סעד זמני בדמות צו עיקול זמני על חשבונות בנק. אם ינתן סעד זמני זה הנתבע לא יוכל להעביר את הכספים בחשבונותיו לצדדים שלישיים עד למועד קבלת פסק דין, במסגרתו יוכרע האם הצו הזמני ימשיך להיות בתוקף או יבוטל.
עורך דין אדי בליטשטיין עוסק מזה למעלה מעשור בייצוג תובעים ונתבעים בסוגיות הרלוונטיות לסעדים זמניים. צריכים ליווי משפטי מקצועי? צרו קשר עם משרדנו.
מה ההבדל בין סעד זמני לעומת סעד זמני ארעי?
למעשה סעד זמני ארעי הוא השלב המקדים של סעד זמני, והוא רלוונטי אך ורק לפרק הזמן שבין מועד הגשת הבקשה לבית המשפט ועד למועד שבית המשפט ידון בה (בדרך כלל) במעמד שני הצדדים. מטרתו של סעד זמני ארעי היא למנוע מבעל הדין שכנגד לבצע פעולות שיכשילו את הסעד הזמני.
נמחיש זאת באמצעות דוגמה: בין שלמה לאבי יש מחלוקת למי שייכת דירה. שלמה מעוניין למנוע מאבי את האפשרות למכור את הדירה עד שבית המשפט יכריע בתביעה לגופו של עניין, ויקבע למי שייכת הדירה. אם שלמה לא יפעל באופן מיידי ישנו חשש שאבי ימכור את הדירה עוד לפני שהתביעה תוכרע וינתן פסק דין, ואם זה יקרה לפני קבלת פסק דין שלמה לא יוכל לעשות עם פסק הדין שום דבר.
במצב כזה שלמה יגיש מיד בקשה לבית המשפט לקבלת סעד זמני ארעי וסעד זמני עד למועד מתן פסק דין, בדמות צו מניעה, שימנע מאבי למכור את הדירה. שלמה יגיש את הבקשה במעמד צד אחד כדי שאבי לא ידע שהבקשה הוגשה, אחרת אבי עשוי למכור את הדירה מיד ועוד לפני שתנתן החלטה.
ככל ששלמה יבסס היטב את בקשתו ויצרף אליה תצהיר בית המשפט עשוי להורות באופן מיידי על מתן סעד זמני ארעי עד למועד הדיון שבו ישתתף גם אבי. עצם מתן סעד זמני ארעי באופן מיידי ובמעמד צד אחד תמנע מאבי את האפשרות למכור את הדירה, לכל הפחות עד ששלמה ואבי יגיעו לדיון כדי לדון בעניין הסעד הזמני עד לסיומה של התביעה.
אם בסיומו של הדיון בבקשה לסעד זמני השופט יורה על ביטול הסעד הזמני הארעי, תיאורטית אבי יוכל למכור את הדירה. לעומת זאת, אם בית המשפט יקבע שהסעד הזמני ישאר בתוקף עד למתן פסק הדין, אבי לא יוכל למכור את הדירה.
בית המשפט העליון במסגרת רע"א 8406/23 ע.ס.י לבניה תשתיות בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים, קבע באילו מקרים בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה לקבלת סעד זמני ארעי:
כאמור, המבקשת עתרה לקבלת סעד "זמני ארעי". תחולתו של סעד זמני ארעי הוא עד לקיומו של דיון בנושא הבקשה, ובהתאם השיקולים המנחים את בית המשפט בקבלת בקשה כזו הם "חשש סביר שהעיכוב שייגרם כתוצאה מקיום הדיון במעמד בעלי הדין או הבאת הבקשה לידיעת המשיב תסכל את מטרת הסעד הזמני או תגרום למבקש נזק חמור" (כלשון תקנה 97(א)).
דיון במעמד שני הצדדים
הבדל חשוב נוסף הוא שהדיון בעניין סעד זמני צריך להתבצע, ככלל, במעמד שני הצדדים. החריג לכלל זה הוא כאשר בית המשפט סבור שאם בעל הדין שכנגד יגלה על הבקשה הוא יפעל לסכל את הסעד הזמני או אם בית המשפט בחן את הבקשה ולשיטתו אין לה בסיס או סיכוי להתקבל.
אם בית המשפט ידון בסעד זמני במעמד צד אחד בלבד אם אין חשש שבעל הדין שכנגד יפעל לסכל את הסעד הזמני, או אם הבקשה תדחה מבלי שהתקיים דיון במעמד שני הצדדים, ניתן יהיה להגיש בקשת רשות ערעור שעשויה להתקבל על ידי ערכאת הערעור.
בית המשפט העליון במסגרת פסק הדין המוזכר לעיל, קבע בעניין זה כך:
כפי שצוין לעיל, המבקשת טענה כי היה על בית המשפט לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לסעד זמני; ומשהוא לא עשה כן – יש להשיב אליו את התיק לצורך קיום דיון כאמור. אכן, הכלל על פי תקנות 97(א) ו-97(ז) הוא כי יש לדון בבקשה לסעד זמני במעמד שני הצדדים. אולם, בית המשפט רשאי במקרים חריגים בהם הבקשה אינה מגלה עילה על פניה, לדחות את הבקשה במעמד צד אחד, מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים ואף מבלי לבקש את תגובת הצד שכנגד (ראו: רע"א 1556/21 עירון נ' שפירא בר-אור, פסקאות 20-11 [פורסם בנבו] (22.4.2021); רע"א 6455/23 פלונית נ' פלוני, פסקאות 16-15 [פורסם בנבו] (3.11.2023); רע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית, פסקאות 21-18 [פורסם בנבו] (12.1.2016)).
ככלל – וכך אף במקרה דנן – רצוי היה כי בית המשפט יקיים דיון במעמד שני הצדדים בטרם דחה את הבקשה. אולם, חרף האמור אינני סבורה כי יש לקבל את בקשת המבקש ולהחזיר אל בית משפט קמא את התיק לצורך קיום דיון בבקשה – וזאת מאחר שכפי שיפורט, לאחר עיון בטענותיהם של שני הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות. בנסיבות אלה, אין אפוא טעם ותועלת בהשבת הדיון לערכאה דלמטה ובקיום דיון מחודש בבקשה.
ניתן להגיש בקשה לקבלת סעד זמני לפני הגשת כתב התביעה
תקנה 95(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת להגיש בקשה לקבלת סעד זמני או סעד זמני ארעי עוד לפני הגשת כתב תביעה, אם הדבר נחוץ באופן דחוף. תקנה זו קובעת כך:
על אף האמור בתקנת משנה (ב), בית המשפט רשאי לתת סעד זמני או ארעי גם בטרם הגשת כתב תביעה אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שהתביעה תוגש בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בכל מועד אחר שעליו יורה בית המשפט.
כלומר, אם אכן הוגשה בקשה בעניין סעדים זמניים עוד לפני הגשת התביעה, את כתב התביעה יש להגיש לכל המאוחר תוך שבעה ימים, ואם כתב התביעה לא יוגש גם אם ניתנו סעדים זמניים על ידי בית המשפט, הם יפקעו. עניין זה קבוע בתקנה 100(3) אשר קובעת כך:
סעד זמני יפקע –
3. אם הצו ניתן לפני הגשת התביעה ולא הוגש כתב תביעה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט;
בעניין האפשרות לקבל סעדים זמניים עוד לפני הגשת כתב תביעה בית המשפט העליון, במסגרת פסק הדין המוזכר לעיל, קבע כך:
כפי שצוין לעיל, מטרתם העיקרית של הסעדים הזמניים היא להבטיח את קיומו של הסעד העיקרי המבוקש בהליך: סעד זמני יינתן במקרים בהם בית המשפט סבור שבלא סעד כזה – לא תהיה תועלת בהליך ולא ניתן יהיה להיעתר לבקשה לסעד העיקרי (ראו תקנה 94 לתקנות; רע"א 4491/22 יגאל ריאלטי בע"מ נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ, פסקה 21 [פורסם בנבו] (2.8.2022) (להלן: עניין יגאל ריאלטי); עע"מ 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים, פסקה 3 (12.1.2005); עע"מ 5176/22 המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 19 [פורסם בנבו] (27.12.2022)).
לכן ככלל, באין הליך עיקרי – אין גם הצדקה למתן סעד זמני (בר"מ 2743/19 פלוני נ' מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 12 [פורסם בנבו] (16.1.2020); רע"א 258/90 משה כובשי – חברה לתובלה ותעבורה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 2 [פורסם בנבו] (13.2.1990)).
המבקשת הגישה כאמור את הבקשה למתן סעד זמני בטרם הוגש כתב הטענות העיקרי. זאת בהתאם לתקנה 95(ג) לתקנות, המאפשרת לבעל דין להגיש בקשה לסעד זמני גם לפני שכתב הטענות העיקרי הוגש, חרף היותו של הסעד הזמני המבוקש הליך נגזר הנלווה להליך עיקרי. מחוקק המשנה הכיר אם כן באפשרות המוגבלת בזמן להגיש בקשה לסעד זמני לפני הגשת כתב טענות עיקרי מפאת הדחיפות האפשרית בהענקת הסעד – שנדרש עוד בטרם היה סיפק בידי התובע להגיש את כתב הטענות העיקרי עצמו.
אולם תקנה 95(ג) אינה מייתרת את הצורך בהליך עיקרי, אלא מקנה ארכה מיוחדת למקרים דחופים (ראו: רע"א 1741/16 מרק נ' ביטון, פסקה 2 [פורסם בנבו] (4.4.2016). יוער כי עניינה של החלטה זו, וכן ההחלטות המובאות בפסקה הבאה, בתקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שהיא המקבילה לתקנה 95(ג) לתקנות, הנדונה בענייננו).
מדובר אם כן במקרים בהם נדרש בית המשפט להתערב באופן מיידי כדי למנוע מהמבקש נזק שעתיד להתרחש אלמלא בקשתו תתקבל, כאשר הדחיפות מצדיקה את הדחייה המסוימת בהגשת ההליך העיקרי.
הבקשה לסעד זמני פותחת מעין הליך עצמאי (מאחר שאין באותה עת הליך אחר), אולם היא לעולם תהיה טפלה להליך העיקרי העתידי, כשמטרתה הבלעדית היא כאמור לאפשר את מתן הסעד שיבוקש בהליך עתידי זה (ראו והשוו: ע"א 2903/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שקדי, פסקה 3 [פורסם בנבו] (30.6.2013); רע"א 5891/22 גנוסר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 15 [פורסם בנבו] (18.12.2022); רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, פסקה 5 [פורסם בנבו] (21.04.2009)).
החריגה הפרוצדורלית המאפשרת הגשת בקשה לסעד זמני לפני הגשת ההליך העיקרי, מותנית בכך שהמבקש ישלים את הגשת כתב הטענות העיקרי "בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בכל מועד אחר שעליו יורה בית המשפט" (כפי האמור בתקנה 95(ג)). זאת כאמור מאחר שהסעד הזמני נותר סעד נלווה להליך העיקרי, ויש לוודא כי הליך כזה אכן יוגש בהקדם לאחר הדיון בבקשה לסעד הזמני.
בהתאם לכך קובעת גם תקנה 100(3) לתקנות כי אם ניתן הצו לפני הגשת התביעה ולא הוגש כתב תביעה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או במועד אחר שעליו הורה בית המשפט – יפקע הסעד הזמני.
לסיכום
סעדים זמניים ניתן לקבל עוד לפני הגשת כתב התביעה, אך התנאי הוא שאת כתב התביעה יש להגיש לכל המאוחר תוך 7 ימים ממועד מתן הצו.
אפשר לקבל סעדים זמניים במעמד צד אחד, וכך הדברים מתרחשים לרוב, משום שמטרתם של הסעדים הזמניים היא למנוע מבעל הדין שכנגד לבצע פעולה מסוימת או לחייב אותו לבצע פעולה מסוימת, ואם בעל הדין שכנגד ידע שהגשתם נגדו בקשה לקבל סעדים זמניים הוא עשוי לפעול כדי לסכל אותם.
דוגמאות נפוצות לסעדים זמניים הם: צו עשה, צו מניעה, צו עיקול, צו עיכוב יציאה.
