חוק תובענות ייצוגיות – הבסיס להגשת תביעה ייצוגית

חוק תובענות ייצוגיות הוא החוק הקובע באילו מקרים ניתן להגיש תביעה ייצוגית, ומה התנאים להגשתה. הכרות עם הוראותיו של חוק תובענות ייצוגיות היא הכרחית לפני שמתחילים לשקול הגשת תביעה ייצוגית נגד גורם כלשהו, שכן, יתכן שהמקרה הרלוונטי כלל אינו נכלל ברשימת המקרים בהם ניתן להגיש תביעה ייצוגית.

טעות נפוצה שחוזרת על עצמה בתביעות ייצוגיות אשר מוגשות על ידי עורכי דין שאינם עוסקים דרך קבע בתחום זה, היא דרישה לפסוק לטובת הקבוצה פיצויים לדוגמה או פיצויים ללא הוכחת נזק. פיצויים אלה קבועים בהוראות חוק רבות, בעיקר בסוגיות הרלוונטיות ליחסי צרכן – בית עסק (לדוגמה: סעיף 30א לחוק התקשורת, הידוע יותר בכינויו "חוק הספאם", חוק הגנת הצרכן, חוק שירותי תעופה, "חוק הטכנאים", ועוד). דינה של תביעה ייצוגית המבוססת על פיצויים לדוגמה או פיצויים ללא הוכחת נזק הוא להדחות (וייתכן שאף ללא דיון לגופו של עניין).

מה מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות?

חוק תובענות ייצוגיות מונה ארבע מטרות לחוק: א. לממש את זכות הגישה לערכאות משפטיות, לרבות לאוכלוסיות המתקשות לפנות לבית המשפט כיחידים ; ב. אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו ; ג. מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין ; ד. ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.

מטרות אלה מובנות במיוחד כאשר בודקים ומגלים בגין מה מוגשות מרבית התביעות הייצוגיות. מרבית התביעות הייצוגיות מוגשות בסוגיות צרכניות, כאשר סכום הנזק הפרטני עשוי להיות שקלים בודדים. ברור כי במקרה שכזה אף אחד לא יבזבז זמן ומשאבים לצורך ניהול הליך משפטי ארוך ומורכב על מנת לקבל פיצוי בגין נזק המוערך בשקלים בודדים. עלות ניהולו של ההליך המשפטי במקרה כזה לא תהיה כלכלית.

במקרים אלה, חוק תובענות ייצוגיות מסייע לממש את זכות הגישה לערכאות משפטיות משום שתביעה ייצוגית מוגשת בשם קבוצה של אנשים אשר סכום נזקם המצטבר עשוי להיות גבוה מאוד (מיליוני שקלים ואף יותר).

אם המפר אכן פעל שלא כדין יש הצדקה לאכוף את הדין ולהרתיע מפני הפרתו.

קיימת הצדקה למתן סעד הולם לקבוצת הנפגעים.

ניהול תביעה ייצוגית אחת על פני תביעות פרטניות רבות אשר עוסקות בסוגיה דומה מבחינה עובדתית ו/או משפטית זהו ניהול יעיל יותר של ההליך המשפטי.

מי רשאי להגיש תביעה ייצוגית מכוח חוק תובענות ייצוגיות?

חוק תובענות ייצוגיות מפרט מי הגורמים אשר רשאים להגיש תביעה ייצוגית:

אדם שיש לו עילה אישית בתביעה – אדם שמעוניין לייצג קבוצת נפגעים בתביעה ייצוגית חייב להראות שלו באופן אישי נגרם נזק המשותף לנזקם של חברי הקבוצה. אדם שנגרם לו נזק אך קיבל זיכוי ו/או פיצוי מהגוף הפוגע יתקל בקושי לשמש תובע ייצוגי משום שתעלה טענה הגנת שלא נגרם לו נזק אישי.

מרבית התביעות הייצוגיות מוגשות מכוח סעיף זה. במקרה זה, חלה על התובע הייצוגי להגדיר בצורה ברורה מיהי הקבוצה אותה הוא מייצג.

רשות ציבורית או ארגון – לדוגמה; המועצה הישראלית לצרכנות יכול להגיש תביעה ייצוגית בשם ציבור נפגעים בסוגיות צרכניות.

כיצד מנהלים תביעה ייצוגית על פי חוק תובענות ייצוגיות?

בניגוד לדעה הרווחת, תביעה ייצוגית אינה מתחילה בהגשת כתב תביעה, אלא בהגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית. לבקשה זו מצורף כתב התביעה, תצהירו של התובע הייצוגי, ונספחי התביעה.

אם הבקשה מאושרת מתחילים את ניהולה של התביעה הייצוגית. אם הבקשה לא מאושרת ההליך המשפטי מסתיים (לרוב נלווה לכך חיובו של התובע הייצוגי בהוצאות משפט, אשר עשויות להגיע לעשרות אלפי שקלים).

בשלב הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נטל ההוכחה המוטל על התובע הייצוגי הוא קל יותר, וכל שהוא צריך להראות שלכאורה נגרם לו נזק.

ניהול תביעה ייצוגית אם התקיימו הוראות חוק תובענות ייצוגיות

חוק תובענות ייצוגיות קובע רשימה של תנאים מצטברים אשר חייבים להתקיים על מנת שבית המשפט יאשר בקשה ויאפשר ניהול תביעה כתביעה ייצוגית:

1. הבקשה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה.
2. תביעה ייצוגית זו הדרך היעילה ביותר לניהול ההליך המשפטי.
3. קיים יסוד סביר שעניינם של חברי הקבוצה ינוהל בדרך הולמת.
4. קיים יסוד סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג בתום לב – סוגיית תום הלב מקבלת חשיבות רבה בתביעות ייצוגיות. חוסר תום לב עשוי להוביל לדחייתה של תביעה ייצוגית וחיובו של התובע הייצוגי בהוצאות משפט גבוהות מאוד.

בית המשפט עשוי לאשר ניהול תביעה ייצוגית גם אם לא התקיימו תנאים 3 ו-4 במקרים בהם ניתן להחליף את התובע הייצוגי ו/או עורך דינו במייצגים מתאימים והולמים יותר.

הסתלקות מתובענה ייצוגית על פי חוק תובענות ייצוגיות

חוק תובענות ייצוגיות כולל מנגנון אשר נועד לסייע לתובע ייצוגי לסגת מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש. הסתלקות אינה נובעת בהכרח מבקשה לא מבוססת מבחינה עובדתית ו/או משפטית. לעיתים, לאחר הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הנתבע מתקן את המחדל וכבר אין כל טעם לנהל את ההליך המשפטי.

על מנת למנוע "קומבינות" בין התובע הייצוגי לנתבע, על חשבון חברי הקבוצה, קובע חוק תובענות ייצוגיות מנגנון לפיו יש לפעול במקרה שבו התובע הייצוגי מעוניין להסתלק מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית. על מנת להסתלק על התובע הייצוגי ועורך דין להגיש תצהיר לבית המשפט המפרט שלא ניתנה להם הטבה כלשהי על מנת שיסתלקו.

גמול לתובע הייצוגי על פי חוק תובענות ייצוגיות

בתביעה ייצוגית הפיצוי הכספי מחולק לשלושה חלקים: א. הפיצוי לקבוצה – זהו הסכום הגבוה ביותר והוא מחולק בין חברי הקבוצה ; ב. שכר טרחת עורך דין – מדובר בסכום נמוך מסכום הפיצוי לקבוצה, אך לרוב גבוה מהסכום אשר נפסק לטובתו של התובע הייצוגי ; ג. גמול לתובע ייצוגי. זה סכום אשר נפסק לטובת התובע הייצוגי בלבד ולא מחולק בין חברי הקבוצה.

חוק תובענות ייצוגיות מנחה את בית המשפט באילו שיקולים יש להתחשב כאשר פוסקים גמול לטובת התובע הייצוגי:

1. הטרחה שטרח התובע הייצוגי והסיכון שנטל על עצמו.
2. התועלת שהביאה התביעה הייצוגית לחברי הקבוצה.
3. מידת החשיבות הציבורית של התביעה הייצוגית.

במקרים חריגים רשאי בית המשפט לפסוק גמול לתובע ייצוגי גם אם לא אישר את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית (לדוגמה: במקרים בהם התובע הסתלק מהבקשה למרות שהשיג תועלת כלשהי לציבור).

ניתן לעיין בהוראותיו המלאות של חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 על ידי הקלקה כאן.