חוות דעת מומחה לבית משפט – מה מטרתה ומהו נוסח חוות דעת נכון?

מהי חוות דעת מומחה?

חוות דעת מומחה המוגשת לבית משפט היא מסמך הנערך על ידי אדם בעל מומחיות בתחומו על מנת לתמוך בטענה כלשהי של בעל הדין המצריכה מומחיות. לדוגמה: חוות דעת מומחה ניתן להגיש על מנת להוכיח נזקים רפואיים והשלכותיהם (עניין שעשוי להשפיע על גובה הפיצוי הכספי). חוות דעת מטעם מומחה ניתן להגיש כדי להוכיח נזקים בצנרת. חוות דעת מומחה ניתן להגיש כדי להוכיח כיצד פועל טלפון סלולרי, וכו'.

ניתן לומר שכמעט בכל מחלוקת בין בעלי דין הרלוונטית לסוגיה שמצריכה מומחיות, יהיה צורך להגיש חוות דעת לבית המשפט. אין צורך להגיש חוות דעת בעניין החוקים במדינת ישראל משום שהשופט הוא "מומחה" לדין הישראלי.

לעיתים נוצרים מצבים בהם רק אחד מבעלי הדין מגיש חוות דעת מטעם מומחה. בנסיבות אלה בית המשפט, לרוב, יעדיף את גרסתו של אותו בעל דין, אלא אם כן, בעל הדין שלא הגיש חוות דעת יצליח להפריך את האמור בחוות הדעת מטעמו של המומחה של הצד שכנגד.

כיצד חוות דעת מומחה אמורה להראות?

טעות נפוצה היא הגשת חוות דעת באמצעות תצהיר. מומחה אינו מגיש את חוות דעתו באמצעות תצהיר אלא על פי הנוסח הקבוע בפקודת הראיות.

סעיף 20 לפקודת הראיות קובע כך:

בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית (להלן – חוות דעת), ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם (להלן – תעודת רופא).

נוסח חוות דעת מומחה מפורט בתוספת הראשונה לפקודת הראיות:

מה מותר ואסור לכלול במסגרת חוות דעת מומחה (ומה הסנקציה)?

לאחרונה התייחס בית המשפט לסוגיה זו בת"א 41389-07-18 Facebook Ince נ' בן ציון גופשטיין (החלטה מיום 24.4.2022), וקבע, בין היתר, כך:

מצב בו מתברר לכתחילה שאותו מסמך שהוצג איננו כזו "חוות דעת מומחה", הרי שלא ניתן להגישו כלל, ולבית המשפט הסמכות להורות על החרגתו מכלל הראיות. כך ביחס למסמך בכללותו וכך ביחס לחלקים הימנו. מקום שנמצא כי חלקים מאותו מסמך, אותה חוות דעת, אינם כאלו שניתן להגיש בחוות דעת (למשל: מסקנות בעניינים משפטיים), מוסמך בית המשפט למחוק את אותם הקטעים מחוות הדעת על נספחיה. אם מוסמך בית המשפט להורות על סילוק חוות הדעת בכללותה, קל וחומר שבסמכותו לנקוט בסעד הפחות קיצוני של מחיקת חלקים הימנה.

…

לטענת המבקשות, הנספחים שצורפו לחוות הדעת לא גולו על ידי המשיב במסגרת הליך גילוי המסמכים, ולכן לא ניתן להגישם. טענה זו איננה ברורה. אותם הנספחים צורפו על ידי המומחה לחוות הדעת שערך. לא נטען כלל שאלו הומצאו לו בידי המשיב וממילא, כפי שיפורט בהמשך, אלו מסמכים שמוצגים כבסיס לחוות הדעת ולא כאלו שמוגשים כראיה לאמיתות תוכנם. חובתו של בעל דין לגילוי מסמכים המצויים בחזקתו איננה חלה על כאלו מסמכים שעליהם עשוי להתבסס מומחה מטעמו. טענת המבקשות לסילוק הנספחים לחוות הדעת מן הטעם שלא גולו בהליכי גילוי המסמכים – נדחית.

…

יש לזכור את ההבדל בין הגשת ראיות לביסוס טענה עובדתית, לבין הצגת תשתית עובדתית כבסיס לחוות דעתו של מומחה.

האפשרות הנתונה בידי בעלי הדין לתמוך טענותיהם בחוות דעת מומחה, כזו שהיא כולה סברה, מחדדת את האבחנה בין עדותו של מומחה לעדות רגילה. בעוד זו הרגילה מיועדת להצגת עובדות מהן בהמשך יוכל בית המשפט להסיק את המסקנות, בעדות שהיא חוות דעת מומחה אין כוונה לבסס את העובדות שעליהן היא מתבססת, אלא רק את המסקנה הנלמדת מהן. חוות דעת מומחה איננה כלי לביסוס עובדות. בעל דין המבקש להציג עובדות שישמשו תשתית להוכחת טענותיו, חייב לעשות כן בדרך המלך – בהגשת הראיות לפי דיני הראיות.

…

ורק להשלמת התמונה, יש להדגיש כי כאשר עסקינן בתשתית עובדתית עליה מתבסס המומחה ומובאת מכלי שני, ברי הדבר שאין באפשרות בעל הדין שעדות המומחה הוגשה מטעמו, גם להסתמך על אותה תשתית עובדתית עליה התבסס המומחה, משל זו הוכחה ככל טענה עובדתית אחרת. אותה תשתית עובדתית עליה מתבסס המומחה כוחה יפה אך ורק לביסוס מסקנותיו של המומחה, אך לא לביסוס טענות עובדתיות של בעל הדין. כדי שיוכל בעל דין להתבסס על העובדות שמביא המומחה בחוות דעתו, עליו להגישן כדרך בה מגישים כל ראיה "רגילה". לא ניתן לראות בחוות דעת מומחה אמצעי לעקיפת דיני הראיות וביסוס תשתית עובדתית בדרך עקיפה.

…

ונוכח כל זאת, על יסוד ההלכה המתירה למומחה לבסס את מסקנותיו בתחום המומחיות לשמה נתבקשה ממנו חוות דעת גם על תשתית שהוא מביא מכלי שני ובחריגה מהכלל האוסר הגשת עדויות מפי השמועה – הטענה שיש למחוק את חוות הדעת או חלקים הימנה, והטענה שיש לסלק מחוות הדעת נספחים כלשהם בשל אי הגשתם לפי דיני הראיות – נדחית.