תביעה נגד שכן בגין לשון הרע – לאן מגישים?
במקרים רבים תביעה נגד שכן מוגשת להכרעתו של המפקח על הבתים המשותפים. חשוב לדעת שהמפקח על הבתים המשותפים חסר סמכות לדון בתביעות העוסקות בלשון הרע בין שכנים, ובנושא זה יש להגיש את התביעה לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי, תלוי בסכום התביעה.
כמו כן, חשוב להבין שסכום התביעה עשוי להשפיע גם על סוג ההליך שיש לנקוט כנגד השכן הסורר. ככל שבחרתם להגיש תביעת לשון הרע עד לסכום של 75 אלף שקלים יש להגיש תביעה בסדר דין מהיר.
לעומת זאת, אם החלטתם להגיש כתב תביעה שכולל סעד כספי בסכום העולה על 75 אלף שקלים, יש לנקוט בסדר דין רגיל.
כך או כך, תביעה נגד שכן בגין לשון הרע כדאי מאוד לנהל באמצעות עורך דין ולא באופן עצמאי משום שלרוב אדם שאינו משפטן כלל אינו בקיא בהוראות סדר הדין האזרחי או בחקיקה והפסיקה הרלוונטית לתחום לשון הרע, ולא יוכל להתמודד כראוי בבית המשפט, וחשוב מכך, עשוי לגרום לכך שלא יפסק לטובתו הפיצוי הראוי או שאפילו תביעתו תדחה לחלוטין.
דוגמאות למקרים בהם ניתן להגיש תביעה נגד שכן בגין לשון הרע
תביעה נגד שכן בגין לשון הרע הפכה להיות דבר שכיח בשנים האחרונות, בין היתר, לאור קיומן של קבוצות וואטסאפ של כלל דיירי הבניין, או קבוצות פייסבוק של העיר בה מתגוררים השכנים. שכנים מרשים לעצמם לכתוב או לומר בפומבי אמירות פוגעניות כלפי שכנים אחרים, מבלי לקחת בחשבון שהאמירות שלהם נכנסות בגדר חוק איסור לשון הרע, ועשויות לחייב אותם בפיצוי כספי משמעותי מאוד, מבלי שהתובע יצטרך להוכיח שנגרם לו נזק כלשהו.
במקרים קיצוניים השכן לא יסתפק בפרסום אמירות פוגעניות בקבוצת הוואטסאפ של הבניין אלא יחליט לפגוע בשכן האחר באמצעות פניה למעסיק או לגורמים אחרים, וישחיר את שמו של השכן בכל דרך אפשרית. התנהלות מעין זו חשוב לתעד על מנת שניתן יהיה להציג את הראיות בבית המשפט לאחר הגשת תביעה אזרחית (אם השכן פנה לגורם שלישי בכתב נסו לקבל העתק מהפניה).

יותר פרסומים פוגעניים = סיכוי גבוה יותר לקבל פיצוי כספי משמעותי
במסגרת תביעה נגד שכן בגין לשון הרע אשר התבררה בבית המשפט בית המשפט נאלץ להכריע כיצד יש לפעול עם שכן אשר השמיץ את שכניו במשך תקופה ארוכה, באופן בוטה ביותר, ואף פנה לצדדים שלישיים על מנת להגדיל את הפגיעה בהם (ת"א 29845-09-16 עליזה ריינר נ' משה צישינסקי).
במסגרת תביעה נגד שכן בגין לשון הרע זו קבע בית המשפט, בין היתר, כך:
עם זאת גידופים מהסוג שהוטח בתובעת בדרך כלל עלולים לפגוע ולהשפיל את מי שהם מכוונים כלפיו וככאלה הם נכנסים לגדר לשון הרע על פי החוק. כשהדברים נאמרים באופן חד פעמי, בעידנא דריתחא, ואינם מותירים חותם, ולכל היותר מסבים אי נעימות רגעית וחולפת, ניתן לקבוע בנסיבות מסוימות כי מדובר בעניין של מה בכך. יש לשקול לעניין זה את היקפם, משכם, תדירותם, המקום והנסיבות שבהם פורסמו, הנורמות החברתיות הנוהגות בו ועוד [ראו פסק דינו של כב' השופט ט' חבקין בת.ק. (ת"א) 17253-11-12 קורל נ' לימור [פורסם בנבו] (30.3.2015); ופסק דינו של כב' השופט ע' הדר ב-תא"מ 24955-07-14 כהן נ' ליברמן [פורסם בנבו] (8.10.2015)].
כפי שעולה מהפירוט שלעיל, וכפי שעוד יפורט להלן, בענייננו מדובר בפרסומים בוטים, חוזרים ונשנים, בתדירות גבוהה ומשך תקופה ממושכת, ואלו עולים כדי לשון הרע.
זאת ועוד, כמפורט לעיל, הנתבע לא הסתפק בגידופים, אלא גם האשים את התובעת במעשים הנתפסים על ידי כל אדם כלשון הרע, פגיעה בגינה, אי תשלום דמי וועד בית בתקופה בה כיהנה כחברת וועד, ועוד. יתר על כן, בחלק מהפרסומים ייחס הנתבע לתובעת עבירות פליליות, ולגבי אלו, אין חולק כי הם עולים כדי לשון הרע.
…
אשר לגידופים, ממילא לא ניסה התובע להוכיח כי יש בהם שבב של אמת. כאמור, יש וגידופים לא יכנסו תחת הגדרת לשון הרע בשל הנסיבות שבהם פורסמו שכן לא כל גידוף או קללה מקימים עילת תביעה, ואולם, כמפורט לעיל, לא כך בענייננו.
…
דברי לשון הרע שפורסמו על ידי הנתבע היו בלשון גסה ובוטה ביותר. מכאן שהנתבע לא ביצע את הפרסומים באופן מידתי ו"לשם העניין" אלא על מנת להשפיל את התובעת בפני הסובבים אותה.
הפרסומים נעשו על ידי הנתבע בשלל אופנים, במקומות שבהם ייגרם לתובעת נזק מירבי בקהילה שבה היא חיה. הפרסומים נעשו גם בפני גורמים שלא היה לנתבע כל עניין לגיטימי להכפיש את התובעת בפניהם. התובע תלה את הפרסומים על גבי לוחות המודעות בבניין, במעלית הבניין, בחלוקה לתיבות הדואר, וכן במקום עבודתה של התובעת באמצעות מכתבים למעביד שלה, ובאמצעות פליירים על גבי רכבי השכנים בבניינים אחרים ברחוב. אפילו בפרסומים שנעשו לציבור הרלוונטי, היינו שכנים בבניין, לא היה תום לב בפרסומים הן בשל תוכנם כמפורט לעיל, והן בשל כך שכוונו אך ורק אל התובעת ולא אל חברי וועד אחרים.
…
על כוונתו לגרום לתובעת נזק ממשי, לרבות פגיעה במקום עבודתה, ניתן ללמוד מהדברים שכתב הנתבע עצמו בהודעה שלו לתובעת, שבה איים הנתבע להוציא דיבתה רעה "בכל הארץ" וכי מנהלת החשבונות במשרד בו עובדת התובעת חילקה לכולם את המכתבים שהנתבע שלח למעבידה של התובעת: "מפגרת כפי שאמרתי לך עד שלא תנקי את האשפה שהשלכת למפתן ביתי כל הארץ תדע על מעשייך הבזויים וחכי מה שמחכה לך בעבודה שושנה מהנהלת החשבונות חילקה לכולם את המכתבים שלי וכולם צוחקים עליך מפגרת".
…
לשון הרע כלפי התובעת הייתה זדונית, נמשכה תקופה ממושכת, פגעה בה בפני שלל קהלים שבקרבם היא חיה ועובדת, ונעשתה מתוך כוונה ברורה לפגוע בתובעת, ולגרום להשפלתה במקום עבודתה ואף לפגיעה בהעסקתה, כמו גם פגיעה בפני השכנים בבניין ובבניינים השכנים, והוצאתה מהוועד. לעניין זה יאמר כי התובעת הסכימה לצאת מהוועד ולפנות את מקומה לנתבע, אשר היה חבר הוועד משך תקופה לא ארוכה, ולאחר מכן חזרה התובעת להיות בוועד.
בית המשפט קבע כי בעקבות הגשת תביעה נגד שכן בגין לשון הרע על הנתבע לפצות את התובעת בסך 75,000 ש"ח ועוד 15,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין.

לסיכום
תביעה נגד שכן בגין לשון הרע יש להגיש לבית משפט השלום או המחוזי (תלוי בסכום התביעה) ולא למפקח על הבתים המשותפים, משום שהוא נעדר סמכות לדון בתביעות אלה.
חשוב גם לדעת מהו ההליך המשפטי הנכון שיש לנקוט בו בעת הגשת תביעה. ככל שמדובר על תביעת לשון הרע עד לסך של 75 אלף שקלים – יש לנקוט בהליך שנקרא סדר דין מהיר (או דיון מהיר). ככל שמדובר בתביעה בסכום העולה על 75 אלף שקלים יש לנקוט בהליך שנקרא סדר דין רגיל. יש הבדלים משמעותיים בין שני ההליכים ונקיטת הליך לא נכון עשויה, במקרה הטוב, לסרבל את התביעה ולהאריך אותה בצורה משמעותית, ובמקרה הרע עשויה להוביל למחיקת התביעה.
תביעה נגד שכן עשויה להוביל לפיצוי כספי מאוד משמעותי. חשוב מאוד לתעד את כל הפרסומים לצורך הצגתם בבית המשפט. לרוב, ככל שהתובע יציג יותר פרסומים פוגענים, כך סכום הפיצוי שהוא יקבל עשוי להיות גבוה יותר.