עיכוב ביצוע פסק דין כספי – האם זה אפשרי ובאילו תנאים?

מה משמעות עיכוב ביצוע פסק דין?

עיכוב ביצוע פסק דין כספי או פסק דין בכל נושא אחר נדרש לרוב כאשר אחד מבעלי הדין אינו מרוצה מתוצאת פסק הדין והוא מעוניין למנוע את ביצוע הפעולות שהוא מחויב לבצע לפי פסק דין עד למועד הגשת הערעור וההכרעה עליו, בתקווה שערכאת הערעור תבטל או תשנה את קביעות פסק הדין.

חשוב לדעת שעצם הגשת ערעור אינה מובילה לעיכובו של פסק הדין באופן אוטומטי. ולכן ישנה חשיבות להגשת בקשה לעיכוב הליכים לערכאת הערעור, כדי שבעל הדין שלזכותו ניתן פסק הדין לא יוכל לנקוט בהליכי הוצאה לפועל.

סוגיית אי עיכוב ביצוע פסק דין לאחר הגשת ערעור מוסדרת בצורה מפורשת בהוראות תקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 145 קובעת כך:

(א) הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

(ב) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפי תקנה זו אפשר שתידון בעל פה אם התבקשה במועד הדיון, מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ג) הוגש ערעור, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שעליה מערערים וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו.

(ד) תקנה 96 תחול על בקשה לפי תקנה זו בשינויים המחויבים.

דבר נוסף שצריכים לדעת הוא שהנטייה לא להורות על עיכוב ביצוע בסוגיות כספיות, משום שנקודת המוצא היא שכסף ניתן להחזיר אם פסק הדין יבוטל על ידי ערכאת הערעור. החריג לכלל זה הוא כאשר אחד הצדדים נדרש לשלם סכומי כסף גבוהים במיוחד (מיליוני שקלים) או כאשר הגוף שנגדו ניתן פסק הדין יאלץ לשלם סכומים נמוכים יחסית, אך לקבוצה גדולה של אנשים (לרוב במסגרת תביעה ייצוגית). במקרה האחרון ההנחה היא שגם אם ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור, יתכן שיהיה צורך להקדיש משאבים רבים ובלתי סבירים לגבות סכומי כסף נמוכים מהרבה אנשים, במידה והם לא יקיימו את חובתם ויחזירו את הכספים, לאחר ביטולו של פסק הדין.

באילו תנאים בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין כספי?

על פי פסיקת בית המשפט העליון עיכוב ביצוע פסק דין כספי אפשרי בשני תנאים:

1. סיכויי הערעור טובים.
2. מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע.

התייחסות לתנאים אלה ניתן למצוא בפסקי דין רבים שניתנו על ידי בית המשפט העליון. לדוגמה במסגרת ע"א 3682/23 מדינת ישראל משרד הבריאות נ' פלוני. שם נקבע בין היתר כך:

כידוע, נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע החלטה (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)). אשר על כן, הכלל הוא כי ביצועו של פסק דין יעוכב רק בהתקיים שני תנאים: כאשר סיכויי הערעור טובים, וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת מגיש הבקשה. בין שני רכיבים אלו מתקיים קשר של "מקבילית כוחות", אך ההלכה הפסוקה העניקה את משקל הבכורה למאזן הנוחות (ע"א 770/23 קרן נ' פלוטקין, פסקה 20 [פורסם בנבו] (27.3.2023)).

…

אשר למאזן הנוחות – כאשר עסקינן בעיכוב ביצוע של חיוב כספי, כבענייננו, הלכה היא כי בקשות לעיכוב ביצוע תתקבלנה אך במקרים חריגים, שכן חיוב כספי, מטבעו, הינו חיוב שתוצאותיו הפיכות (ע"א 6550/22 Mouly  נ' Jobe, פסקה 8 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (19.12.2022)). חריג לכלל האמור הוכר במקרים בהם מטיל פסק הדין חיוב כספי לטובתו של אדם פרטי שאיננו אמיד בסכום ניכר, שכן במקרים מעין אלו, יקשה על האדם מן הישוב להחזיר את הסכום שנפסק לטובתו, באם יידרש לעשות כן (ראו ע"א 109/20 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 14 [פורסם בנבו] (12.3.2020); ע"א 3344/15 אשכנזי נ' גלי, פסקה 17 [פורסם בנבו] (15.6.2015)).

בענייננו, פסק הדין נושא הבקשה אכן הטיל על המבקשת חיוב כספי בסכום ניכר, כך שיש בדבר להטות את מאזן הנוחות לטובתה. בהקשר זה כבר צוין בפסיקה כי: "סכום משמעותי כשלעצמו, המשתלם לאדם שאיננו אמיד, מקים חשש שאם יתקבל הערעור יהיה קושי בהשבת הכספים, זאת אף בהעדר הוכחה לחשש באשר ליכולת השבת הכספים של המשיב הספציפי" (ע"א 2347/15 גמילי נ' דסטה, פסקה 9 [פורסם בנבו] (10.5.2015); ההדגשה הוספה – י' כ'). משכך, טענת המשיב לפיה המבקשת לא הצביעה על מאפיינים מיוחדים המתקיימים במשיב, המלמדים על חשש כי יקשה עליו להשיב את סכום הפיצויים לו יידרש לעשות כן, אינה מועילה למשיב.

 כמו כן, יש ממש בטענת המבקשת לפיה מקום בו חלק מהסכום שנפסק לחובתה מהווה פיצוי בגין נזקים וצרכים עתידיים, יש בכך להקהות את הפגיעה במשיב באם תתקבל בקשתה (רע"א 6524/16 שירותי בריאות כללית נ' פלונית, פסקה 7 [פורסם בנבו] (29.9.2016)).

יחד עם זאת, סבורני כי די בעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט קמא כדי להקל על החשש שמא לא יעלה בידי המשיב להשיב את סכום הפיצויים באם יידרש לכך, מחד גיסא; ומאידך גיסא יש בפתרון זה כדי לקיים, במידה מסוימת, את הכלל שלפיו בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהמבקשת תעביר למשיב סכום של מיליון וחצי ש"ח בתוספת שכר טרחת עורכי דין בסך 15% מהסכום האמור בתוספת מע"מ. תשלום יתרת הסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא, יעוכב עד להכרעה בערעור.

באופן דומה נקבע על ידי בית המשפט גם בתיק אחר שעסק בעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בהעדר הגנה (ע"א 7045/23 נ.א.ד.ש השקעות בע"מ נ' קרדיט 24 בע"מ ואח'). שם נקבע, בין היתר, כך:

לגופה של הבקשה לעיכוב ביצוע, אקדים ואומר כי העובדה שמדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע, והכלל המעוגן בתקנה 145(א) לתקנות, שלפיו אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועו של פסק דין עומד בתוקפו (ראו, לדוגמה, ע"א 6913/22 החברה לשימור והתחדשות ערים בישראל בע"מ נ' אברהם (16.11.2022); עניין אהרון). בעל דין המבקש לעכב ביצועו של פסק דין שניתן בהעדר הגנה נדרש אפוא גם הוא להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

עיכוב ביצוע פסק דין שעוסק במקרקעין לעומת חיוב כספי

בניגוד להנחה הרווחת בכל הקשור לפסק דין כספי לגביו עיכוב ביצוע ינתן במקרים חריגים, הרי שבכל הקשור לעיכוב ביצוע של פסק דין העוסק במקרקעין הגישה בעניין עיכוב ביצוע הרבה יותר ליברלית.

בתי המשפט מבינים שיש הבדל בין מצב שבו ניתן פסק דין שקובע שיש להרוס מבנה או פסק דין שעוסק בפינוי מדירה המשמשת למגורים (בניגוד לדירה שמושכרת לגורם אחר ובעל הדירה מרוויח את דמי השכירות), לעומת פסק דין שמחייב מישהו לשלם כסף לאדם אחר. אם לאחר הריסת מבנה ערכאת הערעור תבטל את פסק הדין, יהיה הרבה יותר מורכב להחזיר את הגלגל לאחור.

בעניין עיכוב פסק דין מקרקעין נקבע על ידי בית המשפט העליון, בין היתר כך (ע"א 9891/17 יניב בלס נ' מנשה איילון ואח'):

כידוע, הלכה היא כי ביצועו של פסק דין לא יעוכב, וזאת אלא אם עלה ביד המבקש להוכיח כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לכיוון קבלת בקשתו, כאשר בין שני תנאים אלו מתקיים יחס של מקבילית כוחות (עיינו: ע"א 7019/14 שזור – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פרג'י [פורסם בנבו] (9.3.2015); עע"מ 8595/17 פלאח ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה – מחוז הצפון [פורסם בנבו] (10.1.2018)). ואולם, מבין שני השיקולים מעמד הבכורה נתון לשיקול של מאזן הנוחות (ראו: ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (26.09.2016); ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו [פורסם בנבו] (18.01.2017)).

ביחס למאזן הנוחות, הרי שחשש לנזק בלתי הפיך בענייני מקרקעין אינו קם באופן "אוטומטי", והשאלה תלויה בנסיבות העניין, במהות המקרקעין, ובזיקת בעלי הדין כלפיהם (עיינו: ע"א 6636/15 קריסטל נ' עו"ד עודד רוט, הנאמן לנכסי החייב יוסף מרגוליס (בפשיטת רגל) [פורסם בנבו] (‏27.10.2015) (להלן: עניין רוט); ע"א 7341/17 ‏וולס נ' מידן [פורסם בנבו] (‏8.10.2017)). בהקשר זה נקבע עוד כי ישנו הבדל בין מקרקעין המשמשים למגורים, לבין מקרקעין המשמשים למטרות השקעה כספית, שלגבי האחרונים נקבע כי גם העברת המקרקעין בעין אינה בלתי הפיכה, ומגלמת נזק כספי הניתן לפיצוי (ראו: ע"א 2938/12 פארס נ' פארס [פורסם בנבו] (10.06.2012) (להלן: עניין פארס)).

אמנם בנסיבות מסוימות גם ביחס למקרקעין שאינם משמשים למגורים יהיה קושי בהשבת המצב לקדמותו, למשל מקום בו יש למקרקעין ערך מיוחד עבור המערער, ומאחר ויתכן שלא ניתן יהיה להשיב את המקרקעין עצמם אלא רק את שווים (ע"א 1755/12 בר שפירא נ' עו"ד ישראל בודה (נאמן) [פורסם בנבו] (29.03.2012); עניין רוט), ואולם כפי שיפורט להלן לא שוכנעתי כי זה המצב במקרה דנן.

בענייננו, הדירה אינה דירת מגוריו של המבקש, אלא היא מושכרת, והמבקש לא טען כל טענה קונקרטית לעניין הקושי להשיב את המצב לקדמותו, או לזיקתו הייחודית לדירה, אלא הסתפק באמירה כללית לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובתו מאחר ומדובר בזכויות במקרקעין, מבלי שהראה מדוע לא ניתן יהיה לרפא נזק שיגרם לו, ככל שאכן יתרחש (השוו: ע"א 4126/17 אחמד סרחאן נ' אסעד אברהים [פורסם בנבו] (25.6.2017); עניין פארס; עניין רוט). בנסיבות אלו לא שוכנעתי כי יגרם למבקש נזק ממשי שאינו בר-תיקון, אם לא יינתן הסעד המבוקש.

לסיכום

עיכוב ביצוע פסק דין כספי אינו מתרחש בצורה אוטומטית אחרי הגשת ערעור, אלא צרכים להגיש בקשה לעיכוב ביצוע.

לרוב, עיכוב ביצוע של פסק דין כספי יהיה בגדר החריג משום שההנחה היא שכסף ניתן להחזיר אם פסק הדין יבוטל.

על מנת שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע צריכים לעמוד בשני תנאים: 1. להראות שסיכויי הערעור טובים; 2. להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע.

עיכוב ביצוע פסק דין מקרקעין עשוי להיות פשוט יותר אם המבקש יראה שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו בקלות.