לאחרונה נבחנה לראשונה בין כותלי בית המשפט השאלה האם הסרה מקבוצת וואטסאפ מהווה לשון הרע והאם פעולה זו מזכה בפיצוי כספי (ת"א 64723-03-22 עו"ד יורם אורגד נ' אילנית מירון)?
התביעה הוגשה לבית המשפט על ידי עורך דין שהוסר על ידי מנהלת קבוצת הוואטסאפ מהקבוצה עצמה. המנהלת לא פרסמה שום דבר אודות ההסרה והכיתוב היחיד שהופיע בקבוצה הוא הכיתוב האוטומטי של וואטסאפ שהמשתמש הוסר מהקבוצה (כמובן מבלי לפרט מדוע).
לאור העובדה שסוגיית הסרה מקבוצת וואטסאפ לא נבחנה בעבר על ידי הפסיקה, השופט החליט לדון בעניין כבר בשלב המקדמי של הדיון והורה על סילוקה של התביעה על הסף.
עורך דין אדי בליטשטיין עוסק מזה למעלה מעשור בייצוג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע – הוצאת דיבה. נחוץ לכם ליווי משפטי מקצועי? צרו קשר עם משרדנו.
הסרה מקבוצת וואטסאפ אינה לשון הרע
בין היתר נקבע על ידי השופט, כך:
אקדים ואומר כי לטעמי, במקרה שלפניי, לא הוכחה כל אמירה, אפילו לא בין השורות, לא מצאתי כי נאמר או נכתב ע"י הנתבעת איזשהו "ביטוי", וודאי שלא הוכח "פרסום". משכך, התביעה איננה עוברת את שתי המשוכות הראשונות לבחינת עוולה בנזיקין המזכה בפיצוי.
…
נחזור על מושכלות יסוד הנלמדות מלשונו של סע' 2 לחוק: הוראות הסעיף דורשות פרסום בכתב, בעל פה, או בכל צורה אחרת. ניתן לסכם ולומר כי המכנה המשותף של הדוגמאות המובאות בסעיף הוא מעשה אקטיבי של פרסום שמקובע ושניתן להציגו. אני מתקשה לראות כיצד הסרת אדם מקבוצה מהווה מעשה העומד בתנאי הסעיף.
…
יתירה מכך: דומה כי לא ניתן לומר שיש בפעולת ההסרה אף לא משום פרסום פסיבי, באשר פעולת ההסרה אין בה משום פרסום כלל: אין בה לא הודעה בכתב ולא בעל פה, לא בדפוס, לא בציור, דמות, תנועה, צליל או כל אמצעי אחר.
…
כן אפנה לפסק דין שאליו מפנה ב"כ הנתבעת בסיכומיו, ושעניינו בתביעה לפיצוי בגין לשון הרע במקרה של עיקול רכב ע"י עיריה, בת"א 31089-03-12, ויסולי נ' עיריית חיפה ואח' (25.9.16). באותו עניין קבע כב' השופט ערן נוה כי איננו סבור כי יש בכך משום פרסום העולה כדי פגיעה בתובעת. עיקול זה אינו מפורסם ברבים ולכל היותר מי שיודע על כך הם התובעת ואולי מי שהיה רוצה לקנות את רכבה. משכך, הוא קובע כי לא מצא בפעולת העיקול משום פגיעה בשמה הטוב של התובעת. הדברים אמורים מקל וחומר בענייננו, שלא מצאתי כי היה במסגרתו כלל "פרסום".
…
ומכולם יחדיו יש להגיע למסקנה כי אין מקום להגשת תביעה בגין הסרת חבר מקבוצה: אין כאן לא פרסום, לא מעשה אקטיבי, לא מטרה לפגוע, לא מטרה לבזות אדם בעיני הזולת, ולא פרסום לאדם זולת הנפגע. יתירה מכך: משיקולים של מדיניות משפטית אין מקום לקבל הגשת תביעה זו, שיש בה משום שימוש בזכות משפטית שלא בתום לב, כמו גם פגיעה בחופש הביטוי של הרשתות החברתיות. זאת, במיוחד בשים לב לכך שתביעה זו איננה מפרטת את הפרסום שיש בו משום לשון הרע. ויודגש: העובדה שכתוצר לוואי של הליך ההסרה הודיעה המערכת האוטומטית של ווטס-אפ לתובע ולחברי הקבוצה על עצם ההסרה, אין בה כשלעצמה להקים עילת תביעה, באשר אין בכך משום פרסום ע"י הנתבעת, וודאי שבפרסום זה אין כל מטרה לפגוע בתובע.
משכך, אין לי אלא לקבוע כי התובע לא השכיל להצביע על פרסום לשון הרע המקים עילת תביעה.
…
למעלה מן הנדרש אוסיף, כי הגם שחיוויתי דעתי כי לא מצאתי במקרה שלפניי כל פרסום, וממילא גם לא אמירה פוגענית שיש בה משום לשון הרע, הרי שאין מקום לשמיעת התביעה לגופה, וזאת, נוכח ההלכה שלפיה כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות שלפיה הביטוי איננו לשון הרע (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נגד הרציקוביץ' פ"ד נח(3) 558, 570, סיפת פסקה 13 לחוות דעתו של כב' הנשיא אהרון ברק). ברי כי אין מקום לספק בענייננו, אולם גם לו היה קיים ספק כזה הרי שדינו לקולא.
…
אשר על כן ולאחר שלא מצאתי כי התובע הצביע על עילת תביעה, כמו גם לא עמד בהוראות ההלכה הפסוקה, ולא השכיל להבהיר כיצד יש בהסרתו מקבוצה משום פרסום המנוגד להוראות סע' 2 לחוק, וכיצד יש בפרסום זה (ככל שניתן לראות בו משום "פרסום") כוונה לפגוע, או אפילו פגיעה אובייקטיבית, הרי שאין מנוס מלהורות על סילוק תביעתו של התובע כבר בשלב זה. ויודגש: משענייננו בתביעת לשון הרע הרי שעל יסודות התביעה להופיע כבר בשלב של הגשת כתב התביעה. כתב התביעה נעדר כל פירוט וביסוס הנדרשים ובכלל זה, החובה להצביע ולפרט את כל רכיביה של עילת לשון הרע הנטענת. כאמור לעיל, התובע לא עמד בכך.
משכך, אני מורה על סילוקה של התביעה על הסף.
בשים לב לכך שבמסגרת ההליך התקיים דיון מקדמי בלבד ללא ניהול הוכחות, ולאחר עיון בסיכומי הצדדים, ונוכח האמור בפרק הקודם, אני מורה לתובע לשאת בשכר טרחת עו"ד ב"כ של הנתבעת בסך של 7,500 ₪ בלבד. כן יישא התובע בהוצאות הנתבעת עצמה בסך של 1,000 ₪. בנסיבות העניין, אני מורה על פטור ממחצית שניה של האגרה ועל החזר יתרת האגרה.
