מה זה הרמת מסך?
הרמת מסך (באנגלית: pierce the corporate veil) זהו הליך משפטי אשר נועד להתמודד עם בעלי חברות בע"מ (בע"מ = בערבון מוגבל) אשר צוברים חובות באמצעות החברה ומנסים להימנע מהחזר החובות בטענה שהחובות אינם שלהם אלא של החברה. היתרון בהקמת חברה בע"מ טמון בכך שהרבה יותר קשה לייחס את חובות החברה לבעל החברה או מחזיקי המניות של החברה, וזאת לנוכח עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת קבוע במסגרת סעיף 4 לחוק החברות:
חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד.
הרמת מסך יכולה לבוא לידי ביטוי, לדוגמה, כאשר בעל חברה בע"מ מעסיק עובדים אך לא משלם להם את כל הזכויות המגיעות להם או כשחברה בע"מ קיבלה סחורה מספקים שונים אך נמנע מלשלם להם. חשוב להבין שלא בכל מקרה שבו חברה בע"מ צברה חובות בעל החברה או בעלי המניות יחוייבו לשלם במקום החברה, אלא רק באותם מקרים הקבועים בחוק החברות.
במקרים מסוימים אותם עובדים שלא שולמו להם כל הכספים שמגיעים להם יוכלו להגיש תביעה לבית הדין לעבודה נגד החברה עצמה וגם נגד בעל החברה. במסגרת כתב התביעה על העובדים לדרוש הרמת מסך ולדרוש לייחס את חובות החברה גם לבעל החברה/בעלי המניות (בהמשך המאמר תגלו טיפ נוסף בעניין זה).
עניין זה חשוב במיוחד כאשר מתברר שהחברה אינה מסוגלת לשלם את חובותיה לעובדים, והיא למעשה חדלת פרעון. מבלי לחייב את בעל החברה/בעל המניות בחברה באופן אישי יתכן שאפילו תנצחו בתביעה נגד חברה בע"מ אך לא תוכלו לקבל ממנה כספים כלשהם, גם לא דרך הוצאה לפועל.
עורך דין אדי בליטשטיין עוסק מזה למעלה מעשור בייצוג תובעים ונתבעים במסגרת תביעות אזרחיות – כספיות מורכבות. צריכים ליווי משפטי מקצועי? צרו קשר עם משרדנו.
מקרים בהם ניתן לדרוש הרמת מסך
סוגיית הרמת מסך מוסדרת במסגרת סעיף 6 לחוק החברות. סעיף זה קובע כך:
(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).
כלומר, סעיף 6 לחוק החברות מאפשר לשייך את חובות החברה לבעלי המניות של החברה באותם מצבים מהם עולה שבעל המניות בחברה פעל כדי להונות או לקפח אדם לו החברה חייבת כספים, או כאשר החברה נטלה סיכון בלתי סביר.
פסיקה בעניין הרמת מסך
קיימים פסקי דין רבים מאוד בהם אושרו הרמות מסך. באופן שאינו מפתיע, גם במסגרת תביעות בבית הדין לעבודה נעשה שימוש רב בהוראות סעיף 6 לחוק החברות ואכן במסגרת כתבי תביעה רבים ניתן לגלות דרישה לקיום הרמת מסך.
מקרה שכזה נדון גם במסגרת סע"ש 15410-06-16 שאול טויטו נ' פנחסי – קיר מסך מתכות בע"מ. בית הדין קבע בעניין הרמת מסך, בין היתר, כך:
עקרון האישיות המשפטית הנפרדת מעוגן בסעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן – חוק החברות). נקודת המוצא היא שיש ליתן תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה והרמת המסך היא מהלך חריג, אותו נוקטים כאשר נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה. סעד הרמת המסך הוא סעד קיצוני ומרחיק לכת והשימוש בו ייעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד.
…
הפסיקה קבעה כי המבחנים העיקריים להרמת מסך הם מבחן השימוש לרעה במסך ההתאגדות, באופן שכאשר חברה נוסדה למטרות תרמית, או כאשר לא הייתה אישיות משפטית נפרדת בפועל נוכח עירוב נכסים פרטיים של בעלי המניות עם נכסי החברה.
בעניין טוקו שף נקבע כי על אף שעולה תמונה מדאיגה באשר לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב שם, אין מקום להרמת מסך ההתאגדות. עוד נקבע כי אין בעצם אי תשלום הזכויות הסוציאליות לעובד, כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות. לצורך הרמת המסך, יש להוכיח כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויות העובד או הונאתו או כי החברה נוהלה תוך סיכון בלתי סביר.
הלכה היא כי יש להבחין בין דוקטרינת הרמת מסך לבין ייחוס אחריות אישית לאורגן של החברה: "הרמת מסך משמעותה התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות חוזית או נזיקית על אורגן של החברה, באופן אישי, בשל פעולותיו".
לא אחת נפסק כי הטלת אחריות אישית על אורגן בחברה היא תופעה נורמטיבית השונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של חברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי בשל פעולותיו, ואילו הרמת מסך היא תרופה שמהותה התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה. הטלת אחריות אישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, לעומת הרמת מסך המכרסמת בעיקרון זה. האחריות האישית בגין העוולה אותה ביצע מוטלת על האורגן בהתאם לכללים הרגילים שנקבעו להטלת אחריות אישית במשפט האזרחי.
שימו לב שהפסיקה מבחינה בין הרמת מסך לבין הטלת אחריות אישית על אורגן החברה (בעל החברה או בעל המניות) מבלי לבצע הרמת מסך (פעולה שנחשבת לחריגה בעולם המשפט). משכך, במסגרת כתב תביעה ניתן לדרוש הרמת מסך וכדרישה חלופית להטיל אחריות אישית על אורגן החברה, מבלי לבצע הרמת מסך. במצב זה אם הדרישה הראשונית שלכם תדחה, בית המשפט עדיין עשוי להטיל על בעל החברה לשלם לכם.
לסיכום
בישראל ניתן להקים חברה בע"מ (בערבון מוגבל) וחברה שאיננה בע"מ. היתרון של חברה בע"מ הוא שמדובר ביישות משפטית נפרדת והרבה יותר קשה לייחס את חובות חברה בע"מ לבעל החברה או לבעלי המניות שלה.
יחד עם זאת, הקמת חברה בע"מ איננה מקנה "חסינות" מלאה לבעל החברה או לבעלי המניות מפני תביעות מטעם עובדים או ספקים שלהם החברה חייבת כספים.
סעיף 6 לחוק החברות הוא זה שקובעת באילו מקרים ניתן לדרוש הרמת מסך ולייחס את חובות החברה לבעל החברה או לבעלי המניות.
