חובת גילוי של סוחר רכבים – מה לדרוש אם חובת הגילוי הופרה?

מה מקורה של חובת גילוי של סוחר רכבים?

חובת גילוי של סוחר רכבים קבועה בהוראות חוק מכירת רכב משומש (שידוע גם בתור חוק גילוי נאות). חוק זה חל על כל סוחר רכבים שמוכר רכב משומש (לא חל על רכבים חדשים).

חובת גילוי של סוחר רכבים אינה חובה שניתן לקיים בעל פה בלבד, אלא הוראות חוק מכירת רכב משומש קובעות שעל סוחר הרכבים לספק בכתב, עוד לפני השלמת העסקה, טופס גילוי נאות. במסגרת טופס זה על סוחר הרכבים לגלות לרוכש, בין היתר, על הפגיעות שנגרמו לרכב, את מספר הקילומטרים שהרכב נסע בפועל עד למועד המכירה, פרטיו של בעל הרכב, הסכום ששולם עבור הרכב.

החוק לא קובע בצורה מפורשת מה הסנקציה של הפרת חובת גילוי של סוחר רכבים, אך החוק כן מציין שאין לבצע עסקת מכירת רכב משומש אם לא מתקיימים כל התנאים הקבועים בחוק. מסיבה זו במקרים רבים בתי המשפט פירשו את הוראות החוק בצורה כזו שאם סוחר הרכבים הפר את חובתו או לא קיים אותה באופן מלא כנדרש, הסעד הראוי הוא ביטול העסקה.

יחד עם זאת, חשוב לדעת שלא תמיד פשוט להוכיח במסגרת תביעה נגד סוחר רכבים שסוחר הרכבים לא מסר לרוכש טופס גילוי נאות, ולעיתים מדובר ב"מילה מול מילה".

קושי נוסף הוא שלעיתים סוחרי רכבים מזייפים חתימות או עושים שימוש במסמך מזוייף לחלוטין ובמסגרת ניהול התביעה מתנהל דיון על אותנטיות החתימה או המסמך, דבר שעשוי לסבך ולעיתים להקשות מאוד על הוכחת טענות הרוכש.

מה ניתן לדרוש במקרה של הפרה של חובת גילוי של סוחר רכבים?

בעת הגשת תביעה נגד סוחר רכב בגין הפרה של חובת גילוי נדרשים במסגרת כתב תביעה שני סעדים עיקריים: ביטול עסקה, וסעד כספי (פיצוי כספי והחזר הוצאות משפט). במסגרת כתב תביעה נגד סוחר רכבים צריכים לציין סעדים אלה בצורה ברורה ומפורשת.

ביטול עסקה

בניגוד לדעה הרווחת ניתן לדרוש ביטול עסקה של רכב משומש גם לאחר ביצוע העברת בעלות, ובמקרים מסויימים ניתן לדרוש ביטול עסקה גם לאחר שחלפו שנים. ברוב המקרים בית המשפט יעתר לדרישה לביטול עסקה אם יתברר שהרכב שנמכר הוא רכב אובדן להלכה (או אובדן גמור להלכה) או עבר תאונה שלא גולתה לרוכש.

במסגרת ביטול עסקה רוכש הרכב רשאי לדרוש את מלוא התשלום ששולם לסוחר הרכבים. בעניין זה השופטים מתחלקים לשתי גישות שונות: 1. לפי הגישה הראשונה השופטים סבורים שיש להשיב לרוכש את מלוא הסכום ששולם לסוחר הרכב עבור הרכב; 2. לפי הגישה השניה השופטים סבורים שיש לקזז משווי הרכב דמי שימוש ראויים מכיוון שבעל הרכב עשה שימוש ברכב עד להכרעה בתביעתו (פרק זמן שיכול להיות ארוך יותר משנה).

פיצוי כספי והחזר הוצאות משפט

הפרה של חובת גילוי של סוחר רכבים תגרום ללקוח בוודאות נזקים כספיים. נזקים אלה הם תוצאה של הפרת חוזה מצידו של סוחר הרכבים. הפרת חוזה היא עילה לדרישת פיצויים.

בנוסף, ניתן לדרוש פיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לרוכש הרכב, שנאלץ לגלות שסוחר הרכבים הסתיר ממנו פרטים מהותיים בעניין הרכב.

מכיוון שברובם המוחלט של המקרים סוחרי הרכבים לא יסכימו לבטל את העסקה לפני הגשת תביעה, הרוכש יהיה רשאי במסגרת תביעתו לדרוש גם החזר הוצאות משפט (שכר טרחת עורך דין, אגרת בית משפט וכו').

פסיקת בית המשפט בעניין חובת גילוי של סוחר רכבים משומשים

במקרים שבהם הופרה חובת גילוי של סוחר רכבים ניתן להיעזר בפסיקת בית המשפט המחוזי במסגרת ע"א 299-04-14 אפי ארביב נ' טל מאיה ואח'. מדובר בפסיקה מעניינת מאוד מכיוון שבמקרה זה המוכר גילה בצורה עמומה שהרכב היה מעורב בתאונה ובית המשפט קבע שהגילוי לא היה מספק.

בפסק הדין נקבע, בין היתר, כך:

פרק ב של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") מסדיר את האפשרות לביטול חוזה עקב פגם בכריתתו. אחת מן העילות הינה עילת "ההטעיה" המצויה בסעיף 15 לחוק האמור:

מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, 'הטעיה' – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן

בסעיף זה מבקש המחוקק לאזן בין הצורך לניהול מסחר ללא עכבות בין שני אנשים החפצים בכך, לבין הצורך בניהול סחר הוגן. כך מחד, מחייב חוק החוזים חובת גילוי עובדות בהקשר לעסקה, אך מאידך לא כל עובדה מחייבת גילוי, אלא רק מקום בו קיימת חובת גילוי לפי דין, נוהג או לפי הנסיבות. לעניין הגדרת המונח "טעות", סעיף 14(ד) לחוק החוזים מפרש "טעות, לענין סעיף זה וסעיף 15 – בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה". טעות בכדאיות העסקה, להבדיל מטעות בעובדה או בחוק, היות ויכול היה הצד השני לבוחנה טרם שבחר להיכנס אליה, אין הוא יכול לבוא בטענות אלא לעצמו אם אכן בחר להתקשר בעסקה.

לעומת זאת, במקרה של טעות בעובדה אשר ידע עליה הצד הראשון והייתה מוטלת עליו חובת הגילוי, הרי שהצד השני נכנס לעסקה על סמך עובדות מסוימות, בעוד שלמעשה, העבודות הן אחרות לגמרי; ועל כן, מוטלת החובה על הצד השני לגלות עובדות אלו, על מנת להביא למצב של ניהול משא ומתן הוגן ובתום לב.

הוראות סעיף 15 לחוק החוזים מעגנות את חובת הגילוי של עובדות מקום שלפי הדין, הנוהג או הנסיבות יש חובה לגלותן. מקור הרלוונטי לענייננו לחובת גילוי על פי דין יש למצוא בחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), המגדיר את חיובי המוכר בעת ביצוע עסקה בינו לבין הקונה. פערי הכוחות והמידע המצויים בין מוכר הרגיל ומכיר בסחורתו לבין הקונה, מקימים למוכר חובת גילוי מוגברת מעבר לחובת הגילוי המוטלת על שני צדדים רגילים לחוזה. כן מגדיר חוק המכר מקרים בהם לא קיים המוכר את חובותיו לקונה כ"אי- התאמה", וביניהם, בסעיף 11(3) לחוק המכר, כאשר המוכר מוסר לקונה "נכס שאין בו האיכות או התכונות הנדרשות לשימושו הרגיל או המסחרי".

…

אוסיף בנקודה זו, כי גם לו תישמע טענת המערער כי לא ידע, הרי שהיה עליו לדעת, היות ואי הידיעה בנסיבות העניין תהווה רשלנות גסה הקרובה ל"עצימת עיניים" (לעניין זה ראו: דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, כרך ב' 816 (1992)).

…

אכן, לו היה המערער מגלה למשיבות כי הרכב עבר את הפרוצדורה הנדרשת על פי תקנה 309, במהלכה הורד מהכביש וחזר לתיקון, היה בכך כדי למלא את חובת הגילוי המוטלת עליו בכך, שכן בפני המשיבות היה עומד המידע כי הרכב הורד מהכביש וחזר רק לאחר תיקון ואישור משרד התחבורה. ברם, בנסיבות המקרה דנן לא גילה המערער לא את התאונה הקשה אותה עבר הרכב ולא את הפרוצדורה שעבר הרכב לשם חזרתו אל הכביש, והסתפק בכך כי הרכב עבר "תאונת שלדה קשה".

אמירתו של המערער בדבר תאונת שלדה קשה העמידה בפני המשיבות מצג שווא כאילו מדובר בתאונה קשה ותו לא, בעוד שאין באמירה זו כדי לכסות על אי ההתאמה אשר הייתה קיימת בנכס בהעדר האיכות הנדרשת לשימושו. חובת הגילוי בדיני החוזים, הנשענת על חובת הגילוי שבדין כנקבע בחוק המכר, מחייבת גילוין של טעויות בעובדות הנוגעות לנכס שנמכר; כאשר היקף הגילוי נקבע, בין היתר, על פי הדין המחייב גילוי במצבים בהם אין בנכס האיכות או התכונות הנדרשות לשימושו הרגיל. ביחוד תחול חובת גילוי זה במצב של יחסי מוכר-קונה, בהם קיימים פערי מידע לטובת המוכר, או אז יחויב המוכר בשל כך בחובת גילוי מוגברת.

בענייננו, מקובלת עלי קביעת בית המשפט קמא לפיה מוטלת על המוכר חובת הגילוי בדבר התאונה הקשה והכרזתו של הרכב "כאובדן גמור להלכה". גם לו יטען המערער כי כלל לא ידע על קיום הפרוצדורה לפי תקנה 309 וקבלת תעודת התקינות, אין בכך כדי לאיין את חובת הגילוי המוטלת עליו באשר לתאונה הקשה שעבר הרכב והכרזתו כאובדן גמור להלכה, ולפיכך הפר המערער את חובת הגילוי וקמה למשיבות הזכות לביטול החוזה בעילת ההטעיה בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים.

משקבעתי כי הפר המערער את חובת הגילוי כנגד המשיבות הרי שקמה למשיבות זכות הביטול של החוזה בשל עילת ההטעיה, ואין מקום להזדקק לחוות הדעת של השמאי וקביעותיו באשר למצב הרכב.

לסיכום

חובת גילוי של סוחר רכבים היא חובת גילוי מוגברת. על מנת לעמוד בחובה זו על סוחר הרכבים לקיים את הוראות חוק מכירת רכב משומש ולמסור לרוכש הרכב לא רק הסכם רכישה אלא גם טופס גילוי נאות.

חובת גילוי של סוחר רכבים לא יכולה להתקיים אם מדובר בגילוי בעל פה בלבד, מכיוון שהדבר יוצר אי ודאות ומשאיר פתח למחלוקות, ובכל מקרה אינו תואם את הוראות החוק והפסיקה.

במקרה של הפרת חובת גילוי של סוחר רכבים הרוכש רשאי לדרוש ביטול עסקה, פיצוי כספי והחזר הוצאות משפט. בית המשפט יעתר לדרישה לביטול עסקה במקרים מסוימים גם לאחר שחלפו מספר שנים ממועד רכישת הרכב.