צו חוסם – מהו וכיצד הוא יכול למנוע מכם להגיש תביעה?

צו חוסם הוא צו חריג מאוד שכל מטרתו היא למנוע מאדם או גוף אחר להגיש תביעה. כידוע, זכות הגישה לערכאות היא זכות מהותית ולכן שלילת זכות זו תעשה במקרים נדירים ביותר. דוגמה למקרה בו עשוי להינתן צו חוסם – כאשר בעל דין מגיש אין ספור תביעות כנגד אדם או גוף אחר, וכל התביעות הן תביעות סרק.

לעיתים אין ברירה אלא לדרוש לקבל צו חוסם משום שכל מטרתו של בעל הדין שמנגד היא לגרום לכם לנזקים כספיים. כלומר, אותו בעל דין שמגיש תביעות סרק יודע שתביעותיו ידחו אך הוא גם יודע שתאלצו לשכור שירותיו של עורך דין על מנת להתמודד עם כל התביעות, וזה עשוי לעלות לכם סכומי כסף משמעותיים.

באילו מקרים ינתן צו חוסם?

סוגיה זו נדונה במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית שמתבררת בישראל בין חברות ישראליות וזרות (ת"צ 50307-11-20 בי. אם. אנד. בי. אל. קבוצת מסחר בע"מ נ' Yang Ming Marin Transport Corp). אם צו חוסם הוא דבר נדיר הרי שקבלת צו שכזה במסגרת הליך ייצוגי זהו מקרה נדיר עוד יותר.

בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כך:

סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 מקנה לבית המשפט סמכות כללית למתן סעדים, לרבות צווים: " … צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שייראה לנכון בנסיבות שלפניו".

הפסיקה הכירה בכך שהתיבה "כל סעד אחר" מצביעה על כך שהמדובר ברשימה פתוחה, המאפשרת לבתי המשפט ליצור סעדים חדשים ולקבוע את אופן הפעלתם, ואכן בתי המשפט הוציאו מלפניהם צווים החוסמים את דרכו של מתדיין ספציפי לנקוט בהליכים משפטיים. הצווים ניתנים באופן אישי כנגד הצד הספציפי (in Personam).

משמעותו המעשית של הצו החוסם היא פגיעה בזכות הגישה לערכאות, ובמקרים בהם מבוקש ליתן צו חוסם כנגד ניהול הליך בפורום זר, כפי שמבוקש בענייננו, מהווה הדבר גם פגיעה בעקרון כיבוד הערכאות הזרות.

האפשרות העיונית להעניק צו חוסם, אשר ימנע מבעל דין לפתוח בהליך במדינה זרה, נדון לראשונה בהרחבה על ידי בית המשפט העליון ב רע"א 714/96 פריסקל נ' אורנשטיין, פ"ד מט(5) 759, (1996) (להלן: "עניין פריסקל").

בפסק הדין בעניין פריסקל התווה בית המשפט העליון את השיקולים להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בבואו ליתן צו חוסם, תוך שהוא מבהיר שאין המדובר ברשימה סגורה:

ראשית יש לבחון האם פתיחתו של ההליך הזר מהווה ניסיון לפגוע במבקש הצו או למנוע ממנו זכות המגיעה לו בדין; שנית, האם פתיחת ההליך הזר נעשתה לצורכי איום או סחיטה; שלישית, האם פתיחת ההליך הזר פוגעת בעקרונות צדק מהותיים ודיוניים. מעל כל אלו, עומד שיקול הצדק המוכרע בהתאם לנסיבות העניין.

צא ולמד; סמכות ליתן צו חוסם אינה במחלוקת, אולם אופיו הקיצוני והייחודי של הצו החוסם מחייבים את בית המשפט לנהוג משנה זהירות בהפעילו את שיקול הדעת המסור לו בהענקת הצו ולתתו אך ורק במקרים נדירים וחריגים במיוחד (ראו: רע"א 778/03 אינטר-לאב בע"מ נ' Israel Bio Engineering Project, פ"ד נז(5) 769, 772 (2003)).