הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע – האם ניתן לחייב את התובע?

מה זה הפקדת ערובה?

הפקדת ערובה זו מצב שבו אחד מבעלי הדין נדרש להפקיד (בדרך כלל) סכום כסף בקופת בית המשפט, על מנת להבטיח את הוצאותיו של הצד שכנגד.

סכום הערובה משתנה מתביעה לתביעה בהתאם למורכבות המקרה וסיכויי ההצלחה של התביעה. ככל שהמקרה יהיה מורכב יותר וסיכויי ההצלחה יהיו נמוכים יותר, כך סכום הערובה יהיה בדרך כלל גבוה יותר. לעומת זאת, אם המקרה פחות מורכב או עוסק בסכומי כסף נמוכים יחסית, וסיכויי התביעה נחזים להיות טובים יותר, ישנה סבירות שבית המשפט ידחה בקשה להפקדת ערובה או שיורה על הפקדת ערובה בסכום נמוך יחסית.

עורך דין אדי בליטשטיין עוסק מזה למעלה מעשור בייצוג תובעים ונתבעים בתביעות אזרחיות – כספיות מורכבות. צריכים ליווי משפטי מקצועי? צרו קשר עם משרדנו.

האם ניתן לדרוש הפקדת ערובה מתובע?

בהחלט ניתן לדרוש הפקדת ערובה מתובע והדבר אפילו מוסדר במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 157 קובעת בעניין זה כך:

(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה.

הפקדת ערובה מול זכות הגישה לערכאות

זכות הגישה לערכאות היא זכות חשובה מאוד בשיטת המשפט שלנו, והיא מאפשרת לכל אדם שמרגיש שהוא נפגע מאדם או גוף אחר לפנות לבית המשפט. זכות הגישה לערכאות נשללת במקרים חריגים (ונדירים) מאוד כגון צו חוסם.

תמיד ישנו חשש שגופים חזקים (כגון חברות גדולות) ינצלו את האפשרות לדרוש הפקדת ערובה על מנת להקשות על תובעים שאינם חזקים כלכלית לנהל את התביעה. לחברות גדולות אין בדרך כלל קושי לשכור עורכי דין רבים ולהגיש בקשות שונות כדי לעכב את ההליכים, לרבות בקשה להפקדת ערובה. אם הבקשה תתקבל והתובע לא יוכל להפקיד את הערובה בפועל למעשה תשלל ממנו זכות הגישה לערכאות, משום שאם הוא לא יפקיד את הערובה כתב התביעה שלו ימחק.

מסיבה זו בתי המשפט לא ממהרים לקבל כל בקשה להפקדת ערובה ונקבעו בפסיקה תנאים קשיחים יחסית שקובעים באילו מקרים בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להפקדת ערובה.

פסיקת בית המשפט בעניין הפקדת ערובה

במסגרת רע"א 2892/23 גלובל אפ טכנלוגיות (2010) בע"מ ואח' נ' הלן טרוויס בית המשפט העליון קבע מתי ראוי ולא ראוי לקבל בקשה להפקדת ערובה. בית המשפט קבע, בין היתר, כך:

תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), אשר החליפה את תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שנוסחה דומה, מקנה לבית המשפט שיקול דעת לחייב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. תכלית הוראה זו היא להבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, בפרט כאשר בית המשפט סבור כי מדובר בתביעת סרק או כי סיכויי ההליך קלושים (ראו: רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (31.1.2010)).

תקנה 157(א) אינה קובעת מהם הקריטריונים להפעלת סמכותו של בית המשפט, ואולם הפסיקה התוותה שיקולים שונים המנחים את בתי המשפט בבואם להורות על הפקדת ערובה להוצאות הנתבע (ראו למשל: רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין, פסקה 7 (13.11.2014) (להלן: עניין נעמאת)).

על פי ההלכה, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע לפנות לבית המשפט בבקשה למתן סעד בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע, אלא בנסיבות חריגות. זאת בשל הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות, המחייבת את בית המשפט לנקוט מתינות וזהירות בהפעלת שיקול הדעת המוקנה לו בהקשר זה (ראו: רע"א 197/15 עזבון המנוחה אבלין מנסור ז"ל נ' חורי, פסקה 4 (21.4.2015); ע"א 477/19 חברת ג'י בי אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד, פסקה 8 (2.2.2021); רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן, פסקה 5 (16.1.2013) (להלן: עניין אברהם); ע"א 7193/13 ש.א. פתרונות בע"מ נ' ברנע, פסקה 15 (22.9.2014)).

אחד החריגים שהוכרו בפסיקה לכלל האמור, הוא המקרה שבו התובע הוא תושב חוץ ואין באפשרותו להצביע על נכסים בישראל, מהם יוכל הנתבע להיפרע ככל שתידחה תביעתו. לכאורה, על פי החריג האמור היה מקום לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשים.

אולם גם שיקול זה אינו עומד לבדו ובית המשפט רשאי לבחון שיקולים רלוונטיים נוספים, במטרה לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע ובין אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו (ענין נעמאת, בפסקה 7; רע"א 6066/00 אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ, פסקה 4 (17.4.2001)). בענייננו, למעשה אין חולק כי המשיבה היא חסרת יכולת כלכלית בעקבות אבדן השקעותיה, ואין באפשרותה לשאת בהפקדת ערובה. לפיכך תביא הטלתה למחיקת תביעתה מבלי שזו תתברר לגופה.

שיקול רלוונטי נוסף הוא טענת המשיבה, כי המבקשים הם הנושאים באחריות משפטית למצבה הכלכלי האמור. בית המשפט המחוזי בחן את טענת המשיבה בהקשר זה באופן לכאורי, כראוי לשלב הדיוני המוקדם בו מצוי ההליך, ומצא כי אין מדובר בטענת סרק וכי זו אינה "משוללת […] תימוכין". לפיכך, קבע, כי יש בשיקול האמור כדי להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה. מסקנתו זו מקובלת עליי. במצב דברים בו נטען כי הנתבעים הם שגרמו למצבו הכלכלי הירוד של התובע, ועל פני הדברים אין מדובר בטענת סרק, ראוי לו לבית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יורה על הטלת ערובה להוצאות אשר הטלתה עלולה למנוע בירור התביעה לגופה. בהקשר זה נקבע כי:

"יש להיזהר שלא ללכת שולל אחר טענתם של נתבעים למצב כלכלי ירוד של תובעים, שכן עלול להיווצר מצב בו נתבעים 'ממנפים' את תוצאות עוולותיהם בכדי לחסום תובעים מלתבוע פיצוי בגינן" (עניין נעמאת, בפסקה 7; וראו גם: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פסקה 7 (13.7.2008).

בפסיקה אחרת של בית המשפט העליון במסגרת רע"א 5477/22 יחיאל אבוקרת ואח' נ' אקסודוס פירמיום 2015 בע"מ הוזכר כי הדרישה להפקיד ערובה עשויה להיות בגדר שימוש לרעה בהליכי משפט. בין היתר נקבע כך:

תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), מעניקה לבית המשפט סמכות לצוות על התובע לתת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע (ההדגשות אינן במקור – ר"ר):

"בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע".

מטרתה של תקנה זו היא מחד גיסא – שמירה על זכות הגישה לערכאות והבטחת תשלום הוצאות הנתבע כבר בשלב מוקדם של ההליך, ומאידך גיסא – הרתעה מהגשת תביעות סרק (ע"א 477/19 חברת ג'י בי אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד, פס' 8 לפסק דינו של השופט י' עמית (2.2.2021)).

ודוק: סמכותו של בית המשפט לחייב בערובה לתשלום הוצאות משפט מתייחסת ליוזם ההליך בלבד, וזאת לשם שתי תכליות עיקריות. התכלית הראשונה, והמרכזית מבין השתיים, היא להבטיח את תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי, זה שההליך נכפה עליו, אם בסופו של דבר יידחה ההליך נגדו וייפסקו הוצאות לטובתו.

התכלית השנייה היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק. הדרישה להפקדת ערובה לתשלום הוצאות משמשת כאמצעי המבחין בין הליך שהצד שיזם אותו מאמין בצדקתו, לבין הליך שמוגש משיקולים אסטרטגיים גרידא (רע"א 7687/18 מנהל מע"מ לוד נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ, פס' 8 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף (15.7.2020); רע"א 1378/21 ליאב יזמות וניהול פרוייקטים בע"מ נ' עו"ד משה תורג'מן, פס' 13 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף (22.8.2021)).

העולה מהאמור הוא אם כן כי בקשה לערובה לתשלום הוצאות היא בקשה שיכול לבקש נתבע מבית המשפט כלפי תובע, ולא להיפך, כפי שנעשה בענייננו. משכך, דין רכיב זה של הבקשה להידחות.

לסיכום

ניתן לדרוש מהתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע מכוח תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי.

על מנת שבית המשפט יורה לתובע להפקיד ערובה על הנתבע להראות שסיכויי התביעה אינם גבוהים ושבסיום התביעה הנתבע לא יצליח לקבל מהתובע הוצאות משפט.

קיימת לעיתים התנגשות בין דרישה להפקיד ערובה לבין זכות הגישה לערכאות. גופים חזקים שנתבעים על ידי תובע חלש מבחינה כלכלית יוכלו לנסות להקשות על התובע באמצעות דרישה להפקיד ערובה. אם הבקשה תתקבל והתובע לא יפקיד ערובה אז כתב תביעתו ימחק. מסיבה זו בית המשפט לא ימהר לקבל בקשות להפקיד ערובה.

שאלות נפוצות בעניין הפקדת ערובה