מה פירוש של שיהוי?
שיהוי במובנו המשפטי משמעותו לבצע פעולה משפטית לאחר פרק זמן משמעותי שעשוי להוביל לפגיעה מסוימת בזכויות הצדדים להליך המשפטי.
אין להתבלבל בין שיהוי לבין טענת התיישנות. בעוד שחוק ההתיישנות קובע רשימה של מקרים בהם בעל הדין יהיה מנוע מלהגיש תביעה בחלוף פרק זמן מסוים (כלומר, התביעה עשויה להיות מסולקת על הסף), אין הוראה דומה המתייחסת לשיהוי.
לעומת זאת, בתי המשפט מפרשים את משמעות השיהוי בהתאם לנסיבות המקרה וייתכן שבנסיבות מסוימת גם שיהוי יוביל למחיקת ההליך, אך בחלק גדול מהמקרים שיהוי יוביל להחלטה נקודתית וממוקדת בעניין זכויות הצדדים להליך, או לפחות ביחס לאחד מהם (לדוגמה: עקב שיהוי של אחד הצדדים, הצד שכנגד זוכה להקלה בהוכחת אחת מטענותיו).
אם בוחנים את טענת ההתיישנות לעומת שיהוי אז לרוב טענת ההתיישנות היא טענה "חזקה" יותר.
בפועל, בפרקטיקה, אם אחד הצדדים מעלה במסגרת כתב טענותיו טענת התיישנות, לרוב טענת שיהוי תפורט בהמשך ותהיה טענה חלופית. בצורה זו בעל דין שמעלה טענות אלה מגדיל את הסיכוי שבית המשפט יקבל לפחות חלק מטענותיו ויקל עמו בצורה כלשהי.
מדוע שיהוי בהגשת בקשת רשות ערעור או בקשה לסעד זמני עשוי להוביל למחיקת ההליך?
כאשר מדובר בסעד זמני בדרך כלל הדבר נובע עקב דחיפות מסוימת. לדוגמה: בעל דין מעוניין להגיש תביעה אזרחית או תביעה כספית ומבקש לעקל את חשבונות הבנק של הנתבע מכיוון שהתובע חושש שהנתבע יבריח את הכספים לצדדים שלישיים, והתובע לא יוכל להיפרע מהנתבע לאחר קבלת פסק דין.
אם התובע יגיש את בקשתו לקבלת סעד זמני זמן רב לאחר הגשת התביעה יתכן שהדבר יהיה בגדר שיהוי, מכיוון שבקשות מסוג זה צריכים להגיש בהקדם האפשרי. ההתמהמהות הזאת עשויה לעלות למבקש בדחיית בקשתו.
אם המבקש לא הגיש את הבקשה בהקדם האפשרי, מבחינת בית המשפט זה עשוי להיות סימן לכך שהבקשה לא באמת נחוצה או שאין צורך להעתר לה.
הדברים נכונים גם ביחס לבקשת רשות ערעור. לעיתים בקשת רשות ערעור מוגשת על החלטה שמכריעה בעניין שעשוי להיות רגיש מאוד מבחינת הזמן. כלומר, ככל שהזמן עובר ההחלטה עליה מבקשים רשות לערער הופכת להיות תאורטית ולא הכרחית. במקרים אלה אם בקשת רשות ערעור תוגש בשיהוי אז הבקשה תדחה.
פסיקת בית המשפט
לפניכם פסיקת בית המשפט המחוזי (רע"א 60381-03-25 ולרי ויסיאגין נ' אריק בן חמו) שממחישה מדוע חשוב לפעול מהר ולא להתמהמה בהגשת בקשות:
התנהלות המבקש בכל הנוגע לבקשה הנדונה היא התנהלות מובהקת של משיכת זמן עד הקצה ושל השתהות קיצונית. כידוע, די בשיהוי בהגשת בקשת רשות ערעור כדי להצדיק את דחייתה (רע"א 6861/21 מדינת ישראל – בי"ח זיו נ' פלונית (קטינה) [נבו] (2.1.2022), כבוד השופט (כתוארו אז) י' עמית, פסקאות 6-5; רע"א 6819/15 אהרן נ' רובע 1 בע"מ [נבו] (18.12.2015), כבוד השופט נ' סולברג, פסקאות 37-36, 40). לא זו בלבד, אלא שכך אם מדובר בבקשת רשות ערעור בעניין סעד זמני.
לעניין זה נקבע כי עצם ההשתהות בהגשת בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין סעד זמני מצדיקה את דחייתה (רע"א 8873/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אלחדף [נבו] (20.9.2005), כבוד השופטת ע' ארבל, פסקה 6). כלל זה מצטרף להלכה הנוהגת בכל הנוגע לשיהוי בעניין בקשה לסעד זמני, אשר לפיה וכידוע, די בעצם השיהוי כדי להצדיק את דחיית הבקשה למתן סעד זמני (ראו מתוך רבים: רע"א 6024/17 אברהמי נ' עיריית בני ברק [נבו] (3.8.2017), כבוד השופטת א' חיות, פסקה 4; רע"א 9410/16 אלג'לאד נ' אבו חמדה [נבו] (29.12.2016), כבוד השופט י' דנציגר, פסקה 7). הטעם לכך הוא פשוט, כי די בעצם השיהוי בהגשת הבקשה "כדי להעיד על אי נחיצותו של הסעד" (רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר [נבו] (28.12.2015), כבוד השופט נ' סולברג, פסקה 24).
בנוסף לשיהוי המשמעותי בכל הנוגע להתנהלות המבקש בהליך הנדון, כמפורט לעיל, לא נמצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. כידוע, נושא מתן סעדים זמניים נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ולכן בדרך כלל אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות בעניינים אלו, זולת במקרים חריגים, כגון אם נמצא כי הדבר דרוש לשם מניעת עוול או נזק בלתי הפיך…
…
הבקשה נדחית.
לסיכום
על פי הדין הנוהג בעל דין צריך למצות את זכויותיו בתום לב ומבלי לגרוע לנזק לצד שכנגד. לעיתים כאשר בעל דין מתמהמה הוא עשוי לגרום לנזק לצד שכנגד או לייתר את הדיון בתביעתו או בקשתו.
במקרים אלה בית המשפט עשוי לדחות את הדיון בבקשה על הסף ולקבוע כי ההתמהמהות של בעל הדין שהגיש את הבקשה מעידה כי אין דחיפות או צורך לדון בבקשה לגופו של עניין.
